מה שעבר עלי בסוף שבוע...
ביום שישי אחי הקטן שאל את אמא שלי האם הוא יכול ללכת לחבר לשבת אז היא אמרה לו "אני מעדיפה שלא, אבל זה לא תלוי בי" הוא הבין מזה שהוא יכול לבחור ובחר ללכת. אחרי שעה היא ראתה שהוא אורז את הדברים שלו ואמרה לו שהיא התכוונה שהוא לא יכולה ללכת! אז כמובן שהתפתחה בניהם מריבה ואז היא שאלה אותי אם שמעתי את מה שהיא אמרה לו אז אמרתי לה שכן ואמרתי את מה ששמעתי. אז היא התחילה לצרוח עלי שאני שקרנית ומכניסה לה מילים לפה. (ואני בכלל רציתי שאחי לא ילך לשבת אז למה יש לי אינטרס להגיד משהו שהיא לא אמרה?!) בכל מקרה, אח"כ שאלתי אותה שאלה והיא ענתה לי בצורה מגעילה ואח"כ אמרה לי שהיא מאוד כועסת עלי כי שיקרתי. אז אמרתי לה שזה לא חדש לי שכשהיא כועסת על אח שלי היא בסוף מוציאה את זה עלי ושאם היא תמשיך ככה אני גם לא אהיה בשבת בבית. אז היא אמרה שמצידה אני יכולה לארוז את התיק וללכת. נכנסתי לחדר שלי וכל שנייה היא נכנסה להעיר לי משהו אחר. (הייתי באמצע שטיפה ובגלל שאח שלי הסתובב בקומה הפסקתי באמצע עד שהוא ילך אז היא באה להעיר לי על זה וכו'...) אחרי מס' פעמים שהיא המשיכה להיכנס אלי לחדר פשוט נעלתי את הדלת. אחרי שאח שלי הלך סיימתי את השטיפה ונכנסתי לחדר. כמובן שהיא באה שוב להציק לי וכשלא הסכמתי לפתוח את הדלת היא ניתקה לי את האינטרנט (הנקודה נמצאת מחוץ לחדר) ואחרי 10 ד' כשהיא הבינה שאני רואה טלווזיה היא ניתקה את החשמל בקומה למעלה. כמובן שזה לא עזר לה כי פשוט שכבתי במיטה ודיברתי עם חברה שטלפון. כמובן שהיא עמדה בחוץ והקשיבה לי. במשך כל הזמן הזה חכיתי לדודה שלי שתתעורר בשביל שתבוא לקחת אותי וכשדודה שלי סוף סוף התקשרה היא אמרה לי לארוז את התיק ולחכות לבעלה... באיזשהו שלב יצאתי בשביל לשים את הכביסה שלי בחדר כביסה (היא לא עושה לי את הכביסה- וזה לא מפריע לי)ולקחת את הנעלים מהסלון ואז היא חסמה לי את הכניסה של החדר כביסה ולא נתנה לי לצאת. ביקשתי ממנה לצאת והיא לא נתנה לי לעבור... נסיתי לצאת והיא דחפה אותי. העיניים שלה היו נוראיות! מלאות שנאה ורוע... הצלחתי לצאת מהחדר כביסה ועליתי לחדר היא רדפה אחרי ונכנסה לחדר. היא אמרה לי ללכת לעשות את הכלים וכשלא הסכמתי היא כמעט הרביצה לי אבל החזיקה בעצמה והתיישבה לי על המיטה. באותו הרגע קמתי לקחתי את התיק שארזתי ויצאתי מהבית. התקשרתי לחברה שלי בבכי (אני לא בוכה בדר"כ) שתבוא לקחת אותי כי אני לא רוצה לשבת ליד הבית. כמובן שהיא באה ולקחה אותי ועלינו לשער של הישוב וחכינו לדוד שלי. כשדוד שלי הגיע סבתא שלי הייתה איתו אבל לא רציתי לדבר איתה. כשהגענו לדודה שלי היא הרגיעה אותי ונתנה לי סוף שבוע מרגיע. היא לא נתנה לי להיות לבד ולשקוע בדיכאון אלא הוציאה אותי לארוחות והכירה לי אנשים חדשים. בסוף היתה לי שבת כייפית באופן יחסי ועשיתי הרבה דברים שלא עשיתי בעבר כמו לאכול במסעדה לא כשרה ולנסוע בשבת... אבל עכשיו אני מודאגת. זהו, יצאה שבת ואני צריכה לחזור הבייתה... מה יהיה עכשיו
