מה שפיספסתי

iris mom of two

New member
מה שפיספסתי

אבא שלי היום בן 80, ואני פה. ההורים ושתי האחיות באילת חוגגים, ואני בקור ושלג. יש לי אחות שגרה בניו יורק ללא ילדים, אז היא שם, אני לא יכולתי לנסוע (בית ספר של הילדים או טיסה לשלושה). זה עצוב לי, כי גם פיספסתי את היומולדת 80,85 ו-90 של סבתא שלי (היינו מאד קרובות), היא חיכתה לי ולראות את אורן ואריאל ונפטרה כשהייתי בארץ לפני 3 שנים. מה עוד אפספס? מה עושים כשההורים מזדקנים שם ואני פה? יש לי רק אחות אחת שם, היא לא יכולה לדאוג להם לבד. הם בינתיים בסדר, אבל אבא שלי בן 80, היום, ואני פה.
 

ניתושית

New member
../images/Emo49.gifלאביך../images/Emo65.gif../images/Emo140.gif../images/Emo68.gif

(בטעות שלחתי את התגובה הקודמת ללא תוכן
) איחולים רבים לך, לאביך ולמשפחתך
בריאות ואריכות חיים
אביך בטוח איש מקסים (אם לו ולבתי תאריך משותף)
קבלי שוב
להשכיח קצת את הגעגוע...
 

nissimlev

New member
ניסיתי לכנס לשירשור על הבית מלון.

ועבודה שלך. יוצא שם דף ריק אז סליחה שלא עניתי לנושא הזה בדיוק .ובהצלחה אם ילך. אם לא תמשיכי אני עבדתי בהילטון מעל 10 שנים דרך היוניון רק לאירועים.''לא קבוע''. ולא שייך למלון ,
 

יובית

New member
תודה ניסים ../images/Emo140.gif

אז גם לך יש ניסיון בבית מלון. אם אצטרך טיפים אשאל אותך. בבית מלון שאעבוד, העובדים לא שייכים ליוניון.
 

nissimlev

New member
כן!למדתי בתדמור בהרצליה''

קורס מלצרות ובר. ''אחרי הצבא ''אבל לא מסוגל לעבודה קבועה''
 

saritoosh22

New member
איריסי,

מאוד מזדהה איתך. אני עזבתי אמא (בת 70), שחולה בטרשת נפוצה. מודעת לאפשרות, שיום אחד הטלפון יצלצל. במקרה הטוב, יודיעו לי שאמא שלי במצב קשה ושאני אמהר להגיע ואני עוד אספיק להיפרד. במקרה הגרוע, אני אפספס אותה. זה לא קל ריגשית, אני יודעת. אני יכולה לספר לך על עצמי, שאחרי שהתייעצתי עם אחיותיי (שעודדו אותי לחיות את חיי) ואחרי שלקחתי את ההחלטה לחיות בחו"ל, החלטתי מיד שאני לא אכעס על עצמי ולא אפתח ריגשי אשם וגם לא אצטער. לרוב זה עובד. אבל, כשהיא עברה ניתוח בעיניים, כשהייתי בהריון מתקדם, רציתי לזרוק הכל ולרוץ אליה. אין פעם, שאני לא מנשקת את הבונבוני שלי ולא חושבת עליה. אכן, יש קריעה ריגשית בין הרצו לחיות את חיינו כמו שנוח לנו מול הרצון לבלות עם ההורים את שנותיהם האחרונות, כי ככלות הכל, הם לא יהיו כאן לנצח. מז"ט ליומולדת של אבא, אני מאחלת לו עוד שנים רבות של בריאות ונחת מהנכדים.
 

iris mom of two

New member
תודה

זה משהו שלא חשבתי עליו כשבאתי, האחיות שלי כבר היו פה (בינתיים אחת חזרה לארץ) הייתי אז צעירה, ובעלי מפה. מה שגרם לי לחשוב על זה יותר, זה שחמותי (פה 38 שנים) קיבלה טלפון כמו שאת מתארת, אביה בן 91 ויש לו בצקת בריאות. אמא שלה נפטרה לפני שפגשתי את בעלי ועד היום היא מספרת איך היא היגיעה לבית העלמין בדיוק שנגמרה ההלוויה. פגשתי את חמי וחמותי בפעם הראשונה כשהם באו להלוויה של אב חמי (אמו נפטרה שנים קודם), אני רואה מקרוב את המאבק. הורי באים לביקור במרץ, אנחנו מדברים הרבה עם WEB CAM, הילדים מכירים ואוהבים אותם (לאורן יש קשר מאד מיוחד עם אבי), והם בינתיים במצב בריאותי טוב. אני מקווה שאימך תוכל להגיע לביקור (זה לא אותו דבר כמו ביקור שלכם בארץ), את צודקת, אי אפשר לחיות עם רגשי אשם, אבל לפעמים זה צובט...
 

