מה שעובר עלי

[רועי100]

מה שעובר עלי

טוב אז היום היתה לי בחינה , ובסופה אמר לי הבוחן שאני יודע את החומר אבל אני חושב מבולגן ולמי שעומד מהצד זה נראה כאילו אני לא יודע -ורציתי לצעוק כ"כ חזק שכל העולם ישמע " שיש לי ADHD " ושכן הכל מתבלבל לי בראש , אין לי פתרון כשלון רודף כשלון ולצערי המוטיבציה שלי יורדת (מה שגם פוגם ביכולתי הלימודית) כל מעשה מלווה במלחמה ובמאמץ , ובקושי רב נכון אני כותב כעת ממעמקי הנשיה אבל יום רודף יום וקושי מלווה בקושי -למה שום דבר לא הולך בקלות ? "נעבור את החורף ואח"כ נראה - באביב-באביב"

 

[ניסוי ותהיה]

כ"כ מוכר...

אבל תסתכל על הצד החיובי. מוח סוער ויצירתי, המון רעיונות (למרות שהם נשארים במוח לפעמים), חשיבה מבזיקה, המון גירויים מסביב (גם אם יש מעט), המון יכולת (גם אם לא תמיד ממומשת, אבל מי זוכר...), רואים משהו ומפרשים אותו באלף דרכים מוזרות ושונות (מענין, לא?) ועוד כ"כ הרבה... נכון שבמבחנים פורמליים חבל על הזמן, נכון שיש המון קושי והמון תסכול, נכון שמי שלא חווה את המצב לא יודע מה זה, אבל זה כ"כ מיוחד! תהיה שמח... תתעודד, הכל בסדר.

 

[freearth10]

אולי מה שאתה צריך

זה קצת סדר בחיים שלך. לסגור דברים לא סגורים עם ההורים שלך. לבדוק למה אתה נכשל. מה אתה עושה כדי שזה יקרה. הרבה פעמים אנחנו עושים הכל כדי לחזור שוב ושוב על אותה הטעות אולי מתוך הענשה עצמית, אולי משום פחד שלנו לאבד. אתה צריך להפסיק להלחם ולהתחיל לקבל את עצמך כך איך שאתה כי יש בך הרבה תכונות חיוביות שאין לאף אחד אחר. נסה לראות את החיובי שבך ולהעצים אותו. מאיה

 

[zivadina]

מאיה, אני ממש לא מסכימה אתך.

יש לי התנגדות גדולה לכל ההצעות שנותנים לאנשי ADHD שמטרתן לפתור את הבעיות שלהם, כאשר נותן ההצעה לא יודע ממש מה זה ADHD. הבן שלי ואנחנו הוריו עברנו כל כך הרבה מומחים שלא עזרו בכלל, כי הם לא הבינו שהבעיה שלו היא ADHD. ילד שהמחשבות שלו מבולגנות ומאובחן כ-ADHD לא בהכרח סובל מנושאים לא סגורים עם הוריו ומנסה להעניש את עצמו. ההסבר הפשוט הוא שיש לו בעיה באונות הקדמיות של המוח, ולכן הוא סובל מהפרעת קשב ורכוז (ADHD). יש המון דרכים לטפל בהפרעה הזאת, אם בעזרת "מאמן" שעוזר לך לפתור בעיות התארגנות, לימוד והתנהגות, ואם בעזרת פסיכולוגים ותרפיסטים שונים. היום יש בתי ספר שכבר נותנים עזרה באיסטרטגיות למידה, וזה מה שרועי צריך. ולך, רועי, אני מאחלת שתמצא את העזרה הנכונה. האם אתה משתמש בריטלין? האם יש לך לקויות למידה שנלוות ל-ADHD? חשוב שיהיה לך אבחון ברור של ההפרעה, וחשוב שהמאבחן יתן לך המלצות לטיפול. בהצלחה!

