מה שעצוב כאן באמת...
לאחרונה יש גל התפרצות של אי הסכמה עם האני שלי. חלק מהנשים השמנות מוצאות את כל הליקויים שבגופן, כאילו אלו הבעיות היחדות שלהן. אז דעו לכם, שגם בגוף רזה=אדם רזה הבעיות אינם חדלות מלהתקיים. לקחת את הבעיה האסטטית חזותית, ולשים אותה במרכז הבעיתיות בחיים, זוהי בדיוק כוונת החברה.והסביבה הבלתי תומכת=משפחה. מה לעשות? בחיים צריך להתמודד עם אין ספור סלעים שעלנו לשבור על מנת לנצח. החלק האופטימי הוא,שזוהי משימה אפשרית. אם שמתם לב, אתן הקוראות המתלוננות על מצבכן, תוכלו לראות כי נשים רבות כאן שמנות יותר ושמנות פחות , מוצאות את הדרך לאושר ולהשלמה עצמית.ומבלי להיות תלויות בדבר, כמוהו החברה. אז יש אנשים נמוכים מידי, ויש ממושקפים, ויש מכוערים, ויש יפים ויש מהכל. אפרופו יפים, אני אספר לכל הנשים "שרק בגלל שהן שמנות" לא הולך להם כאילו, אני אספר לכן. יש לי בת דודה כל כך יפה שזה מדהים להביט בה. כשחייתי איתה בחו"ל (אמסטרדם) היו מביטים בה עד שהיו מקבלים נקע בצואר. אמרתי טוב. היא מעין כנענית שחומה מוקה, ואין להם את זה כאן, אז הם מתלהבים בצורה מוגזמת. טוב חזרנו אחרי שהות ארוכה לארץ, וכאן המצב היה דומה. כל בחור שראה אותה הסתנוור ממש. זה היה כאילו התהלכתי לצד אלילה. ואני לא הבנתי למה היא כל כך לבד, למה אין לה חבר. למה לא מתחילים איתה. לאחר זמן מה ושיחות שלי עם גברים על הנושא. הבנתי היא יפה כל כך שאף אחד לא מאמין שהיא תסכים לצאת איתו. (אגב לקחתי את העינינים בידים והיום היא נשואה לשותף (לשעבר) שלי לדירה ויש להם ילדה מטריפה ואני מאד מאושרת מזה כי הם זוג משמים). אבל גם הוא לא האמין שהיא תסכים לצאת איתו. אז היופי, הגוף, הכל לא ממש משנה מול 0.5 גרם של מזל. אך אני באופן אישי חושבת שלשים את כל השתלשלות הבעיתיות בחיים על המשקל זוהי מסה שאין בה כל צד חיובי, שלא נדבר על פיתרון. וההוכחה לכך היא הנשים הנפלאות והמדהימות שכאן, חיוביות אחת כלפי זותלה. אין בהם מירמור, הן חיות, צוחקות, מאושרות (פחות או יותר), ואופטימיות לחיים. ואני אומר כאן דבר שיכול להשמע קשה אבל:מי שטוב לה בחרא שתמשיך להיות שם. כי זה המקום היחידי שכנראה מתאים לה כעת בתקופת חייה אני לא אומרת שהמקום הכי טוב הוא להיות בעבר השני של המיתרס, אני בהחלט אומרת שהאמצע הוא ורק הוא חלקת האלוהים של כל אחת ואחד מאיתנו. גם אני איני שוגה בשושנים. אבל לא הכל יושב רק על כובד משקלי, כאדם אני שוגה ומשלמת,אני בוכה וצוחקת, אני עצובה ושמחה,ואין דבר שהוא נחלתו הבלעדית של כובד משמניי. אבל כל אלו אומרים לי דבר אחד:משמעו אני חיה שבוע טוב אופטימי מלא בשורות טובות לכולנו ודרך מלאת תקווה לצאת אליה אני אוהבת אתכם באשר אתם בני אדם, אילו יכולתי לחלוק צלע במחיר האושר שלנו, לא הייתי מהססת.
