מה שלום כולם?

מה שלום כולם?

שלום לחברי הפורום, קראתי אתכם אך נבצר ממני לענות, רק היום במשרד אני יכולה לכתוב. הייתי בכנס של יום שלישי, אני מקווה שהעמותה תתמלל את מה שנאמר ויועבר לידיעת כולם. אני הגעתי רק לפאנל של 11 ובעיקר עניין אותי הזוג שהגיע לדבר על המחלה יחד עם עופרה שגב. היה מדהים. כיף שהוא איש מקסים ועדיין מדבר ומתנסח נפלא ואשתו יכלה לתאר בהומור את הדברים הטובים שקרו לו. אסתר , כל הכבוד שהעלת שוב את נושא הביטוח הלאומי וכל הכבוד לך על הדיאטה ,(ישבתי ביציע), כמה חבל ששלוימי שלך לא יכול לראות איזו הופעה יש לך, נפלא!!! בשבילי היה די מוזר לשבת שם בקרב עובדים ועובדות עם החולים שלנו ולדעת שאני מהצד השני , מהצד של משפחת החולה. השבוע החלטתי להקדיש לבעלי כמה ימים במטרה אחת לנסות לקחת אותו להתנדב למרכז היום ושנייה לטייל איתו. מה אומר, הכל השתבש. ביום א' בקרתי לבד במרכז היום לקשיש. המנהל , אדם מקסים , האזין לי והסביר מה בעלי יכול לעשות שם. לפני שהלכתי הסברתי לבעלי על המקום אך הוא סרב לבוא אתי. אתמול בבוקר הוא ניסה להסביר שהוא כן רוצה, אך עד שחזר מהליכת הבוקר, כבר חזר בו. אני לא לוחצת אך אזכיר לו שוב כל כמה ימים. ביום שני תכננתי לקחת אותו לטיול באזור מעגן מיכאל , קצת טבע, מים וציפורים. כבר יצאנו מהדירה ועד למעלית הוא החליט שאננו רוצה, וכל זה למה?? הוא פשוט ניסה להסביר לי משהו בבוקר , על מקום שאליו הוא כן רוצה לנסוע, מכיוון שלא הצלחתי להבין אותו, למרות כל הניחושים והנסיונות , הוא פשוט התכנס לעצמו , מתוסכל ולא רצה לנסוע. אותו דבר קרה גם בשבת בזמן הארוחה עם בתנו הצעירה, הוא ניסה להסביר משהו שקרה בבית המלון שהיינו בו בקייץ וכשלא הצליח לאחר כמה דקות , הלך לישון. דבר אחד טוב הצלחנו לעשות והוא ללכת להופעת בידור של אמן ידוע יחד עם מקהלת גברים, 3 שעות הוא ישב בערב, שר , מחא כפיים וצחק ואני נהניתי כפליים. הלוואי שאוכל למצוא עוד מופעים כאלה. קניתי לוח מחיק עם טושים כדי לעודד אותו לכתוב אם משהו עולה במוחו, אך גם לזה הוא מסרב ואולי גם לא יכול. בכל אופן אנו נרשום לו שם הודעות. הימים מתקצרים והחושך המוקדם גורם לו ללכת לישון עוד יותר מוקדם ובכלל להסתגר בבית. יצאנו לטיול בפארק ב 5 וחצי וראיתי שהוא לא נהנה. בדרך חזרה הוא אמר לי " אני לא אוהב חושך". הבנתי את הרגשת חוסר הוודאות שלו ואולי חשש לאי התמצאות. מאחלת לכולכם , הבנות/ בנים בני/ בנות זוג שיהיו לכם המון כוחות גוף ונפש להמשיך במשימות היומיום ורק בריאות, בשורות טובות , שבת שלום , טובה
 
../images/Emo91.gif אם מותר לי לתת עיצה

אני במקומך לא הייתי מזכיר כל כמה ימים את נושא המועדון וגם לא מדבר על טיולים. חכי שבועיים ואז תעלי את הנושאים כדברים חדשים, כאילו לא דובר עליהם בעבר. אם לא תצליחי לעשות זאת בקפיצות של כשבועיים, הייתי מוותר על הנסיונות. הויתור יוריד ממך מתח ולא יקומם את בעלך.
 

