מה שהכי מתסכל בקריאת תגובות לפוסטים, בפייסבוק או בכלל

קלייטון.ש

Well-known member
(אני גולש בפייסבוק של אשתי, אין לי שלי, ואני לא מגיב חס וחלילה בשמה - זה התפקיד של העוזרת האישית שלה - אבל כן קורא), אז מה שהכי מתסכל אותי זה שכל פעם, כל פעם, יש מישהו שכתב בדיוק את מה שאני חושב. ועונים לו, והוא או היא עונים את מה שאני הייתי עונה.
ומה שיותר גרוע, זה לא אחד רק שגונב ממני את הדעות שלי ומגן עליהן בכישרון וחירוף נפש כמו שאני הייתי מגן. זה שניים ושלושה ועשרה, וכולי, בשלב כלשהו אני מפסיק לספור.
ואין בהם אחד שאומר "רק רציתי לציין שאני יודע שקלייטון חשב על זה לפני". מעתיקים ממני בלי בושה, והתירוץ כאילו בכלל לא מכירים אותי לא רלוונטי.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
(אני גולש בפייסבוק של אשתי, אין לי שלי, ואני לא מגיב חס וחלילה בשמה - זה התפקיד של העוזרת האישית שלה - אבל כן קורא), אז מה שהכי מתסכל אותי זה שכל פעם, כל פעם, יש מישהו שכתב בדיוק את מה שאני חושב. ועונים לו, והוא או היא עונים את מה שאני הייתי עונה.
ומה שיותר גרוע, זה לא אחד רק שגונב ממני את הדעות שלי ומגן עליהן בכישרון וחירוף נפש כמו שאני הייתי מגן. זה שניים ושלושה ועשרה, וכולי, בשלב כלשהו אני מפסיק לספור.
ואין בהם אחד שאומר "רק רציתי לציין שאני יודע שקלייטון חשב על זה לפני". מעתיקים ממני בלי בושה, והתירוץ כאילו בכלל לא מכירים אותי לא רלוונטי.
יש דבר אחד יותר גרוע מזה שמעתיקים ממך וזה כשמעתיקים ממך לפניך.
 

אבח"י

Well-known member
(אני גולש בפייסבוק של אשתי, אין לי שלי, ואני לא מגיב חס וחלילה בשמה - זה התפקיד של העוזרת האישית שלה - אבל כן קורא), אז מה שהכי מתסכל אותי זה שכל פעם, כל פעם, יש מישהו שכתב בדיוק את מה שאני חושב. ועונים לו, והוא או היא עונים את מה שאני הייתי עונה.
ומה שיותר גרוע, זה לא אחד רק שגונב ממני את הדעות שלי ומגן עליהן בכישרון וחירוף נפש כמו שאני הייתי מגן. זה שניים ושלושה ועשרה, וכולי, בשלב כלשהו אני מפסיק לספור.
ואין בהם אחד שאומר "רק רציתי לציין שאני יודע שקלייטון חשב על זה לפני". מעתיקים ממני בלי בושה, והתירוץ כאילו בכלל לא מכירים אותי לא רלוונטי.
אני מצרף תמונה שתגיד הכל במקומי:
 

קלייטון.ש

Well-known member
מכיון שהזכרתי את העוזרת האישית של אשתי, וזו דמות חשובה למדי בחיי, אספר עליה בהרחבה מסויימת.

הבחורה הזו ואשתי חברות קרובות מגיל 13. שהו ביחד באותם מוסדות, ברחו ממשפחות אומנות כשהופרדו כדי לבלות ביחד, הפכו שולחנות בצבא כדי לשרת ביחד וגם הצליחו. כשאשתי נקלטה לעבודה בחברה, בגיל 21, בתוך חודשיים צירפה את הבחורה הזו בתפקיד עוזרת אישית. למרות שאז מחלקת השיווק בניהולה כללה רק אותה.

לאשתי יש בעיה נפשית של חוסר אמון עמוק בבני אדם, היא מעבירה את חייה משוכנעת שכולם משקרים לה וכולם מתכוונים לרמות אותה, ויש רק שני אנשים בעולם בהם היא נותנת אמון מלא: אני, והבחורה הזו. היא מספרת לה הכל. ממש הכל. לפרטי פרטים. על כל דבר. כן גם על זה. גם על זה, וגם על זה.
הבחורה הזו נמצאת בכל החשבונות וכל המכשירים של אשתי. מנהלת את חשבון הפייסבוק, מגיבה בשם אשתי לפוסטים ומהתלת להנאתי הרבה בגברים שפונים אל אשתי בכל מיני פניות. מנהלת את הטוויטר והאינסטגרם וכולי.
לפעמים אני מתכתב עם אשתי במייל או בצ'ט. כותב לה, היא עונה לי, כותב, עונה, וככה שעה, ובסוף מסתבר שכל הזמן זו היתה הבחורה הזו. התכתבה איתי כאילו היא אשתי, תוך שיחה על נושאים אישיים ביותר, ולא רק ידעה בדיוק על מה אני מדבר ומה צריך לענות לי, אפילו לא חשבה שזה משנה אם אדע שזו לא אשתי. בין כה וכה מה שאסכם איתה - נגיד שנסכם מועד לסקס - זה כאילו סיכמתי את זה עם האשה עצמה.