לאחרונה יש גל התפרצות של אי הסכמה עם האני שלי. חלק מהנשים השמנות מוצאות את כל הליקויים שבגופן, כאילו אלו הבעיות היחדות שלהן. אז דעו לכם, שגם בגוף רזה=אדם רזה הבעיות אינם חדלות מלהתקיים. לקחת את הבעיה האסטטית חזותית, ולשים אותה במרכז הבעיתיות בחיים, זוהי בדיוק כוונת החברה.והסביבה הבלתי תומכת=משפחה. מה לעשות? בחיים צריך להתמודד עם אין ספור סלעים שעלנו לשבור על מנת לנצח. החלק האופטימי הוא,שזוהי משימה אפשרית. אם שמתם לב, אתן הקוראות המתלוננות על מצבכן, תוכלו לראות כי נשים רבות כאן שמנות יותר ושמנות פחות , מוצאות את הדרך לאושר ולהשלמה עצמית.ומבלי להיות תלויות בדבר, כמוהו החברה. אז יש אנשים נמוכים מידי, ויש ממושקפים, ויש מכוערים, ויש יפים ויש מהכל. אפרופו יפים, אני אספר לכל הנשים "שרק בגלל שהן שמנות" לא הולך להם כאילו, אני אספר לכן. יש לי בת דודה כל כך יפה שזה מדהים להביט בה. כשחייתי איתה בחו"ל (אמסטרדם) היו מביטים בה עד שהיו מקבלים נקע בצואר. אמרתי טוב. היא מעין כנענית שחומה מוקה, ואין להם את זה כאן, אז הם מתלהבים בצורה מוגזמת. טוב חזרנו אחרי שהות ארוכה לארץ, וכאן המצב היה דומה. כל בחור שראה אותה הסתנוור ממש. זה היה כאילו התהלכתי לצד אלילה. ואני לא הבנתי למה היא כל כך לבד, למה אין לה חבר. למה לא מתחילים איתה. לאחר זמן מה ושיחות שלי עם גברים על הנושא. הבנתי היא יפה כל כך שאף אחד לא מאמין שהיא תסכים לצאת איתו. (אגב לקחתי את העינינים בידים והיום היא נשואה לשותף (לשעבר) שלי לדירה ויש להם ילדה מטריפה ואני מאד מאושרת מזה כי הם זוג משמים). אבל גם הוא לא האמין שהיא תסכים לצאת איתו. אז היופי, הגוף, הכל לא ממש משנה מול 0.5 גרם של מזל. אך אני באופן אישי חושבת שלשים את כל השתלשלות הבעיתיות בחיים על המשקל זוהי מסה שאין בה כל צד חיובי, שלא נדבר על פיתרון. וההוכחה לכך היא הנשים הנפלאות והמדהימות שכאן, חיוביות אחת כלפי זותלה. אין בהם מירמור, הן חיות, צוחקות, מאושרות (פחות או יותר), ואופטימיות לחיים. ואני אומר כאן דבר שיכול להשמע קשה אבל:מי שטוב לה בחרא שתמשיך להיות שם. כי זה המקום היחידי שכנראה מתאים לה כעת בתקופת חייה אני לא אומרת שהמקום הכי טוב הוא להיות בעבר השני של המיתרס, אני בהחלט אומרת שהאמצע הוא ורק הוא חלקת האלוהים של כל אחת ואחד מאיתנו. גם אני איני שוגה בשושנים. אבל לא הכל יושב רק על כובד משקלי, כאדם אני שוגה ומשלמת,אני בוכה וצוחקת, אני עצובה ושמחה,ואין דבר שהוא נחלתו הבלעדית של כובד משמניי. אבל כל אלו אומרים לי דבר אחד:משמעו אני חיה שבוע טוב אופטימי מלא בשורות טובות לכולנו ודרך מלאת תקווה לצאת אליה אני אוהבת אתכם באשר אתם בני אדם, אילו יכולתי לחלוק צלע במחיר האושר שלנו, לא הייתי מהססת.