 

[freearth10]

אז בואי לא נשכח

את כל הדומה והשונה שבנו. ובואי לא נשווה ביני ובין כל האחרים, איתם היה לך נסיון כל כך רע. ואל תשכחי שגם אני וגם 3 ילדי כולנו add. ומהנסיון שיש לי ומהידע אותו רכשתי אני יכולה לאמר לך בוודאות כמעט מוחלטת, שמי שיש לו בלגן בראש - יש לו גם בלגן בחיים ועד שלא יסדר את הבלגן שבחיים - הבלגן שבראש לא יסתדר מעצמו. ואני מבינה שאת מרגישה מותקפת - ואין לך כל סיבה לכך. היו לי זוג הורים שאני הייתי בשבילם התקווה הגדולה. ואני לא באה להאשים אותם. הם רצו רק את טובתי. הם עשו את הטוב ביותר שיכלו עבורי. אבל בשבילם הלימודים היה הפתח ליציאה מהמצב התקוע הזה. והם העדיפו להשקיע כל אגורה בלמידה ואני רק רציתי לרקוד. ודברים שלנו המבוגרים ברורים מעליהם - לא תמיד ברורים לילדים והם סוחבים את זה איתם הרבה מאוד שנים. אז יש היום מגמה לשים תווית. זה מרגיע מאוד, גם את הרופאים, גם את המורים, גם את ההורים - כי הרי אין מה לעשות. זהו מצב בלתי הפיך. אז בונים תוכניות של עקיפת הבעיה ולא נוגעים במקור לבעיה. וזוהי לדעתי הטעות הכי גדולה. הגוף והנפש שלנו קשורים כל כך האחד בשני וכל בעיה בגוף מושלכת ישירות על הנפש. להתעלם ממנה זה לחכות להתפוצצות הבאה. אז אני מקבלת את כל ההתנגדות שלך לדעותי, אולי גם כדרך שלך להתמודד עם הבעיה האישית שלך. אבל זהו פורום שנועד לכולנו. אז יש כאלה עם דעות שכאלה ויש כאלה עם דעות אחרות, וכל אחד יקח בדיוק את מה שמתאים לו.

מאיה

 

[spidergirl]

אני נאלצת להסכים עם זיוה,

שנים טחנו לי את השכל שיש לי בעיה פסיכולוגית ולכן אני לא מצליחה להתרכז, ריטלין אחד הוכיח שלא. איך בדיוק סידרת לילדים שלך את המוח? או בעצם אני מניחה שהשאלה שלי היא: איך גרמת לחלק הקדמי של המוח שלהם לתפקד כראוי? אני שואלת ברצינות, ולא בציניות

 

[freearth10]

בקושי לעצמי הצלחתי לסדר את המח!

מישהו יכול לסדר את המח למישהו אחר? אחד מהם הבין עוד בגיל 9 שבית ספר הוא לא התחום בו הוא יוכל להתבלט. הוא הפנה את כל משאביו לפעילות מחוץ לבית הספר והצליח בה מאוד. הוא אדם מאושר ואהוב מאוד בכל מקום אליו הוא מגיע. השני אכל אותה במערכת החינוך לכל אורך שנות לימודיו. לבסוף למד רפלקסולוגיה והוא מצליח בה מאוד. הדמוי העצמי שלו עד היום מאוד נמוך למרות כל ההצלחה שלו. והגדול מבין כולם עדיין מנסה לעשות סדר בבלגן הזה. מחפש את השלווה - הוא ימצא אותה רק כאשר יקבל את עצמוכך איך שהוא. לי זה לקח 40 שנה. אני מקווה שאצלו התהליך יהיה קצר יותר. אם החברה היתה מקבלת את ה- addכמו שהם - אנשים מאוד מוכשרים שיכולים להגיע להשגים גבוהים מאוד, כי המוח שלהם מתפקד אחרת ובמקום שמערכת החינוך תשנה את צורת הלימוד ותפנה גם לילדים אלה, היא מעדיפה לשים תוית ולהפיל את כל העול על המשפחה. וגם בבית הספר הכי ליברלי - לאחר כיתה יב- מצפים שפתאום כל הבעיות יעלמו. וזה לא עובד כך. ריטלין לא פותר את הבעיה. הוא מדחיק אותה. הוא יאפשר לך ללמוד.ביג דיל, גם אני למדתי, ואספתי תעודות. לא העזתי לעבוד במשרה שהולמת את כישורי. בסופו של דבר הגעתי. בזבזתי 40 שנה. היום אני נהנית מכל דקה של עשייה ומודעת לתרומה הרבה שלי. ויודעת שניתן לשנות הרבה מאוד לו רק היו מתייחסים קצת אחרת ומטפחים את הצדדים החיוביים במקום לדרוך כל הזמן רק על היבלות.

