נמאס להתבחשש
New member
מה שאין לאן לנצל"ש
אם כבר הפורום חזר לפייבוריט, אז מימוש רעיון ישן. סיפור לשבת. תגיבו זונות. (בהשראת שרשור יאצי ופחדים כללים) מקצועות הוא ישב על גדר האבנים הקטנה מתחת לבניין וחיכה בסבלנות עד שהבחורים מ"אמבולנסי פלטיאל, שרותי הובלת נפטרים" יגיעו כבר עם הגופה של השכנה שלו למטה, ויסיימו כבר את הסאגה הזו שמתחוללת כבר חצי שעה בחדר המדרגות. הם היו כרגע בין הקומה הרביעית לשלישית וניסו לחשוב על אסטרטגיית הורדה חדשה. כזו שלא תדרוש מהם תרגילי אקרובטיקה ותחסוך מהגופה הענקית מכות מהקירות. מישהו הצית שם סגריה ופלט קללה ודאג שלא תהיה חרישית. היא הייתה שמנה. השכנה מאוד שמנה מבוגרת ופניה היו מכוסות שומות. איך קראו לה בכלל. הוא גר שם כמעט שנה והיא הייתה השכנה מימין. לא זכור לו שלט כלשהו על הדלת אבל הוא לא היה בטוח. פעם אחת הוא חושב יצא להם להחליף יותר ממילה. הוא יצא עם שקית הזבל והמיץ המצחין זירזף מחור שיצר שבר זכוכית. היא העירה לו משהו. בחביבות. אם הוא זוכר נכון היא אפילו עשתה את זה בהומור קליל אבל הוא כל כך נבהל והתנצל, ומאז מוריד את הזבל ביחד עם הפח. אחד מבחורי פלטיאל יצא בעצלתיים מפתח הבניין והתיישב לידו, משוחח בטלפון שיחת סתם. גיל משוער 35 טבעת נישואין וכרס מתבקשת מצחיק לחשוב איך בנאדם מתגלגל להיות מוביל גופות. בטוח שהוא עבד בכל מיני עבודות מוזרות לפני כן. עד שהגיע דרך אבא שלו שמכיר את המנכ"ל. ומרגיש שזה הדבר הכי טוב שקרה לו כי העבודה קבועה השכר טוב והתנאים סבירים. סקר אותו שוב. בשיחות סלון או בשמחות משפחתיות הוא מספר במדויק על העבודה הזו שלו? או שהוא מטייח את זה כנהג אמבולנס או שבכלל ממציא שהוא דפס ראשי או אחראי מחסן או תאורן אם הוא היה צריך להסביר את שרירי הקיבורת התפוחים. למעלה הקולות התגברו ונשמעו אף פרצי צחוק. כאילו בשלב מסוים השכנה השמנה איבדה ובצדק את מעט הכבוד שיש לאדם החי כלפי זה שעבר. למובילי גופות יש חוויות מקאבריות. החליט כשנשמעה צעקה מלמעלה למשוחח "קובי בוא שים יד כוסשלהאימאשלך" הוא בכלל היה פקיד קבלה בבניין משרדים מעורבב. שלשה עורכי דין קטנים וחסרי אמביציה בעל הוצאת ספרים זעירה. שהיה אידיאליסט גדול והקפיד לומר בוקר טוב מידי יום. הייתה שם גם קוסמטיקאית וקלינאית תקשורת. עם לינור הקלינאית הוא יצא פעם. לא בקטע רומנטי. אין לו אומץ. כשקיבל שי מחברת כוח האדם שמעסיקה אותו כבר תשע שנים כרטיסים להצגה לכבוד פסח, היא בדיוק עמדה שם פתח את המעטפה, וזה הרגיש לו מתבקש, והיא הסכימה. אחרי ההצגה הם המשיכו לקפה והיא סיפרה לו על העבודה. היה לה גוון קול נעים אינטונאציה מדויקת וים של אסוציאציות "לכל אדם יש סיפור" היא אמרה בעודם יושבים משני צידי השולחן הוא מחבק את הכוס והיא מניעה את ידיה בהתאם לטקסט. לא בצורה מופרזת או מגוחכת. בדיוק במינון. בשלב הזה הוא כבר התחיל להניע את רגלו באיטיות לעבר רגלה. ניסיון. אולי בדיקת גבולות. עצמית. כבר חש את חום ירכה כשהיא הודיעה "כבר מאוחר" מאז הוא משפיל עיניים כשהיא נכנסת בבוקר. אפילו לא מפרגן לעצמו על הניסיון הקטן. בעיקר בז. הקללות למעלה התחזקו, הפאסון הרציני האחרון שאנשי אמבולנס פלטיאל לבשו כשנכנסו לבניין לפני שעתיים התקלף לחלוטין. הוא ניסה לחשוב על סיטואציה מקבילה אצלו בעבודה ולא הצליח. אצלו זה נורא פשוט. אנשים נגשים אליו למטרות אינפורמטיביות בלבד. ממהרים מאוד על פי רוב מוטרדים. האירוע הכי מסעיר שהוא זוכר היה לקראת סיום המשמרת לפני בערך שלשה חודשים כשלקוח התפרץ על אחת משלישית עורכי הדין שגם פרונטלית הוא מתקשה להבדיל בינהם . אולי בגלל חוסר עניין. משהו צעק לו תזמין משטרה והוא אמר "טוב בסדר". מחייג בהתרגשות מוסווה למוקד. ממתין מוסר פרטים בקול יבש כמו זה שהוא רגיל לשוות לעצמו רוב שעות היום. עד שהמשטרה הגיעה כבר נסתיימה לו המשמרת. למעלה נזרקה האפשרות להזמין מנוף. כשהוא ימות הוא מקווה שזה לא יהיה בדירה.