ביום שישי אחי הקטן שאל את אמא שלי האם הוא יכול ללכת לחבר לשבת אז היא אמרה לו "אני מעדיפה שלא, אבל זה לא תלוי בי" הוא הבין מזה שהוא יכול לבחור ובחר ללכת. אחרי שעה היא ראתה שהוא אורז את הדברים שלו ואמרה לו שהיא התכוונה שהוא לא יכולה ללכת! אז כמובן שהתפתחה בניהם מריבה ואז היא שאלה אותי אם שמעתי את מה שהיא אמרה לו אז אמרתי לה שכן ואמרתי את מה ששמעתי. אז היא התחילה לצרוח עלי שאני שקרנית ומכניסה לה מילים לפה. (ואני בכלל רציתי שאחי לא ילך לשבת אז למה יש לי אינטרס להגיד משהו שהיא לא אמרה?!) בכל מקרה, אח"כ שאלתי אותה שאלה והיא ענתה לי בצורה מגעילה ואח"כ אמרה לי שהיא מאוד כועסת עלי כי שיקרתי. אז אמרתי לה שזה לא חדש לי שכשהיא כועסת על אח שלי היא בסוף מוציאה את זה עלי ושאם היא תמשיך ככה אני גם לא אהיה בשבת בבית. אז היא אמרה שמצידה אני יכולה לארוז את התיק וללכת. נכנסתי לחדר שלי וכל שנייה היא נכנסה להעיר לי משהו אחר. (הייתי באמצע שטיפה ובגלל שאח שלי הסתובב בקומה הפסקתי באמצע עד שהוא ילך אז היא באה להעיר לי על זה וכו'...) אחרי מס' פעמים שהיא המשיכה להיכנס אלי לחדר פשוט נעלתי את הדלת. אחרי שאח שלי הלך סיימתי את השטיפה ונכנסתי לחדר. כמובן שהיא באה שוב להציק לי וכשלא הסכמתי לפתוח את הדלת היא ניתקה לי את האינטרנט (הנקודה נמצאת מחוץ לחדר) ואחרי 10 ד' כשהיא הבינה שאני רואה טלווזיה היא ניתקה את החשמל בקומה למעלה. כמובן שזה לא עזר לה כי פשוט שכבתי במיטה ודיברתי עם חברה שטלפון. כמובן שהיא עמדה בחוץ והקשיבה לי. במשך כל הזמן הזה חכיתי לדודה שלי שתתעורר בשביל שתבוא לקחת אותי וכשדודה שלי סוף סוף התקשרה היא אמרה לי לארוז את התיק ולחכות לבעלה... באיזשהו שלב יצאתי בשביל לשים את הכביסה שלי בחדר כביסה (היא לא עושה לי את הכביסה- וזה לא מפריע לי)ולקחת את הנעלים מהסלון ואז היא חסמה לי את הכניסה של החדר כביסה ולא נתנה לי לצאת. ביקשתי ממנה לצאת והיא לא נתנה לי לעבור... נסיתי לצאת והיא דחפה אותי. העיניים שלה היו נוראיות! מלאות שנאה ורוע... הצלחתי לצאת מהחדר כביסה ועליתי לחדר היא רדפה אחרי ונכנסה לחדר. היא אמרה לי ללכת לעשות את הכלים וכשלא הסכמתי היא כמעט הרביצה לי אבל החזיקה בעצמה והתיישבה לי על המיטה. באותו הרגע קמתי לקחתי את התיק שארזתי ויצאתי מהבית. התקשרתי לחברה שלי בבכי (אני לא בוכה בדר"כ) שתבוא לקחת אותי כי אני לא רוצה לשבת ליד הבית. כמובן שהיא באה ולקחה אותי ועלינו לשער של הישוב וחכינו לדוד שלי. כשדוד שלי הגיע סבתא שלי הייתה איתו אבל לא רציתי לדבר איתה. כשהגענו לדודה שלי היא הרגיעה אותי ונתנה לי סוף שבוע מרגיע. היא לא נתנה לי להיות לבד ולשקוע בדיכאון אלא הוציאה אותי לארוחות והכירה לי אנשים חדשים. בסוף היתה לי שבת כייפית באופן יחסי ועשיתי הרבה דברים שלא עשיתי בעבר כמו לאכול במסעדה לא כשרה ולנסוע בשבת... אבל עכשיו אני מודאגת. זהו, יצאה שבת ואני צריכה לחזור הבייתה... מה יהיה עכשיו