 

[spidergirl]

אני לא משתמשת בריטלין

רק כדי ללמוד, אלא גם לעבודה - שהיא בהחלט הולמת את כישורי ומסבה לי אושר רב. בין לבין אני מגלה עוד ועוד יתרונות לריטלין, הוא פשוט הופך אותי ליעילה פי מליון, המשימות נעשות ולא נמרחות. עברו עלי שנתיים בהן הרגשתי שאני רק "פרצוף יפה",בהתחשב בכך שאני לא דוגמנית, ושעד האוניברסיטה הייתי תלמידה מצטיינת, את יכולה להבין שזו לא היתה הרגשה נעימה במיוחד. אז יכול להיות שרפלקסולוגיה זה "הדבר" בשביל הבן שלך, אבל בשבילי זה מחשבים, ובשביל מחשבים אני צריכה ריטלין ואני מאושרת כשם שלא הייתי שנים, אז אנא ממך, אם את מצפה שילמדו רפלקסולוגיה מכיתה ג' או שאנשים יסתפקו בכך שהם "אהודים" - הרי את תבוסתנית. הבנים שלך אולי יכלו להצליח גם בלימודים, ואם אז היו בוחרים ברפואה אלטרנטיבית - מה טוב, אבל עכשיו, זה פשוט נראה לי שזה מחוסר ברירה.

 

[freearth10]

אם טוב לך - מה טוב../images/Emo3.gif

ורק תיקון קל: הבן שעוסק ברפלקסולוגיה הוא "גאון" במחשבים ובקושי יודע לחשב אחוזים. הקים אתר ולא עם תוכנות מוכנות מראש, עוזר לאנשים לתקן בעיות במחשב משלט רחוק, מצליח להבין את האדם גם מבלי לדבר איתו. זו המתנה שהוא קיבל כאשר היה צריך להפעיל קשרים במוח שאנשים אחרים לא משתמשים בהם בכלל. מה בעצם, את שאינך תבוסתנית מצפה מהחיים? לאן את רוצה להגיע? ולאן שאת רוצה להגיע האם זה לא בסופו של דבר כדי להשיג איזושהי "אהדה"? והוא כבר בגיל 25 השיג את כל מה שהוא רוצה. הוא חי בסביבה תומכת ואוהבת, מטייל לאן שהוא רוצה ועם מי שהוא רוצה. הוא חרש את כל אפריקה מהצפון ועד הדרום במקומות בהם לא נצפו הרבה לבנים. הוא פיתח שיטה לחימום תמרים, שאם כסף היה מעניין אותו הוא היה מקבל על זה והרבה. הבנים שלי שלושתם הם סופר אינטליגנטים והם אכן יכלו להצליח גם בלימודים אם מערכת החינוך היתה מתייחסת אחרת אל ילדים שלומדים בצורה אחרת.

 

[28איילת]

מה לעשות שהעולם

שאנחנו חיים בו לא מותאם כל כך לאנשים עם ADD. לפחות רובו: לימודים אקדמאים ורוב סוגי העבודות. מי שמצליח למצוא לעצמו תחום שבו אפשר להצליח גם בלי תרופות, מה טוב! רובנו כנראה נמשיך להיאבק במוסדות החינוך ומקומות העבודה שלא מותאמים אלינו. עם התרופות בדרך כלל....

 

[freearth10]

זו בחירה של אין בחירה

ואני מאמינה שיש לנו בחירה _ ברמה האישית -לקבל את עצמנו כך איך שאנחנו ויש בנו איכויות שאין להרבה אחרים. ברמה הארצית - יש לנו הרבה מאוד כוח, כי אי אפשר להתעלם מאחוז כל כך גדול של אוכלוסיה שללא הטיפול המתאים במוקדם או במאוחר יפול כנטל על מערכת הבריאות,הרווחה והעבודה.

 

[ל11]

את קצת מתגוננת

ככה לפחות זה נשמע. באופן אישי אני חושבת שלתת "קבלות" או הערות על מה האדם עושה או עשה הן בכלל לא רלוונטיות. הוא רק צריך להיות מאושר - כל אחד מאיתנו מכיר אנשים (עם ובלי ADD) אנשים שהקורות חיים שלהם מרשימים אבל לא טוב להם. לטייל באפריקה, רפלקסולוגיה, מחשבים וכו' הם נקודות ציון שאנשים שמים לעצמם כמטרה וחותרים אליה. אם הם רוצים אותה גם מספיק הם גם יצליחו בה. מכל הסיפור הכי חשוב שטוב לבן שלך - שהוא איפה שהוא רוצה להיות באמת ולא רוצה להוכיח. סליחה, הייתי הרבה באפריקה במסגרת העבודה וראיתי אנשים שממש לא רצו להיות שם. אני גם חושבת שיש מקצועות שנורא אוהבים ורוצים אבל עדיין צריך להם ריטלין- גם משהו שאתה אוהב בדרך כלל מצריך רמה מסויימת של שיעמום אטומי מדי פעם בדרך לעניין. חוץ מזה שאני לא יודעת אם לא עדיף לא לתייג אותנו במערכת החינוך כקבוצה שצריכה מסגרת או מענה משלה- אני חוששת שהם לא ממש יבינו מה העניין ומהר מאוד זו תהיה כיתה "טיפולית" (מה גם שאי אפשר לשים את כל הילדים לא ליד החלון וכו'). זה לא מוצדק. גם בחיים אנחנו עדיין צריכים להתמודד עם הבעיות שכולם מתמודדים אז למה לתת הנחות בהתחלה? מגיל צעיר צריך ללמוד מה לעשות עם זה ולהתמודד עם כל מה שאחרים מתמודדים. זה לא סותר שהבעיה בנו ואנחנו צריכים להתגבר עליה אם אנחנו רוצים לעשות אותו דבר כמו כולם.

