זה סיפור ארוך לא יודעת מאיפה להתחיל....
פעם לא הסתדרתי איתה,חשבתי שהיא נגדי, היום אני יודעת שהיא אוהבת אותי.... אבל זה לא משנה את העובדה שאת הבן שלה היא לא שיחררה... לפני כמה חודשים, אמא שלי אמרה לי שהיה לה קשה שאני עוברת לגור עם החבר, והיה לה מאוד קשה לשחררר אותי מחיקה,אבל לבסוף החלטיה שאני בוגרת ושהיא סומכת עליי והגיע הזמן לפרוח... לעומת זאת אצל החבר לא נראה לי שאי פעם זה יקרה... היא חושבת שיש לה בעלות עליו, שהוא בנה הקטן מתקשרת להזכיר לו לאכול, ולומר לו שאם אין אוכל שיבוא, ושהיא הכינה,קונה לו דברים אישיים מדודארנט ועד לתחתונים,והוא תמיד לשרותה מה שהיא תגיד, מה שתרצה.... " את החיים אני יביא לה היא בנשמה שלי " ציטוט מאתמול.... טלפונים עשר פעם ביום כולל הודעות אס אמ אס..הוא לוקח אותה לים שלא תלך לבד, כל פעם שאני רוצה ליסוע להוריי לבקר אותם קצת הוא אומר שאימו חולה, או שהוא לא רוצה שהוריו יהיו לבד... אין לי בעיה עם הפינוק בכיף שיהיה לה... אבל היא לא משחררת אותו, ואני מאמינה שבעתיד שנתחתן יהיה גרוע יותר... עוד פעם היא אישה טובה עם כוונות טובות, ואני מאוד מעריכה אותה... אבל כמו שאימי אמרה יש לך תחרות... כך גם אני מאמינה..... יש עוד מלא דוגמאות לך,שהיא כל חייו,הריי האישה צריכה להיות מס 1 לא האמא... מה דעתכם?