אני מחבב אותה, היא חכמה ומוכשרת, מאד יעילה ומקצועית, ובאמת אשת סוד ממדרגה ראשונה. לא מכיר עוד אדם שמסוגל לשמור סוד כמוה. לא חושב שיש משהו בעולם שיגרום לה לבגוד באשתי. בטח לא כסף (ולא בגלל משכורת העתק שהיא מקבלת). גם תחת עינויים היא לא תגלה שום דבר. חוקר משטרה הכי מוכשר יוציא ממנה רק שקרים והטעיות שיימסרו לו בקור רוח.
לעומת זאת היא לא סובלת אותי. ממש עוינת. אני מבין למה: שנינו מאוהבים באותה אשה, אבל אני זוכה לשכב איתה בעוד היא יכולה רק לחלום על זה. ואין ספק שהיא חולמת. זה סוד גלוי שהעוזרת האישית של אשתי היא לסבית בארון ומאוהבת בבוסית שלה כבר הרבה שנים. נשואה לגבר ועם שני ילדים, אבל רואים עליה את האמת בבירור.
אני לא מנסה לסדר את מערכת היחסים שלנו. שלא תאהב אותי, זה בסדר. כל עוד היא אוהבת את האשה שאני אוהב, ומעמידה את טובתה מעל הכל - כמוני - מבחינתי הכל מצויין.
 

אבח"י

Well-known member
מכיון שהזכרתי את העוזרת האישית של אשתי, וזו דמות חשובה למדי בחיי, אספר עליה בהרחבה מסויימת.

הבחורה הזו ואשתי חברות קרובות מגיל 13. שהו ביחד באותם מוסדות, ברחו ממשפחות אומנות כשהופרדו כדי לבלות ביחד, הפכו שולחנות בצבא כדי לשרת ביחד וגם הצליחו. כשאשתי נקלטה לעבודה בחברה, בגיל 21, בתוך חודשיים צירפה את הבחורה הזו בתפקיד עוזרת אישית. למרות שאז מחלקת השיווק בניהולה כללה רק אותה.

לאשתי יש בעיה נפשית של חוסר אמון עמוק בבני אדם, היא מעבירה את חייה משוכנעת שכולם משקרים לה וכולם מתכוונים לרמות אותה, ויש רק שני אנשים בעולם בהם היא נותנת אמון מלא: אני, והבחורה הזו. היא מספרת לה הכל. ממש הכל. לפרטי פרטים. על כל דבר. כן גם על זה. גם על זה, וגם על זה.
הבחורה הזו נמצאת בכל החשבונות וכל המכשירים של אשתי. מנהלת את חשבון הפייסבוק, מגיבה בשם אשתי לפוסטים ומהתלת להנאתי הרבה בגברים שפונים אל אשתי בכל מיני פניות. מנהלת את הטוויטר והאינסטגרם וכולי.
לפעמים אני מתכתב עם אשתי במייל או בצ'ט. כותב לה, היא עונה לי, כותב, עונה, וככה שעה, ובסוף מסתבר שכל הזמן זו היתה הבחורה הזו. התכתבה איתי כאילו היא אשתי, תוך שיחה על נושאים אישיים ביותר, ולא רק ידעה בדיוק על מה אני מדבר ומה צריך לענות לי, אפילו לא חשבה שזה משנה אם אדע שזו לא אשתי. בין כה וכה מה שאסכם איתה - נגיד שנסכם מועד לסקס - זה כאילו סיכמתי את זה עם האשה עצמה.

אני מחבב אותה, היא חכמה ומוכשרת, מאד יעילה ומקצועית, ובאמת אשת סוד ממדרגה ראשונה. לא מכיר עוד אדם שמסוגל לשמור סוד כמוה. לא חושב שיש משהו בעולם שיגרום לה לבגוד באשתי. בטח לא כסף (ולא בגלל משכורת העתק שהיא מקבלת). גם תחת עינויים היא לא תגלה שום דבר. חוקר משטרה הכי מוכשר יוציא ממנה רק שקרים והטעיות שיימסרו לו בקור רוח.
לעומת זאת היא לא סובלת אותי. ממש עוינת. אני מבין למה: שנינו מאוהבים באותה אשה, אבל אני זוכה לשכב איתה בעוד היא יכולה רק לחלום על זה. ואין ספק שהיא חולמת. זה סוד גלוי שהעוזרת האישית של אשתי היא לסבית בארון ומאוהבת בבוסית שלה כבר הרבה שנים. נשואה לגבר ועם שני ילדים, אבל רואים עליה את האמת בבירור.
אני לא מנסה לסדר את מערכת היחסים שלנו. שלא תאהב אותי, זה בסדר. כל עוד היא אוהבת את האשה שאני אוהב, ומעמידה את טובתה מעל הכל - כמוני - מבחינתי הכל מצויין.
סוד שאינני נבוך או מתבייש ממנו, אבל לא רץ לספר.
שנה אחרי שהתחתנתי עם בת זוגי כל חבריה, למעט אותם שחיבבתי, נעלמו מחייה ומחיינו המשותפים. אני בלאו הכי הבאתי רק שני חברים, את שניהם היא אוהבת מאוד.
 

shila777

Member
קליינטון-אם אמת או אגדה-קראתי בשקיקה.
יפה כתבת ותארת!שאפו!
 
למעלה