ענתי44

New member
יענקלה לא ממליצה לוותר

כשמדובר במשהו חשוב לטובת יקירנו. הם לא מודעים ומצליחים להבין מה טוב להם או לא ולפעמים יקבלו החלטות שמסכנות אותם. זה התפקיד שלנו לפתות, לשכנע בכל דרך אפשרית או אפילו, אם צריך, לכפות על יקירנו החלטה. לו נקטנו בגישה של להרים ידיים כשהם מגלים עקשנות ולא אחת מלווה בתוקפנות, לא היינו מצליחים לעשות כלום. יש דברים כמו : הליכה לרופא, לקיחת תרופות, הפסקת נהיגה, הכנסת עובד זר הביתה או הליכה למרכז יום, שצריך ל"שכנע" בכל דרך אפשרית. ה"התנדבות" במרכז יום של בעלה של טובה, היא דרך עקיפה לשכנע אותו להתחיל ללכת לשם. הוא נמצא לבד בבית וזה לא לטובתו, ומכניס לחץ מיותר את המשפחה. הדאגה שהוא בסדר ושלא קרה כלום מיותרת. מובן שבעלה יתנגד ללכת למקום בו יש אנשים מבוגרים ממנו בהרבה ושחלקם סיעודיים. זה מרתיע ומפחיד, אך מאחר ואין פתרון אחר במקום, והאלטרנטיבה של להשאר לבד כל עוד טובה בעבודה גם היא לא מומלצת. הרעיון של זהבה לשכנע את בעלה, שהיה ונשאר אדם עם מוטיבציה התנדבותית, ללכת למרכז יום כדי לעזור לאחרים היא , בעיניי מצויינת.ואני הייתי מתנדבת ביחד איתו פעם פעמיים כדי שהחשש הראשוני יפחת. ככה עשיתי עם אמא שלי, שחששה ללכת למרכז יום, הפעלתי עליה לחצים ולא וויתרתי. וזו ההחלטה הכי טובה שעשיתי. אמא שלי פורחת שם. אני מוותרת על הרבה דברים לאמא שלי. למשל כשהיא מתעקשת לאכול כל ערב את אותה ארוחת ערב. אני מנסה לשכנע ולפתות במאכלים אחרים, ולעיתים מצליחה. אך לרוב, אני מוותרת ונותנת לה לאכול את מה שהיא מבקשת. ( כמובן שזה לא מאכל מזיק לבריאותה) אבל בתחומים אחרים לטובתה אני עקשנית ממנה.
 

ענתי44

New member
תודה לאל, משתפר

היא עוד חולה ומקבלת טיפול אנטיביוטי. ואני בינתיים לא שולחת אותה למרכז יום. אבל, החום ירד וזה סימן טוב.
 
לטובה וענתי

עניתי לכן לפני רגע וזה לא נקלט. אם התגובה שלי תופיע פעמיים זה כנראה בגלל תקלה אצלי או בתפוז. בדרך כלל אני מתייחס באופן שונה לגמרי לדברים חשובים וקריטיים ולדברים פחות חשובים. לגבי הראשונים בשום אופן אינני מוותר, ואם אינני מצליח בצורה טובה, אני אפילו כופה על אלפי. בדברים פחות חשובים אני מנסה ואם לא מצליח - מוותר. שכחתי או לא ידעתי שבעלה של טובה נשאר לבד. זה כמובן משנה את כל התמונה ולדעתי אם אין אלטרנטיבה אחרת שלא ישאר לבד, הייתי מוצא דרך לכפות עליו ללכת למועדון, כמובן בצורה הפחות אגרסיבית שאפשר.
 
