בעל תשובה10
New member
מה שלומכם?
זוכרים אותי? כתבתי הודעה לפני כמה שבועות לגבי המצב שלי
( http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=1190&messageid=159610236 )
בחור ישיבה, שחורה, הומו וכו' וכו' (מי שלא ראה מוזמן לראות בקישור)
אז יש כמה דברים חדשים שקורים איתי, והם:
עזבתי את הישיבה רשמית, וחזרתי לבית.
המצב הרוחני שלי התדרדר מאוד, וזה לא נוח לי בכלל, ולא קל, וכו' וכו'
העניין הוא שאני עכשיו יושב בבית, מול המחשב,
ומאוד לבד...
כאילו שזה משהו שנגזר עלי, ועל הומואים בכלל, הלבד הזה.
אני נכנס לפורום "בנים בלבד" (בו הייתי משתתף פעיל לפני שחזרתי בתשובה)
ורואה בארכיון בלי סוף הודעות של; "אני לבד", "רוצה אהבה ולא מוצא", "אני בודד" וכו' וכו'.
טוב, אז יצאתי מהישיבה, אני כנראה שאעזוב את ירושלים בשבועות הקרובים, ואעבור לגור במרכז.
צעד, שרוחנית, ודאי לא יתרום, בלשון המעטה. ואני יודע ומודע לזה.
אבל אחרי שפסלתי את האפשרות של חתונה, כרגע, כי זה פשוט לא אפשרי, כיוון שאין לי רגשות לנשים,
כי אם מעט משיכה,ותו לא, ואחרי שפסלתי את האפשרות של חתונה עם לסבית, וגם את האפשרות של
לחיות לבד ולהתנזר, כי זה בלתי אפשרי, החלטתי לעבור דירה ולהמשיך לשם, לא יודע לאן.
אני נפגש עדיין עם המשגיח שלי בישיבה, שואל אותו האם יש דרך אחרת?
ואין תשובות... רק - מה לא לעשות, אבל מה - כן לעשות, אין...
ואני לבד ממש... בן 27, מצחיק, שטותניק (ובוגר מאוד כשצריך), ושמח, בדרך כלל,
אבל כרגע, כל זה מת, ואני מרגיש את הלבד הזה זורם לי בעצמות..
זוכרים את החבר הכי טוב שלי מהישיבה? זה שהתאהבתי בו וליווה אותי ועזר לי וכו' וכו'?
אז אנחנו פחות בקשר, ואני עדיין מרגיש אליו אהבה, ועצם זה שהוא לא איתי, יוצר תחושה
של בדידות יותר חזקה, והעצבות מאפילה על חיי.
בנוסף לכל השאלות;
מה עם ילדים?
מה עם קדושה, עד כמה שאני יכול?
מה עם המנעות מעבירות, שז"ל וכדומה? אחרי ששמרתי על עצמי בקנאות שנים.
מה עם זוגיות? אני יודע שיש זוגות הומואים, אבל ביננו, כמה כבר יש שחיים ביחד ומתים ביחד?
ואני יודע שיש, אבל ביחס לאחינו הסטרייטים, כמה כבר יש? וכבר אמרתי שחתונה זה גם מסלול
של בדידות מסויימת. האם נגזר עלי להיות בודד?
האם יתכן שהקב"ה באמת רוצה שאני אחיה עם גבר? ו"יספק" אותו שאני לא אעבור על משכב זכר
(דבר שהוא קשה מאוד, כי סוף סוף התאווה הזו חזקה אצלי, ואצל כל אחד אני מניח, ומה הסיכויים לא
להתדרדר עד הסוף ח"ו? ואני אומר את זה על אף שאני יודע שיש כאן כאלה שעושים את זה ולא שוכבים,
אבל האם באמת זה דבר שגם אני יכול לעמוד בו, באם אחיה עם גבר? לא יודע..)
מה עם העולם הבא?
מה עם מה שהאריז"ל אומר שמי ששוכב עם גבר יבוא בגלגול של ארנבת? אני מאמין לאר"י,
אפילו שיהיו שיגידו כל מיני דברים, הוא ידע יותר טוב מאיתנו מה מתחולל ב"מערכת במשפטית"
שם למעלה.