saritoosh22

New member
אמא שלי לעולם לא תוכל להגיע

היות והמחלה שלה, היא מחלה של ניוון שרירים, תפקוד הריאות שלה מאוד ירוד. שעה במטוס והיא בסכנת חיים.
 

iris mom of two

New member
שריתוש

אוי, אני מצטערת. זה לפעמים מזופט שאי אפשר לקבל הכל ושהרגשנו שחייבים לעזוב את הארץ הקטנה שלנו. אבל כמו שאמרת, חיינו עכשיו פה, לטוב ולרע שבדבר.
 

saritoosh22

New member
איזה כיף לך,

אני באמת שמחה בשבילך, שהורייך יגיע אוטוטו לביקור. תהנו!!!
 

nissimlev

New member
תכיני לך בצד שלשה חודשים .

תכיני לך בצד שלשה חודשים שיהיו מוקדשים לאביך במקרה של מחלה וחוץ מיזה תבקרי כמה שיותר.בלי חשבונות.
 

G a l i 11

New member
אוי איריס

את מעלה נושא כל כך כאוב. אז קודם כל מזל טוב לאביך. הורי וחמי עדיין די רחוקים מגיל שמונים ובכל זאת המחשבות כבר טורדות אותנו... הלואי והיו לי עצות או נחמות. אני חושבת שמה שכתבו לפני מאד נכון. זו הבחירה שלנו, היא כוללת הרבה ויתורים אבל טומנת בחובה גם הרבה יתרונות.
 

SweetHoney

New member
איריס יקרה קבלי ../images/Emo24.gif גדול,

אני כל-כך מבינה אותך... הורי אומנם רחוקים מגיל 80 , אבל לפני שמונה חודשים אמא שלי עברה השתלת ריאה, וזה אומר שהיא היחידה שלא יכולה לבוא לבקר וזה נורא... חמותי הייתה כאן לפני חודשיים עם אמא שלה (מתנה לגיל 80), חמי היה כאן לפני שלושה שבועות לארבעה ימים ואבי מתעתד להגיע בסוף פברואר לשבועיים... ורק היא לא יכולה לטוס בגלל מצבה העדין. זה קורע אותה ואותי, גאיה גדלה והיא לא יכולה כמו פעם "לקפוץ לסופ"ש בלונדון" לכן הבטחתי לעצמי שליום הולדת שנה של גאיה אנחנו נהיה בארץ... לפחות היא תרגיש שגם היא חלק מהשימחה. היא במצב כל-כך עדין ואני חייה בפחד סמוי שחס וחלילה יקרה משהו ואני כאן, כל-כך רחוקה... המון איחולים לאביך, שיתברך בחיים ארוכים ובריאים
 

bisty

New member
../images/Emo24.gifקשה מאוד!

אמנם ההורים שלי צעירים ובריאים
... אבל עדיין...המרחק קשה וארועים כאלה ואחרים מדגישים אותו. אנחנו רק שלושה חודשים פה וזה נראה לי כמו נצח נצחים... דווקא אמא שלי שלקחה די קשה את המעבר התגלתה כיותר סבלנית ומעשית,היא מעודדת מאוד,לא ממש במילים אלא פשוט בהתנהגותה הנינוחה הכללית,. שינוי מרענן מופלא ובלתי נתפס כמעט. אבא שלי התגלה פתאום כרגשן הגדול,מתגעגע לנכדו היחיד ושואל כל הזמן מתי נעבור מבית חמותי והם יוכלו לבוא לבקר. אבל ליד הסיפורים שלכן פתאום אני מתביישת בקיטורים הבלתי פוסקים שלי מצד אחד ומצד שני תוהה מה יהיה בעתיד. אז
לאיריס
לשריתו'ש ו
לחנצ' ועוד
כללי לכל מי שמתמודד עם אותם הגעגועים... לצערי אני לא יכולה להגיד שזה יעבור עד החתונה....או בכלל. זה משהו שפשוט צריך להתרגל לחיות איתו. ואם מישהו ימצא דרך התמודדות שתקל על העניין - תודיעו לי....
 

saritoosh22

New member
מיכלי,

אבא שלי היה אומר: "כל אחד בוכה מאיפה שקשה לו". העובדה שחלקנו מתמודדות, עם הקושי של חיים בחו"ל, כשיש הורה מבוגר/חולה בארץ, לא מורידה מרמת הקושי שאת והורייך חווים, רחוקים כל כך. אל תתנצלי על הקושי שלך. להיפך, דברי עליו, זה הכי מקל לשחרר.
 

1efrat

New member
איריס- קבלי גם ממני חיבוק

אני יודעת שכולנו פה ילדים גדולים שקיבלו החלטה לחיות מעבר לים איש איש וסיבותיו הוא. אני יכולה לומר שממרומי ששת החודשים שלי פה גם ימים רגילים ובמיוחד השבתות קשים לא פחות. אז קל וחומר באירועים שכאלה.
 
למעלה