כן למה לא ...
משהו שיגיד מה עברתי אני סופרת את השנים ומגיעה לחמש. כן, כן חמש שנים אתה כבר לא פה חמש שנים עברו מהיום בו ראיתי אותך מפורק לחלקים על הרצפה. חמש שנים מאז אני דברתי אליך ואתה כבר לא היית אחרי שנייה. ואני חושבת עליך הרבה, על שיחתינו האחרונה שאולי הייתה יכולה להציל אותך, ועכשיו אולי יכלתי להיות אתך. זה קורה לי תמיד כשאני יושבת כך לבד ואז אני חושבת ומתחיל שוב הפחד ומתחילה שוב לקנן בי אותה אשמה ש... שאולי אם הייתי קצת יותר קשוחה לא היינו צריכים לשבת עליך שבעה. אבל הייתי אז בגיל שש עשרה ולא כל כך ידעתי מה קורה ואז התחילו הלילות הלבנים, החלומות, הסיוטים הקול שלך עוד מהדהד בראשי איך אמרת אני רוצה את אימא ואז נפלת. לפני שנפלת אמרת "אל תדאגי" אבל עמוק, עמוק בתוך לבי ידעתי שזה לא ייגמר בטוב, ולא כל כך ידעתי מה לחשוב. ניסתי לעזור לעשות איזה משהו אבל אתה כבר לא נשמת היית שבור כולך מגואל בדם והם באו לקחת אותך שמו שמיכה הם העלו אותך לאמבולנס ואחותך צועקת ברקע לא מבינה מה קרה ואני כמו תרנגולת פחדנית לקחתי את רגליי וברחתי. זה היה יום שמח שבסופו נהייה עצוב באותו צהרים או למחרת- אני לא כל כך זוכרת לקחו אותך ושמו אותך בארון קטן וצר שמו אותך במרכז החדר – נו תמיד היית כוכב קראנו עליך כמה דברים היית ילד של הרבה חברים בכינו הזלנו דמעות התחבקנו ניסנו להיות חזקים לא תפקדנו בבית הספר רק על זה דיברנו ישבנו, עישנו בלי הפסקה, שרפנו את הריאות, רציתי ללכת גיהינום לא רציתי לחיות כאן יותר. ואז אחרי שנה הודיעו לי שהיא הלכה יום לפני נתתי לה מילה הבטחתי הבטחה ניסתי לקיימה ואז נשבר לי מכל העולם קבעתי תאריך אמרתי שלום נפרדתי מההורים, מהאחים מכל החברים אבל הם הבינו- משהו לא בסדר הם לא נתנו לי לשכב על משכבי בשלום והם שמרו עלי מכל משמר אבל לא יכולה בלעדיכם, גם בלעדיך יוסי, למרות שבזמן האחרון שלך כאן לא היינו כל כך בקשר, הבנתי את כל רגשותיך כי גם אני באותה התקופה לא הייתי אני. חבריי שבמרומים, אתם עכשיו המלאכים שלי, אתם אלה שעלי שומרים, תנפנפו בכנפיים ותשמרו עלי כי אני מרגישה שאני מתחילה לפול. ואם את רוצה לדעת עוד את מוזמנת לבדוק את הכרטיס האישי שלי