 

[freearth10]

אנחנו כבר מזמן מתוייגים

וזו כל הבעיה שלי, כי על ידי התיוג הזה מנציחים את הבעיה. אם במערכת החינוך יתנו מענה גם לצרכים שלנו: יותר הפעלה של הגוף בשיעור, למידה המתבססת לא רק על התפיסה החזותית, שימוש יותר יצירתי בדמיון והערכה של עבודות שלא חייבות לבוא לידי ביטוי אך ורק בכתיבה - לא בכיתה הטיפולית אלא כחלק ממערך הלימודים - זה יתן לילדים עם add את האפשרות לבטא את היצירתיות שבהם ולזכות להערכה המגיעה להם. מה שהכי

לי זה שחלק מאיתנו חושב שקיבלנו הנחות כשהיינו קטנים. מבחן בעל פה הוא מבחינתי לא הנחה אלא צורך בסיסי.

 

[nu shoin]

הגישה הזאתי בעיתית

את מדברת על "לקבל את עצמנו כמו שאנחנו" אבל האם ADD זה "מי שאני" או פשוט בעיה שיש לי? אני זוכר שהיועצת בבית הספר ניסתה לשכנע אותי לא ללמוד מקצוע ריאלי כי המבחנים הראו שאני פשוט לא טוב בזה. כשניסיתי לשכנע אותה שאני דווקא מצוין במקצועות ריאלים הייתה לה ממש הבעה של רחמים על הפנים (אז עוד לא ידעתי להגיד ADD). הבעיה לא הייתה שהחברה לא קיבלה אותי "כמו שאני", להפך, היועצת הייתה מאוד מוכנה לקבל אותי "כמו שאני". הבעיה הייתה שאני לא הצלחתי להיות מי שאני. אני מאוד שמח שלא התפתית לקו המחשבה הזה. אחרי הצבא שיפרתי את המקצועות הריאלים (מנכשל בפיזיקה 3 יח' ל98 ב 5 יח') אז עוד בלי ריטלין, והיום אני לומד באוניברסיטה בחוג למדעי המחשב ואני מרגיש שמצאתי את מקומי. לפי דעתי, עם כל הרצון הטוב, הגישה הזאת מזיקה יותר משהיא מועילה. אם לילד יש בעיית ראיה, האם צריך לקנות לו משקפיים או "לקבל אותו כמו שהוא"?. אם למישהו יש לקות מסוימת אסור לו להרגיש שהלקות מגדירה אותו. הלקות היא לא מי שאנחנו אלא להפך, היא מונעת מאתנו להיות מי שאנחנו באמת. נ.ש.

 

[zivadina]

שלום מאיה.

מתוך תהליך שאני עוברת עכשיו בעבודה, אני רוצה להגיד לך שבתור אחת שלא מצאה את העבודה שעושה לה טוב, הייתי רוצה שכל מה שאני רוצה לעשות יצליח לי, כדי להתפרנס בכבוד. ו...אני לא מצהירה על ה-ADHD שלי בעבודה כדי לא לספק עוד תג לשאר החסרונות שלי.