מה עם העולם הזה? מילא, כשהייתי חילוני, אז לא ידעתי את מה שאני יודע היום, אבל איך אוכל לחיות
עם גבר, מצפונית, כשהאמונה שלי בתורה היא אבסולוטית? ובאמת שהיא כזו, אע"פ שירדתי במעלות
התורה והיראה.
ובנוסף, נגיד ובחרתי לחיות עם גבר, אבל בלי לשכב, איפה אמצא אחד כזה שהוא גם לטעמי, וגם יסכים
לזה? יש אנשים (וזה רוב האנשים, לפי מה שהנסיון שלי בעבר אומר) שזה העיקר בקשר בשבילם.
כל כך הרבה שאלות, אין אפילו תשובה אחת, חוץ מ- "אחי, תזרום", שיכולה לצוץ.
אני חושב שעיקר הכאב שלי עכשיו הוא מאהבה, הלב שלי פצוע, ואני מרגיש כאילו שאין לי כלום בחיים,
וב"ה לא חסר לי כלום, אני חושב. חוץ משמחה, אמיתית.
אני לא נרדם בלילה, אז אני ישן כבר שבועיים בשעה 6-9 בבוקר, עד 17:00, הולך לחדר כושר,
וחוזר לבית, על המחשב, ופשוט.. משעמם לי!
וכידוע, ששיעמום מביא לידי עבירה..
ריבונו של עולם, האם יתכן ששמת אותי במצב כזה שבו אין מפלט?
בלי חבר אמיתי,
בלי יד חמה שתבין ותאהב, הרי מאישה אני לא יכול לקבל את זה..
מקסימום לחייך לה בחיוך כזה של "גם אני מרגיש כמוך", אבל זה יהיה מזוייף, וכמה כבר אני יכול לזייף..
אני אדם אמיתי, אפילו דקה לא יכול לזייף.
חייבת להיות איזו דלת, איזה משהו שימלא אותי. הראה לי אותה.
חשבתי על עוד איזה משהו.
הומואים, בהרבה בחינות הם כמו נשים. לא רק במשיכה שלהם לגברים,
אלא בפנימיות שלהם. ובעניין הזוגיות, אם נשים לב, לגברים סטרייטים הרבה פחות קשה לחיות לבד, הם,
תן להם תורה, קצת פרנסה, תפילות וחיים רוחניים, והם מסתדרים. אני יודע שזו הכללה, אבל ככה גבר עובד,
גבר צריך אישה, פחות ממה שאישה צריכה גבר. אפילו הגמרא אומרת : "טב למיתב טן דו, מלמיתב ארמלו",
ז"א (אם אני זוכר נכון את הפירוש): אישה, מעדיפה להיות עם שני גברים (או עם גבר שלא מוצא חן בעיניה) מלהיות אלמנה,
ז"א מלהיות לבד. ואם לא פירשתי נכון, כי אני לא זוכר את הפירוש המדויק של המילים, אז בכל אופן מה שיוצא משם הוא
שאישה מוכנה לעשות הכל ולא להיות לבד.
הגמרא לא אומרת את זה על גברים.
ואמת שגבר צריך אישה, אבל לא כמו שאישה צריכה גבר.
ושוב, כשאני מסתכל בפורום "בנים בלבד",בארכיון בעיקר, ואתה רואה כל הודעה שניה "מתי יהיה לי חבר" "רוצה אהבה" וכו' וכו'
אתה רואה שזה לא כמו גבר סטרייט, זה הכל בשבילו. הומו, תן לו אהבה אמיתית, והוא לא צריך כלום חוץ מזה, גם אישה כך.
והבדידות אצלנו, היא יותר חזקה מאשר לגברים אחרים.. סטרייטים. הם, תן להם להתחתן בגיל 35, אחרי שהוא ניסה
הכל בחיים, "מה יש לי למהר" הוא יגיד לך, אבל נשים, לא כך. וכך גם ההומואים.
אז אם אנחנו כל כך צריכים אהבה, איך אפשר להיות בלעדיה?
מהו התחליף? יש דבר כזה?