תודה על התגובה

תמיד מותר לתת עצה אך במקרה זה ענתי צודקת כי החולים שלנו אינם יודעים לעתים מה טוב בשבילם. לדוגמא, יציאה ובילויים מאד טובים לו ובסופו של דבר הוא נהנה אך בדרך כלל מסרב. הוא גם לא אוהב שבאים אורחים אך בחגים כשהיו קרובי משפחתי , הוא בכל זאת נהנה ואפילו אמר לי. כך שצריך לנסות ולהשפיע כמה שאפשר בלי לחץ ובזמן הנכון. בכל מקרה , עובדה שהוא לא שכח והוא בעצמו גישש אתמול כדי ללכת למרכז היום. כשלבסוף סירב , אמרתי לו " לא משנה , יש זמן , מתי שתרצה". גם הסברתי לו על האוכלוסייה שיש שם. יש לנו סיפור מיוחד, בבניין לידנו גר אדם זקן רוסי שהתאלמן לפני כמה שנים. גר עם בני משפחתו שכנראה לא כל כך מתייחסים אליו או שפשוט הם עובדים רוב היום. גיליתי אותו במרכז היום ולכן אני אומרת לבעלי שהוא יכול לשבת לידו ולשמח אותו כי הוא נראה כזה בודד גם שם, יש לו בעיית שמיעה וגם אנו לא יכולים לתקשר איתו. בעלי כל כך רגיש אליו ותמיד מנסה לדבר איתו בידיים , בעברית וההוא עונה ברוסית. אני חושבת שמתישהוא בקרוב הוא יסכים ללכת לראות את המקום ואז נראה מה הלאה. יענקלה, כל הכבוד לך על הרצון לעזור ולתת עצות, האמפטיה מאד עוזרת, מקווה שתהיה לנו שבת כיף עם הנכדים, שבת שלום , טובה
 
../images/Emo24.gifטובה'לה התגעגעתי לראות אותך בפורום

אישך מרגיש שמשהו לא בסדר אצלו ולכן הוא מתכנס בתוך עצמו, גם ישראל רוצה להגיד משהו ,לא יוצא לו ,לא מבינים אותו ,לא יודעים למה הוא מתכוון אנו מנסים לפענח ולא הולך , ישראל מוריד את הראש ואז אנחנו, ילדי ואני מעבירים נושא מחבקים אותו והכל עבר בשלום. בעניין החושך גם ישראל מפחד ולא רוצה להכנס אפילו לחדר שלו אם יש שם חושך, בקשר למרכז היום כן כדאי לשאול אותו כל יום בגלל שהוא שוכח מה שאלת אותו אתמול,ואפילו לומר לו בו עכשו נלך יחד ונבקר ואפילו לקבוע עובדה, זה מה שעשיתי לישראל, אתמול היה קטע מעניין ,ישראל חזר ממרכז היום ירד מהרכב ושואל אותי , את אוהבת אותי? ממש הופתעתי אמרתי לו ,בודאי! הוא משיב, אז תחבקי אותי ותנשקי אותי, אמרתי לו ,לא ברחוב בבית, נתתי לו יד ועלינו לבית, כשפתחתי את הדלת אמרתי לו תגיד ,שלום בית והוא חזר אחרי שלום בית, וזהו נתתי חיבוק ונשיקה והלך לישון. בשעה 5 הוא קם ישב לידי ליד המחשב ,פתאום צלצל הטלפון, המטלפנת היתה אחת החברות מהתמיכה שאנו נפגשות אחת לשבועיים, דיברנו כחמש דקות, ישראל שואל מי זה היה? אמרתי לו , חברה ,ושוב מי זאת החברה? אתה לא מכיר השבתי, והוא התחיל להתעצבן סובב את הגב ולא רוצה לדבר יותר. מה קרה שאלתי והוא בשלו. הוי עכשו הוא לא ירצה לשתות ולאכול ארוחת ערב. פתחתי שירים שהוא אוהב והתחלתי ללטף אותו וממש להתחנן לפניו שאני אוהבת אותו ושלא התכוונתי לעצבן אותו, עד שנרגע לקח לי שעתיים. כנראה שכל שעה הוא שוכח מה היה בשעה הקודמת.
 
