מודאגת

[נולי50]

מודאגת

בני התגייס לפני שלושה שבועות. מאז הוא במצב רוח ירוד, מסוגר מאוד ועצוב.
ברור לו שהוא רוצה לשרת.
אשמח לדעת אם יש קו סיוע להורים או ערוץ אחר שאליו ניתן לפנות

 

[r i n i]

ברוכה הבאה, מה בדיוק קשה לו?

פיזית? מנטלית? חברתית?
זו תקופה מאד קשה ולא כל אחד מסתגל אליה בקלות.
המעבר החד הזה הוא ממש בלתי אפשרי לרוב החיילים.

איזו טירונות הוא עובר? קרבית וארוכה או בסיסית שעומדת להסתיים בקרוב ואח"כ ישובץ בתפקיד אחר?

נשמח לעזור לך בעצות ורעיונות שלפר את מצב רוחו.

 

[נולי50]

קושי מנטלי

קשה לו בעיקר מנטלית, הוא עובר טירונות של חודש וחצי, לא קרבית.
הוא בעיקר מרגיש חוסר תוחלת בכל מה שהטירונות מציעה, קושי עם סדר יום מאוד אינטנסיבי ומשמעת מאוד קשוחה שלא תמיד יש בה הגיון.
שלא מאפשרת אינטראקציה חברתית חופשית כמו שיחת חולין בין פעילויות שונות, הזמן שנותר לשיח הוא בעיקר בשעת הט"ש שבה יש צורך להספיק להתארגן, לדבר עם הבית או אחרים.
אני מרגישה אצלו מועקה גדולה מאוד, ואני מרגישה שכל הנסיונות שלי לדבר איתו ולעודד אותו פשוט לא חודרים את החומה שנוצרה סביבו.

 

[r i n i]

עודדו אותו שחצי הוא כבר עבר

שהתקופה הזו היא זמנית וחסרת משמעות לעומת זמן השירות שלו.
אני בטוחה שהוא יודע את זה אבל עודדו אותו, תנו לו "להוציא קיטור" אבל השאירו אותו עם הרגליים על הקרקע.
אני בטוחה שבין ה"אין זמן לאינטראקציה חברתית" הוא יוצר לעצמו חברויות קטנות שימשיכו הלאה.
רוב החיילים ב"הלם בקו"ם" כמו שקראנו לזה בזמנו.

 

[נולי50]

תודה

תודה, מעודד לדעת שהוא לא לבד בקושי. ואני מקווה שזה לא קיצוני כמו שזה נראה לי.

 

[פולי44]

הי נולי

אני באמת חושבת שזה לא קיצוני כמו שזה נשמע לך, יש לנו נטייה כהורים למתגייסים טריים להילחץ מדברים שבעצם הם לא כאלה מלחיצים, ולמעשה אני די בטוחה שיש עוד חבר'ה שמרגישים כמוהו ושיש להם זנן לדבר על זה. הטירונות היא באמת קשה בגלל ההלם קרב בו הם נמצאים, ואכן חצי כבר מאחוריו. תעודדי אותו לחשוב קדימה, על ההמשך
בהצלחה!