סיפרתי לכם שהיה לי חבר, ושנפרדנו בגלל שחזרתי בתשובה, מאוד חזק, והוא באמת שהיה הכל בשבילי,
כל החיים שלי הוא היה.
אז נפגשנו שוב לפני כמה ימים, אחרי 4 שנים.. וזה היה מאוד מוזר..
ישבנו דיברנו וכו'
הוא גם עבר מסלול דומה לשלי, ואם יותר לדייק, ממש זהה לשלי.
האם הקב"ה לוקח אותי למקום מסויים, או שמא מתקיים בי "בדרך בה אדם רוצה לילך, מוליכין אותו"?
הרי אני לא רוצה ללכת בדרך הזו!
אני רוצה לעשות רצון ה', אבל עם הקושי הזה, עם הצרכים הללו שיש לי באהבה, וחום, וצומי
וכו'
איך עושים את זה? מה לעשות?? אני בדילמה רצינית, ממש קשה לי,
ואני יודע, שתגובות שלכם, יוכלו לעודד אותי, לפחות..
בקשר לאפשרות הזו של להיות עם גבר ולא לעבור על משכב זכר, אבל כן שז"ל,
ברור לי שזה אסור, ואין לי שום היתר. לאף אחד אין.. נכון שחייו של הומו הם קשים מאוד,
במיוחד דתי, אבל אין היתר לדבר הזה.
אני יכול לעבוד על עצמי מצפונית; "שמע, לך יותר קשה מלאחרים, מה אתה מחמיר על עצמך" וכו'
אבל האמת היא, שזו לא חומרה.. זה עיקר עיקר הדין.
ואני לא בא לעורר כאן מחלוקות בעניין, כי ברור לי שיש חולקים וכו', אבל מכל מקום, אני יודע שזו האמת,
ומה שנשאר לי הוא או להתעלם ממנה, וכו', או לעשות מה שצריך, אבל אז, לאן?
תודה רבה לכולכם, ואם אמרתי משהו שקצת הכעיס מישהו, מכל סיבה, אז אני מתנצל, סה"כ אני שופך את הלב,
בדרך שבה אני מבין את הדברים.
אני.
זוכרים אותי? כתבתי הודעה לפני כמה שבועות לגבי המצב שלי
( http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=1190&messageid=159610236 )
בחור ישיבה, שחורה, הומו וכו' וכו' (מי שלא ראה מוזמן לראות בקישור)
אז יש כמה דברים חדשים שקורים איתי, והם:
עזבתי את הישיבה רשמית, וחזרתי לבית.
המצב הרוחני שלי התדרדר מאוד, וזה לא נוח לי בכלל, ולא קל, וכו' וכו'
העניין הוא שאני עכשיו יושב בבית, מול המחשב,
ומאוד לבד...
כאילו שזה משהו שנגזר עלי, ועל הומואים בכלל, הלבד הזה.
אני נכנס לפורום "בנים בלבד" (בו הייתי משתתף פעיל לפני שחזרתי בתשובה)
ורואה בארכיון בלי סוף הודעות של; "אני לבד", "רוצה אהבה ולא מוצא", "אני בודד" וכו' וכו'.
טוב, אז יצאתי מהישיבה, אני כנראה שאעזוב את ירושלים בשבועות הקרובים, ואעבור לגור במרכז.
צעד, שרוחנית, ודאי לא יתרום, בלשון המעטה. ואני יודע ומודע לזה.
אבל אחרי שפסלתי את האפשרות של חתונה, כרגע, כי זה פשוט לא אפשרי, כיוון שאין לי רגשות לנשים,
כי אם מעט משיכה,ותו לא, ואחרי שפסלתי את האפשרות של חתונה עם לסבית, וגם את האפשרות של
לחיות לבד ולהתנזר, כי זה בלתי אפשרי, החלטתי לעבור דירה ולהמשיך לשם, לא יודע לאן.
אני נפגש עדיין עם המשגיח שלי בישיבה, שואל אותו האם יש דרך אחרת?
ואין תשובות... רק - מה לא לעשות, אבל מה - כן לעשות, אין...
