נתנאל 123456
New member
מה שאני חושב על אמי
אני אתחיל מכך, שאני מאוד אוהב את אמי היא בן אדם נדיר,לא ראיתי אנשים כמהו , אהבה שלי
עליה עצומה, אני אמנם לא מראה את זה תמיד,אבל אני כל כך אוהב אותה ומעריך אותה, אבל לפעמים
זה לא נראה ככה,קדם כל יש לה אופי מיוחד היא אישה כל כך שקטה-, כל כך חכמה פשוט מבריקה.
ף פעם לא שמעתי אותה רבה אם אף אחד, גם שמערים לה היא לא עונה כדאי לא לפוגע וסופגת,היא כמו
הר - געש אבל אף פעם לא מוציא את זה החוצה את התסכולים - שלה, היא בעלת ריגישות עצומה לבני אדם ובעלי
חיים, כואב לה על בני אדם גם כאלו שהם לא חביבים עליה, לא מאחלת לאף אדם שהיה לו רע מתפללת שרק
היה לכולם טוב, אישה תמימה- נאבית לא באמת מבינה כמה אנשים יכולים להיות רעים, לא נוטה לשפוט אף אדם.
לא נהנת מכל הריכולים וכל מיני תקיעות סכינים זה לא הסטייל שלה בכלל, היא לא ידעה מזה בכלל צניות.
עד שהייתה מבוגרת יותר, טיפה בי ובאחי לבד( את אבי לא ראיתי עד גיל 11 היה עובד הרבה ) היא היתה עמוד
התמיכה שלנו, לכל הטיפולים ריצות הכל על אדם אחד אבא לא בתמונה, אישה נהדרת אשת חיל מי ימצא.
תמיד מכבדת את אבי,אפילו שהוא לפעמים עצבני ופולט שטויות מתוך כעס, לא נוטרת לו ,עוזרת לו לבטא
את הרגשות שלו, תמוכת בו המון ( מסכנה מרוב הלחץ שהיה לה היום היא כבר לא בסדר כל כך) אישה באמת
זהב, למה אני אומר את כל זה?, כי אני רוצה להראות כמה אני אוהב אותה,למרות שאני לא אומר לה "אמא אני אוהב אותך"
או מחמיאה לה יותר מדי, והרבה רב איתה זה לא הכוונה,שאני פוגע בה אני מרגיש נורא כל כף הרבה רגשות אשמה, אני לפעמים בוכה ( קצת תינוקי אבל כואב לי על מה שעשיתי), אישה כמו שאמרתי מבריקה אשת- ספר יש על מה לדבר איתה
אפילו שהיא צנוע מאוד-מאוד, אף פעם לא משוויצה בעצמה ( היא למדה את פושקין- ושאר המשוררים/ סופרים רוסים בגיל 12!, את כמעת את כל הספרות הקלאסים היא למדה, בגיל 14 את פרויד ואת הפילוסופים המודרנים, אישה אם הרבה ספרים בראש בהרבה תחומי הומנים), אישה מדהימה,קשה לי לתאר אותה, היא אמנם גם מעצננת, כי היא לא
מדברת עלאף פעם חוץ מחוץ מלפעמים איתי, כי היא רוצה לא להתנשאות ולהיות כמו כולם. אני יכול להמשיך ולכתוב אבל אני לא יודע עד כמה זה יעניין אותכם, אבל הייתי חייב לכתוב את זה כי אני לא יכול להגיד בעל פה כמה אני מעריך ואוהב אותה, האם שווה לי להראות לה מה שכתבתי?,אשמח לתשובה.
אני אתחיל מכך, שאני מאוד אוהב את אמי היא בן אדם נדיר,לא ראיתי אנשים כמהו , אהבה שלי
עליה עצומה, אני אמנם לא מראה את זה תמיד,אבל אני כל כך אוהב אותה ומעריך אותה, אבל לפעמים
זה לא נראה ככה,קדם כל יש לה אופי מיוחד היא אישה כל כך שקטה-, כל כך חכמה פשוט מבריקה.
ף פעם לא שמעתי אותה רבה אם אף אחד, גם שמערים לה היא לא עונה כדאי לא לפוגע וסופגת,היא כמו
הר - געש אבל אף פעם לא מוציא את זה החוצה את התסכולים - שלה, היא בעלת ריגישות עצומה לבני אדם ובעלי
חיים, כואב לה על בני אדם גם כאלו שהם לא חביבים עליה, לא מאחלת לאף אדם שהיה לו רע מתפללת שרק
היה לכולם טוב, אישה תמימה- נאבית לא באמת מבינה כמה אנשים יכולים להיות רעים, לא נוטה לשפוט אף אדם.
לא נהנת מכל הריכולים וכל מיני תקיעות סכינים זה לא הסטייל שלה בכלל, היא לא ידעה מזה בכלל צניות.
עד שהייתה מבוגרת יותר, טיפה בי ובאחי לבד( את אבי לא ראיתי עד גיל 11 היה עובד הרבה ) היא היתה עמוד
התמיכה שלנו, לכל הטיפולים ריצות הכל על אדם אחד אבא לא בתמונה, אישה נהדרת אשת חיל מי ימצא.
תמיד מכבדת את אבי,אפילו שהוא לפעמים עצבני ופולט שטויות מתוך כעס, לא נוטרת לו ,עוזרת לו לבטא
את הרגשות שלו, תמוכת בו המון ( מסכנה מרוב הלחץ שהיה לה היום היא כבר לא בסדר כל כך) אישה באמת
זהב, למה אני אומר את כל זה?, כי אני רוצה להראות כמה אני אוהב אותה,למרות שאני לא אומר לה "אמא אני אוהב אותך"
או מחמיאה לה יותר מדי, והרבה רב איתה זה לא הכוונה,שאני פוגע בה אני מרגיש נורא כל כף הרבה רגשות אשמה, אני לפעמים בוכה ( קצת תינוקי אבל כואב לי על מה שעשיתי), אישה כמו שאמרתי מבריקה אשת- ספר יש על מה לדבר איתה
אפילו שהיא צנוע מאוד-מאוד, אף פעם לא משוויצה בעצמה ( היא למדה את פושקין- ושאר המשוררים/ סופרים רוסים בגיל 12!, את כמעת את כל הספרות הקלאסים היא למדה, בגיל 14 את פרויד ואת הפילוסופים המודרנים, אישה אם הרבה ספרים בראש בהרבה תחומי הומנים), אישה מדהימה,קשה לי לתאר אותה, היא אמנם גם מעצננת, כי היא לא
מדברת עלאף פעם חוץ מחוץ מלפעמים איתי, כי היא רוצה לא להתנשאות ולהיות כמו כולם. אני יכול להמשיך ולכתוב אבל אני לא יודע עד כמה זה יעניין אותכם, אבל הייתי חייב לכתוב את זה כי אני לא יכול להגיד בעל פה כמה אני מעריך ואוהב אותה, האם שווה לי להראות לה מה שכתבתי?,אשמח לתשובה.