 

[freearth10]

לי אין בעיה עם זה

addזה חלק ממני. זה לא עושה אותי יותר טובה, או פחות טובה מאחרים. אחת הבעיות הקשות ביותר היא קבלה עצמית, כי איך אני אקבל צד כל כך שלילי בי, שבגללו,לעגו לי,פגעו בי ויותר מכל אלה שבהם הכי בטחתי. add היא לא לקות. מי שלוקה הוא בית הספר ומערכת הערכה שיודעת להעריך אך ורק פאן אחד - את הפאן החזותי. כמטפלת אלטרנטיבית אומר לך שילד שלא רואה טוב - לא אוהב את מה שהוא רואה וטיפול במה שכל כך מכעיס,פוגע בו - יכול בהחלט למנוע את הצורך במשקפיים. אבל מאחר שקשה לך (ולא רק לך) לקבל גישה שכזאת, אז או קיי, אין לי בעיה שתקנה לילד הזה משקפיים (או לחילופין ריטלין), כך שלא יתקל בקיר(או לחילופין יצליח בבית הספר), בתנאי שתבין שהמשקפיים הם חלק ממנו, הם לא עושים אותו ליותר טוב או פחות טוב מילד שלא מרכיב משקפיים. ולדעתי טיפול במקור הבעיה, שהפרעת הקשב היא רק ההתבטאות ההתנהגותית שלה - יכול להוריד את רמת ההפרעה, להתמודד איתה ועם הדימוי שיש לך כלפי עצמך. מאיה

 

[nu shoin]

לטפל המקור הבעיה

אני מצטער אם אני אשמע ציני אבל אם תדעי לטפל "במקור הבעיה" תקבלי פרס נובל לרפואה כי אף אחד היום לא יודע מה מקור הבעיה. מה שכן יודעים שהמקור לא פסיכולוגי (לפחות לא למה שנהוג לקרוא ADHD). כיום הטיפול היחיד שאיכשהו מתקרב לטפל בבעיה הוא טיפול תרופתי. הטיפולים ההתנהגותיים מטפלים בסימפטומים, שזה חשוב והכרחי אבל חשוב להבין את המגבלות של טיפול כזה (ושל כול טיפול). אם את טוענת שטיפול פסיכולוגי יכול להיות תחליף למשקפיים אז הדעות שלנו רחוקות מכדי שאוכל לשכנע אותך. בברכה נ.ש.

 

[zivadina]

טיפול ב-ADHD.

אספר לך סיפור, מאיה: הבת שלי הרבה שנים לא לומדת טוב. עשינו לה אבחון אצל נוירולוגית שטענה שהבעיה של הילדה היא פסיכולוגית ולא ADHD. הילדה התחילה לפגוע בעצמה (בת 16) עד שנזעקתי לקחת אותה לפסיכיאטרית שאבחנה אותי לפני שנה כ-ADHD. הילדה אובחנה כ-ADHD קשה בתחום הרכוז, מקבלת שני (!) ריטלין SR ביום, קמה בשמחה לבית הספר ומצטיינת בלימודים. אני לא חושבת שהייתה לה בעיה לקבל את עצמה, אלא בעיה לא להצליח לעמוד במטלות הנורמטיביות של ילדה בגילה, כאשר היא מרגישה שיש לה את היכולת. הבעיה של אנשי ה-ADHD, אם יותר לי להכליל, היא התסכול העמוק שנובע מההרגשה ש"אני יכול אבל לא מצליח". ברור לגמרי שהריטלין שהילדה לוקחת עכשיו לא חושב במקומה, הוא "רק" עוזר לה להתרכז ולהביא לידי בטוי את כל הכשרונות שלה, והם רבים.

 

[nu shoin]

תראי

אולי אני צריך לסייג קצת את בדברים. קבלה עצמית היא דבר מאוד חשוב. היום אני הרבה יותר מודע לתחושה של "התנצלות" שכמעת ולא מרגישים אותה אבל היא משפיעה בעצם על הכול. התחושה הזאת של האי נוחות, שאני לומד אחרת, עובד אחרת, מתנהג אחרת. לU2 יש שיר שבו הם שרים “Don’t try to make sense”, אני פחות ופחות מנסה להיות "לפי התקן" ומתרכז קודם כל בדרך שלי לעשות דברים, מה שמעניין הוא שהיחס של אנשים משתפר פלאים כשאני לא מנסה להתאים את עצמי. פתאום הם מבינים שאולי גם להם יש מללמוד. העניין הוא שמקבלה עצמית קל לעבור לויתור עצמי. מה שמפריע לי בגישה שלך הוא שאת מתרכזת בדבר אחד בלבד. אני משתמש בכל הכלים שיש לי כדי לממש את עצמי. נ.ש

 

[spidergirl]

קודם כל,

אני רוצה להתנצל שקראתי לך תבוסתנית, זו לא תרבות דיון הולמת וזה ממש לא במקום. מלבד זאת, אני נאלצת להצטרף לדעתו של נ.ש.