מודאגת

שליהוא

New member
מודאגת

שלום. עוד לא אספר את כל הסיפור כי אני בלחץ נוראי. אך יש לי כרגע שאלה אם יש טיק מוטורי משיכת הפנים לצד אחד כבר חודש וחצי ובינתיים ביומיים האחרונים כחכוח קל של הגרון ומידי פעם גרפסים זה חייב להיות טורט או שזה עדיין יכול להיות סתם טיקים של מצב רגשי כלשהו. הילד בן 7 וחצי. תודה
 
היי ברוכה הבאה

למרות הלחץ המאוד מובן שלך אני חושבת שכרגע כדאי לפעול בכמה מישורים. 1. לבדוק עם הילד מה השתנה בחודש וחצי האחרונים (נוטל תרופה? יש שינוי בבית הספר? מקבלים ריקושטים משם?) במקביל לקבוע תור לרופא משפחה קודם כל להתייעץ ולאחר מכן תראי מה כדאי לכם לעשות. דבר אחרון והכי חשוב לנסות לא לשדר לילד לחץ שיש לו משהו נורא להיפך לקרב אותו אליך כדי שהוא יסביר לך הכי טוב וכך את תוכלי לעזור לו. בדרך כלל לגבי טוראט חודש וחצי זה זמן קצר כדי לקבוע בוודאות אם אכן מדובר בטוראט, לא סתם שאלתי אותך לגבי טיפול תרופתי, לפעמים זה גם יכול להשפיע על התפרצות או התעצמות של טיקים.... מנסיון שלנו אצלנו זה התחיל מהפרעת קשב והיפריות מבלי לדעת שיש לזה שם (לקח לנו זמן ל"התעורר" קרוב לשנתיים ורק לאחר שפתאום הופיעו טיקים אז לקחנו את הילד לאבחון.....
 

שליהוא

New member
תודה

הוא לא לוקח שום תרופה וגם בבית ספר בסה"כ בסדר לפעמים קשה לו לשבת אבל הוא מצליח להקשיב ומבין. רציתי להוסיף שלפני כ 8 חודשים הוא משך את הצוואר כלפי מעלה . תנועה שהלחיצה כששאלתי מה קרה אמר שכואב לו לי זה נראה כמו טיק לכן התעלמתי ואכן עבר די מהר. דבר נוסף הילד מאוד, מאוד רגיש לכל מילה שאומרים עליו או לידו. חרשתי כבר את כל האינטרנט וככל שאני קוראת יות כך אני יותר מדוכאת.
 
מבינה אותך...

אבל לדעתי לא כדאי להתעצב לפני שגשי לרופא שיוכל לאבחן את הילד...כשאני חושבת על זה ונזכרת . אצלנו, לפני "הגילוי" בכלל לא התעצבתי מכיוון שקיבלתי את הדברים באופן טבעי ז"א לא ראיתי שמשהו לא בסדר ואני שמחה שיכולתי לראות מבעד ללקות. דווקא שהרופאה אבחנה וקבעה חד משמעית שזה מה שיש לילד שלי נכנסתי לדכאון ולקח לי עוד חצי שנה כדי לקבל את זה ולהסכים ללכת שוב לחוות דעת נוספת. מאוד מבינה לליבך וזה תהליך שתצטרכי לעבור ואם זה מה שיש לילדך נשמח שתהיי חלק מקהילה נפלאה ותקחי חלק בבית החם שלנו. המון בהצלחה
 
שלום לך, "שליהוא"
הדאגה שלך בהחלט

מובנת. עם זאת, ממש חבל להפליג למחוזות רחוקים לפני שיש אבחון. וגם אם מדובר בטוראט - אין הכרח שכל ה"חבילה, נפלה על הילד שלך. בהחלט יכול להיות שמדובר במקרה קל יחסית, אשר ניתן להתמודד איתו עם קצת עזרה. לגבי תסמונת טוראט - הרי, שזו תסמונת שבבסיסה חייבים להופיע טיקים מוטוריים וקוליים במשך שנה לפחות. במידה ויש הפסקה בטיקים - במקרים של טוראט היא קצרה מ- 3 חודשים. חשוב לבדוק - האם בנך עונה על קריטריונים אלו. בכל מקרה - מי שמוסמך לתת את האבחנה זה רופא - או נוירולוג או פסיכיאטר. רשימת מרכזי טיפול ואבחון תוכלי למצוא בקישור הבא. כך או כך - עד לביקור אצל הרופא המאבחן - חשוב לבצע מעקב במשך החודשים הקרובים לגבי אופי הסימפטומים, התדירות והעוצמה שלהם ועם זה לגשת לאבחון. מצרפת טבלת מעקב, אשר הוכנה בזמנו ע"י הלנה ואשר תוכל לעזור לך לרכז את הנתונים. בכל מקרה - אם יש לך חשד שהילד סובל מרגישות יתר בתחום הבטחון העצמי או הדימוי העצמי - אני ממליצה קודם לגשת להתייעצות עם פסיכולוג. וזה בלי קשר לאבחון של טוראט - ובמקביל. לפעמים זה התחום שהכי חשוב להתייחס אליו ברמה המיידית - לאו דווקא לטיקים. מה שחשוב לזכור זה - שאם הילד בלחץ הוא זקוק לעזרה. ובשביל זה - חשוב שתהיי שם במיטבך. לכן, זה בהחלט המקום בו תוכלי לקבל חיזוקים, עידוד ומידע - אשר יאפשרו לך לעזור לילד. שיהיה
 
כאמא שמתמודדת עם הרבה יותר מטורט

שליהוא: כאמא אני מתמודדת עם צרות הרבה יותר גדולות מאשר טורט.זה לא מקטין את הבעיה, רק נותן פרופורציות. הבן הקטן שלי כבר היה בדרך לאבחון כאשר הרופא אמר לי: ואם זה טורט ואם זה לא- אז מה? זה מפריע לו?- אם לא אז תעזבי. הקשבתי, הפנמתי ועברתי הלאה. לא הזנחתי! ניסינו טיפולים, אבל מה שאני רוצה להגיד לך: אם זה טורט ואם לא?- אז מה? תמיד אני אומרת להורים שמגיעים אלי: "קבלו את הילד בזכות מה שהוא כן, ולא בגלל מה שהוא לא". אם זה מפריע לו- טפלי בזה. אם לא- עיזבי. העלי את מודעות הסביבה לענין, תדריכי אותם פשוט לא להתייחס לזה (הרי לא מדובר בבעיה התנהגותית), קבלי את הילד כמו שהוא, תעטפי אותו אבל אל תרחמי עליו, אל תוותרי לו בדברים אחרים, ופשוט תמשיכו בחייכם! אל תשדרי לו לחץ, בושה, פחד מ"מה יהיה" וכדומה. הוא יפנים את זה ממך, ושום דבר טוב לא יצא מזה. בהצלחה!
 
למעלה