Danny Bottleneck
New member
מה רץ במערכת?
אצלי השבוע הרבה בלוז. שניים עיקריים: etta james - at lest - האלבום באורך מלא הראשון של אלילת הנשמה מ-1961, נע על הגבול המאוד דק במקרה הזה של בלוז וסול. בעיני אחד מאלבומי המופת של הסול-בלוז, אטה ג'יימס שופכת את הנשמה בכל צליל וצליל באלבום הזה ומצליחה להשאיר אותי חסר נשימה מהשניה הראשונה של האלבום עד השניה האחרונה. ראוי לציין את הביצוע המצוין שלה לi just want to make love to you באלבום הזה - פשוט תענוג. koko taylor - what it takes: the chess years, במוזיקה של קוקו טיילור יש את כל האלמנטים של זמרת בלוז כמו שהיא צריכה להיות, בתוך שיר אחד היא מסוגלת לחצות את הקו בין האשה העדינה לבין זו הקשוחה, מה שהיא רוב הזמן, בצורה הכי טבעית שאפשר. האוסף הזה מ-77 מאגד את ההקלטות של טיילור בצ'אס רקורדס, שרובם הגדול נכתבו ע"י ווילי דיקסון, ומכיל בתוכו שירי בלוז מפוצצים בנשמה כמו i got what it takes שפותח את האלבום, ומול הקול האדיר של האשה הזו קשה מאוד להשאר אדיש. ולמשהו אחר לגמרי: the monkees - head - פסקול הסרט head של המונקיז יכל להיות אלבום פופ -פסיכדלי יוצא מן הכלל אם רק היה נשאר בו קצת יותר מוזיקה מעבר לכל הרעשים והקשקושים (בטראקליסט המקורי ללא הבונוסים), אבל למרות שהוא ממש לא מושלם, השירים שכן יש בו פשוט פצצה אחד אחד, שנונים, כיפיים ומדליקים עד כדי כך שהם מצליחים לדחוף את האלבום למערכת בתדירות גבוהה אפילו רק בשבילם. ומה רץ אצלכם?
אצלי השבוע הרבה בלוז. שניים עיקריים: etta james - at lest - האלבום באורך מלא הראשון של אלילת הנשמה מ-1961, נע על הגבול המאוד דק במקרה הזה של בלוז וסול. בעיני אחד מאלבומי המופת של הסול-בלוז, אטה ג'יימס שופכת את הנשמה בכל צליל וצליל באלבום הזה ומצליחה להשאיר אותי חסר נשימה מהשניה הראשונה של האלבום עד השניה האחרונה. ראוי לציין את הביצוע המצוין שלה לi just want to make love to you באלבום הזה - פשוט תענוג. koko taylor - what it takes: the chess years, במוזיקה של קוקו טיילור יש את כל האלמנטים של זמרת בלוז כמו שהיא צריכה להיות, בתוך שיר אחד היא מסוגלת לחצות את הקו בין האשה העדינה לבין זו הקשוחה, מה שהיא רוב הזמן, בצורה הכי טבעית שאפשר. האוסף הזה מ-77 מאגד את ההקלטות של טיילור בצ'אס רקורדס, שרובם הגדול נכתבו ע"י ווילי דיקסון, ומכיל בתוכו שירי בלוז מפוצצים בנשמה כמו i got what it takes שפותח את האלבום, ומול הקול האדיר של האשה הזו קשה מאוד להשאר אדיש. ולמשהו אחר לגמרי: the monkees - head - פסקול הסרט head של המונקיז יכל להיות אלבום פופ -פסיכדלי יוצא מן הכלל אם רק היה נשאר בו קצת יותר מוזיקה מעבר לכל הרעשים והקשקושים (בטראקליסט המקורי ללא הבונוסים), אבל למרות שהוא ממש לא מושלם, השירים שכן יש בו פשוט פצצה אחד אחד, שנונים, כיפיים ומדליקים עד כדי כך שהם מצליחים לדחוף את האלבום למערכת בתדירות גבוהה אפילו רק בשבילם. ומה רץ אצלכם?