ואני לבד ממש... בן 27, מצחיק, שטותניק (ובוגר מאוד כשצריך), ושמח, בדרך כלל,
אבל כרגע, כל זה מת, ואני מרגיש את הלבד הזה זורם לי בעצמות..
זוכרים את החבר הכי טוב שלי מהישיבה? זה שהתאהבתי בו וליווה אותי ועזר לי וכו' וכו'?
אז אנחנו פחות בקשר, ואני עדיין מרגיש אליו אהבה, ועצם זה שהוא לא איתי, יוצר תחושה
של בדידות יותר חזקה, והעצבות מאפילה על חיי.
בנוסף לכל השאלות;
מה עם ילדים?
מה עם קדושה, עד כמה שאני יכול?
מה עם המנעות מעבירות, שז"ל וכדומה? אחרי ששמרתי על עצמי בקנאות שנים.
מה עם זוגיות? אני יודע שיש זוגות הומואים, אבל ביננו, כמה כבר יש שחיים ביחד ומתים ביחד?
ואני יודע שיש, אבל ביחס לאחינו הסטרייטים, כמה כבר יש? וכבר אמרתי שחתונה זה גם מסלול
של בדידות מסויימת. האם נגזר עלי להיות בודד?
האם יתכן שהקב"ה באמת רוצה שאני אחיה עם גבר? ו"יספק" אותו שאני לא אעבור על משכב זכר
(דבר שהוא קשה מאוד, כי סוף סוף התאווה הזו חזקה אצלי, ואצל כל אחד אני מניח, ומה הסיכויים לא
להתדרדר עד הסוף ח"ו? ואני אומר את זה על אף שאני יודע שיש כאן כאלה שעושים את זה ולא שוכבים,
אבל האם באמת זה דבר שגם אני יכול לעמוד בו, באם אחיה עם גבר? לא יודע..)
מה עם העולם הבא?
מה עם מה שהאריז"ל אומר שמי ששוכב עם גבר יבוא בגלגול של ארנבת? אני מאמין לאר"י,
אפילו שיהיו שיגידו כל מיני דברים, הוא ידע יותר טוב מאיתנו מה מתחולל ב"מערכת במשפטית"
שם למעלה.
מה עם העולם הזה? מילא, כשהייתי חילוני, אז לא ידעתי את מה שאני יודע היום, אבל איך אוכל לחיות
עם גבר, מצפונית, כשהאמונה שלי בתורה היא אבסולוטית? ובאמת שהיא כזו, אע"פ שירדתי במעלות
התורה והיראה.
ובנוסף, נגיד ובחרתי לחיות עם גבר, אבל בלי לשכב, איפה אמצא אחד כזה שהוא גם לטעמי, וגם יסכים
לזה? יש אנשים (וזה רוב האנשים, לפי מה שהנסיון שלי בעבר אומר) שזה העיקר בקשר בשבילם.
כל כך הרבה שאלות, אין אפילו תשובה אחת, חוץ מ- "אחי, תזרום", שיכולה לצוץ.
אני חושב שעיקר הכאב שלי עכשיו הוא מאהבה, הלב שלי פצוע, ואני מרגיש כאילו שאין לי כלום בחיים,
וב"ה לא חסר לי כלום, אני חושב. חוץ משמחה, אמיתית.
אני לא נרדם בלילה, אז אני ישן כבר שבועיים בשעה 6-9 בבוקר, עד 17:00, הולך לחדר כושר,
וחוזר לבית, על המחשב, ופשוט.. משעמם לי!
וכידוע, ששיעמום מביא לידי עבירה..
ריבונו של עולם, האם יתכן ששמת אותי במצב כזה שבו אין מפלט?
בלי חבר אמיתי,
בלי יד חמה שתבין ותאהב, הרי מאישה אני לא יכול לקבל את זה..
מקסימום לחייך לה בחיוך כזה של "גם אני מרגיש כמוך", אבל זה יהיה מזוייף, וכמה כבר אני יכול לזייף..
אני אדם אמיתי, אפילו דקה לא יכול לזייף.
חייבת להיות איזו דלת, איזה משהו שימלא אותי. הראה לי אותה.
חשבתי על עוד איזה משהו.
