מה שהכי מכאיב זה

קשה להאמין שנגמר

אני יושבת כאן שבורה. בעלי ארז כמה חפצים ועבר לדירה ששכר לא מזמן. ולמרות שהייתי מוכנה לזה, למרות שגם אני רציתי בזה... אני שבורה. לא יודעת איך להמשיך - יש לנו שני ילדים - מפחדת... צריכה עידוד...
 
../images/Emo24.gif אל תפחדי בעוד שנה את תצחקי

שכתבת את המילים האלה
אמן
 
מה שהכי מכאיב זה

שבעלי, שתמיד היה איש של בית ונאמן, בזמן שהיינו במשבר הכיר חברים בפורום. עכשו הוא עוזב והוא לא לבד - אמנם אין לו חברה - אבל יש לו חבר'ה. וזה חותך... הלוואי שלא הייתי יודעת על זה בכלל. איך ממשיכים מפה?
 
מה זה משנה מה יש לו או אין לו

את צריכה לחשוב רק עצמך, הרי נפרדתם לא? הוא חי את חייו (וטוב מאוד שהוא ממשיך אותם) ואת תחיי את חייך ותמשיכי אותם, ואז תאמיני לי - לא ישנה לך מה הוא עושה
 

גובאני4

New member
ואולי...אפילו יהיה לך חבר..?! ואז

תעשי לו...ננה לך ונננה לך ואז הכל יבוא על מקומו בשלום
 
מה שהכי מכאיב זה

שבעלי, שתמיד היה איש של בית ונאמן, בזמן שהיינו במשבר הכיר חברים בפורום. עכשו הוא עוזב והוא לא לבד - אמנם אין לו חברה - אבל יש לו חבר'ה. וזה חותך... הלוואי שלא הייתי יודעת על זה בכלל. איך ממשיכים מפה?
 
למה כלכך

משנה לך שיש לו חברים? למה זה כלכך מכאיב לך וחותך? הייתי מבינה אם היתה לו חברה שזה היה חותך ומכאיב. אבל חברים חדשים? <קרן אור מנסה להבין>
 
תקופה ארוכה

היתה בינינו קרירות. התרחקנו. כדור שלג שהלך וגדל והתעצם. כל אחד שקע בענייניו. לא עבדנו על הזוגיות שלנו. זה לא שלא רציתי להתגרש. רציתי. אפילו הייתי הראשונה שהעלתה את האפשרות...
 
אז זה לא בדיוק טרי

את אפילו העלית את זה לראשונה.. כנראה שהוא הפתיע אותך.. אולי ציפית שיתקפל.. אולי היית שטלתנית יותר מדי? אולי לא ידעת להעריך את ההצלחות שלו? מי יודע? רק אלוהים ובני הזוג יודעים מה קורה באמת בין בני זוג
 
כנראה שאני

בפאניקה. ולא, אני לא הטיפוס השתלטן. והוא לא הפתיע אותי. אני זאת שמפתיעה את עצמי עם תגובת היתר שלי למצב
 
למעלה