אריאלה יקרה , כמה הם סובלים

אני כל הזמן מנסה לחשוב מה עובר עליו בראש. מה הוא חושב? כמו שבני הגדול אומר , אם אבא מתנגד ללכת , זה מצב טוב שיש לו דעה והטא מביע אותה. אך קורע לב שהוא מרגיש כל הזמן שבוחנים אותו ושהוא לא עושה דברים כמו שצריך. מחר בבוקר אלך לקניות כמו תמיד ואשאיר אותו שינקה את הסלון וירגיש שהוא יודע ומסוגל לעשות. לא משנה איך יעשה , העיקר שירגיש שהוא עושה את התפקיד שלו. אצלנו , כשהוא מתכנס בעצמו , הוא לא מרשה לי לנחם אותו או לחבק אותו כי הוא לא אוהב רחמים. אך כמו תמיד אחרי שהוא נח, הוא שוכח הכל , או מדחיק ואז קם מרוצה בדרך כלל. מאחלת לך שיהיו לך המון כוחות להאזר שהמון סבלנות כמו שאני מנסה ולא תמיד מצליחה, שישראל ירגיש טוב ובשורות טובות, שבת שלום לך חמודה, מקווה לראות אתכן פעם, נילי , חני וכל הבנות בקבוצה, טובה
 

פנטזי1

New member
ליאורלילי שלום

אנסה לעזור מנסיוני עם אבי ז"ל,מה דעתך לנסות ללכת איתו למועדון בלי להכין אותו מראש? פשוט לקום בבוקר ולצאת איתו כאילו לטייל ,להגיע למועדון ביחד לשבת איתו שם ,אם הוא ישאל מה זה המקום תגידי לו שזה מועדון ושהזמינו אתכם ,את שניכם לבקר ,כמובן שתתאמי את הביקור קודם עם המנהל,גם הצוות במקום מכיר את הבעיה וינסה להיות נחמד איתו ויזמין אותו לפעילות או לארוחת הבוקר,ינסה להתחבב עליו. תשארי איתו שם קצת ותחזרו הביתה ביחד,תראי מה תהיה התגובה שלו ,לפעמים נדמה נו שהתגובה תהיה קשה ואנו מופתעים לגלות שבכלל לא היה נורא כל כך. ככה היה עם אבי אף פעם לא התיעצנו איתו ושאלנו אם הוא רוצה,פשוט הלכנו איתו וליוינו אותו (כמו ילד שהולך לגן בפעם הראשונה) וזה עבד מצוין,ככה הוא הלך למועדון וככה גם הכנסנו אותו למוסד, שווה לנסות בהצלחה פנטזי
 

אסתרס

New member
../images/Emo68.gifהיי חיפשתי את אנשי הפורום

וראיתי רק את רותי ואביבה. היום ספרו לי שתי בנות בעבודה : דבי ורבקה שגם הן היו. ייתכן שבגלל התפוסה המלאה ++ שהיתה באולם, איש לא העז לקום מהכסא. אנשים ישבו על המדרגות ועמדו בצד, היה משגע לראות את כמות האנשים שבאו. טובה תודה על העידוד. איך הפיגורה שלי ? !
 
אסתר יקרה

זהו , נשברתי ופניתי לחברה והצלחתי לרדת למיגון מתאים כדי שאוכל לענות בפורום גם מהבית. אסתר , ישבתי למעלה בצד השני של האולם וראיתי אותך היטב במיוחד כשדיברת ולעניין , כל הכבוד. אכן , היה מחמם את הלב שהאולם היה מלא מעל ומעבר. הדיאטה שלך עבדה פלאים ואת נראית כמו שאמרת , אחות של בתך , צעירה לנצח. תשמרי על זה. אני אענה כאן למי שנתן לי עצה לקחת אותו ללא ידיעתו. אז , לא, זה לא ילך בשלב הזה כי הוא מבין ומאד כועס אם מנסים לעבוד עליו. בכל זאת הוא בעל לב טוב ורוצה לעזור ומצד שני גם מאד משעמם לו. דברתי קודם גם עם זהבה וכנראה שאתחיל איתו בימי שישי כשאני בבית , נתנדב שנינו , אפילו לשעה , כך שיכיר את המקום , יתרגל וירכוש אמון. גם בימי שישי יש מעט אנשים ואז אולי פחות מאיים. תודה לכולם על האכפתיות, יש לי גם בלב מין חשש שהוא יתרגל מהר מדי וישב שם חסר מעש, אך עדיף שיהיה בחברה כלשהי מאשר לבד בבית. שולחת לכולם איחולים לסוף שבוע נעים בחיק המשפחה, אני בבישולים לקראת הבת והנכדים, שבת שלום , טובה
 
למעלה