הומואים, בהרבה בחינות הם כמו נשים. לא רק במשיכה שלהם לגברים,
אלא בפנימיות שלהם. ובעניין הזוגיות, אם נשים לב, לגברים סטרייטים הרבה פחות קשה לחיות לבד, הם,
תן להם תורה, קצת פרנסה, תפילות וחיים רוחניים, והם מסתדרים. אני יודע שזו הכללה, אבל ככה גבר עובד,
גבר צריך אישה, פחות ממה שאישה צריכה גבר. אפילו הגמרא אומרת : "טב למיתב טן דו, מלמיתב ארמלו",
ז"א (אם אני זוכר נכון את הפירוש): אישה, מעדיפה להיות עם שני גברים (או עם גבר שלא מוצא חן בעיניה) מלהיות אלמנה,
ז"א מלהיות לבד. ואם לא פירשתי נכון, כי אני לא זוכר את הפירוש המדויק של המילים, אז בכל אופן מה שיוצא משם הוא
שאישה מוכנה לעשות הכל ולא להיות לבד.
הגמרא לא אומרת את זה על גברים.
ואמת שגבר צריך אישה, אבל לא כמו שאישה צריכה גבר.
ושוב, כשאני מסתכל בפורום "בנים בלבד",בארכיון בעיקר, ואתה רואה כל הודעה שניה "מתי יהיה לי חבר" "רוצה אהבה" וכו' וכו'
אתה רואה שזה לא כמו גבר סטרייט, זה הכל בשבילו. הומו, תן לו אהבה אמיתית, והוא לא צריך כלום חוץ מזה, גם אישה כך.
והבדידות אצלנו, היא יותר חזקה מאשר לגברים אחרים.. סטרייטים. הם, תן להם להתחתן בגיל 35, אחרי שהוא ניסה
הכל בחיים, "מה יש לי למהר" הוא יגיד לך, אבל נשים, לא כך. וכך גם ההומואים.
אז אם אנחנו כל כך צריכים אהבה, איך אפשר להיות בלעדיה?
מהו התחליף? יש דבר כזה?
סיפרתי לכם שהיה לי חבר, ושנפרדנו בגלל שחזרתי בתשובה, מאוד חזק, והוא באמת שהיה הכל בשבילי,
כל החיים שלי הוא היה.
אז נפגשנו שוב לפני כמה ימים, אחרי 4 שנים.. וזה היה מאוד מוזר..
ישבנו דיברנו וכו'
הוא גם עבר מסלול דומה לשלי, ואם יותר לדייק, ממש זהה לשלי.
האם הקב"ה לוקח אותי למקום מסויים, או שמא מתקיים בי "בדרך בה אדם רוצה לילך, מוליכין אותו"?
הרי אני לא רוצה ללכת בדרך הזו!
אני רוצה לעשות רצון ה', אבל עם הקושי הזה, עם הצרכים הללו שיש לי באהבה, וחום, וצומי
וכו'איך עושים את זה? מה לעשות?? אני בדילמה רצינית, ממש קשה לי,
ואני יודע, שתגובות שלכם, יוכלו לעודד אותי, לפחות..
בקשר לאפשרות הזו של להיות עם גבר ולא לעבור על משכב זכר, אבל כן שז"ל,
ברור לי שזה אסור, ואין לי שום היתר. לאף אחד אין.. נכון שחייו של הומו הם קשים מאוד,
במיוחד דתי, אבל אין היתר לדבר הזה.
אני יכול לעבוד על עצמי מצפונית; "שמע, לך יותר קשה מלאחרים, מה אתה מחמיר על עצמך" וכו'
אבל האמת היא, שזו לא חומרה.. זה עיקר עיקר הדין.
ואני לא בא לעורר כאן מחלוקות בעניין, כי ברור לי שיש חולקים וכו', אבל מכל מקום, אני יודע שזו האמת,
ומה שנשאר לי הוא או להתעלם ממנה, וכו', או לעשות מה שצריך, אבל אז, לאן?
תודה רבה לכולכם, ואם אמרתי משהו שקצת הכעיס מישהו, מכל סיבה, אז אני מתנצל, סה"כ אני שופך את הלב,
בדרך שבה אני מבין את הדברים.
אני.