אם כבר הפורום חזר לפייבוריט, אז מימוש רעיון ישן. סיפור לשבת. תגיבו זונות. (בהשראת שרשור יאצי ופחדים כללים) מקצועות הוא ישב על גדר האבנים הקטנה מתחת לבניין וחיכה בסבלנות עד שהבחורים מ"אמבולנסי פלטיאל, שרותי הובלת נפטרים" יגיעו כבר עם הגופה של השכנה שלו למטה, ויסיימו כבר את הסאגה הזו שמתחוללת כבר חצי שעה בחדר המדרגות. הם היו כרגע בין הקומה הרביעית לשלישית וניסו לחשוב על אסטרטגיית הורדה חדשה. כזו שלא תדרוש מהם תרגילי אקרובטיקה ותחסוך מהגופה הענקית מכות מהקירות. מישהו הצית שם סגריה ופלט קללה ודאג שלא תהיה חרישית. היא הייתה שמנה. השכנה מאוד שמנה מבוגרת ופניה היו מכוסות שומות. איך קראו לה בכלל. הוא גר שם כמעט שנה והיא הייתה השכנה מימין. לא זכור לו שלט כלשהו על הדלת אבל הוא לא היה בטוח. פעם אחת הוא חושב יצא להם להחליף יותר ממילה. הוא יצא עם שקית הזבל והמיץ המצחין זירזף מחור שיצר שבר זכוכית. היא העירה לו משהו. בחביבות. אם הוא זוכר נכון היא אפילו עשתה את זה בהומור קליל אבל הוא כל כך נבהל והתנצל, ומאז מוריד את הזבל ביחד עם הפח. אחד מבחורי פלטיאל יצא בעצלתיים מפתח הבניין והתיישב לידו, משוחח בטלפון שיחת סתם. גיל משוער 35 טבעת נישואין וכרס מתבקשת מצחיק לחשוב איך בנאדם מתגלגל להיות מוביל גופות. בטוח שהוא עבד בכל מיני עבודות מוזרות לפני כן. עד שהגיע דרך אבא שלו שמכיר את המנכ"ל. ומרגיש שזה הדבר הכי טוב שקרה לו כי העבודה קבועה השכר טוב והתנאים סבירים. סקר אותו שוב. בשיחות סלון או בשמחות משפחתיות הוא מספר במדויק על העבודה הזו שלו? או שהוא מטייח את זה כנהג אמבולנס או שבכלל ממציא שהוא דפס ראשי או אחראי מחסן או תאורן אם הוא היה צריך להסביר את שרירי הקיבורת התפוחים. למעלה הקולות התגברו ונשמעו אף פרצי צחוק. כאילו בשלב מסוים השכנה השמנה איבדה ובצדק את מעט הכבוד שיש לאדם החי כלפי זה שעבר. למובילי גופות יש חוויות מקאבריות. החליט כשנשמעה צעקה מלמעלה למשוחח "קובי בוא שים יד כוסשלהאימאשלך" הוא בכלל היה פקיד קבלה בבניין משרדים מעורבב. שלשה עורכי דין קטנים וחסרי אמביציה בעל הוצאת ספרים זעירה. שהיה אידיאליסט גדול והקפיד לומר בוקר טוב מידי יום. הייתה שם גם קוסמטיקאית וקלינאית תקשורת. עם לינור הקלינאית הוא יצא פעם. לא בקטע רומנטי. אין לו אומץ. כשקיבל שי מחברת כוח האדם שמעסיקה אותו כבר תשע שנים כרטיסים להצגה לכבוד פסח, היא בדיוק עמדה שם פתח את המעטפה, וזה הרגיש לו מתבקש, והיא הסכימה. אחרי ההצגה הם המשיכו לקפה והיא סיפרה לו על העבודה. היה לה גוון קול נעים אינטונאציה מדויקת וים של אסוציאציות "לכל אדם יש סיפור" היא אמרה בעודם יושבים משני צידי השולחן הוא מחבק את הכוס והיא מניעה את ידיה בהתאם לטקסט. לא בצורה מופרזת או מגוחכת. בדיוק במינון. בשלב הזה הוא כבר התחיל להניע את רגלו באיטיות לעבר רגלה. ניסיון. אולי בדיקת גבולות. עצמית. כבר חש את חום ירכה כשהיא הודיעה "כבר מאוחר" מאז הוא משפיל עיניים כשהיא נכנסת בבוקר. אפילו לא מפרגן לעצמו על הניסיון הקטן. בעיקר בז. הקללות למעלה התחזקו, הפאסון הרציני האחרון שאנשי אמבולנס פלטיאל לבשו כשנכנסו לבניין לפני שעתיים התקלף לחלוטין. הוא ניסה לחשוב על סיטואציה מקבילה אצלו בעבודה ולא הצליח. אצלו זה נורא פשוט. אנשים נגשים אליו למטרות אינפורמטיביות בלבד. ממהרים מאוד על פי רוב מוטרדים. האירוע הכי מסעיר שהוא זוכר היה לקראת סיום המשמרת לפני בערך שלשה חודשים כשלקוח התפרץ על אחת משלישית עורכי הדין שגם פרונטלית הוא מתקשה להבדיל בינהם . אולי בגלל חוסר עניין. משהו צעק לו תזמין משטרה והוא אמר "טוב בסדר". מחייג בהתרגשות מוסווה למוקד. ממתין מוסר פרטים בקול יבש כמו זה שהוא רגיל לשוות לעצמו רוב שעות היום. עד שהמשטרה הגיעה כבר נסתיימה לו המשמרת. למעלה נזרקה האפשרות להזמין מנוף. כשהוא ימות הוא מקווה שזה לא יהיה בדירה.