מה רץ במערכת?

[Danny Bottleneck]

מה רץ במערכת?

אצלי השבוע הרבה בלוז. שניים עיקריים: etta james - at lest - האלבום באורך מלא הראשון של אלילת הנשמה מ-1961, נע על הגבול המאוד דק במקרה הזה של בלוז וסול. בעיני אחד מאלבומי המופת של הסול-בלוז, אטה ג'יימס שופכת את הנשמה בכל צליל וצליל באלבום הזה ומצליחה להשאיר אותי חסר נשימה מהשניה הראשונה של האלבום עד השניה האחרונה. ראוי לציין את הביצוע המצוין שלה לi just want to make love to you באלבום הזה - פשוט תענוג. koko taylor - what it takes: the chess years, במוזיקה של קוקו טיילור יש את כל האלמנטים של זמרת בלוז כמו שהיא צריכה להיות, בתוך שיר אחד היא מסוגלת לחצות את הקו בין האשה העדינה לבין זו הקשוחה, מה שהיא רוב הזמן, בצורה הכי טבעית שאפשר. האוסף הזה מ-77 מאגד את ההקלטות של טיילור בצ'אס רקורדס, שרובם הגדול נכתבו ע"י ווילי דיקסון, ומכיל בתוכו שירי בלוז מפוצצים בנשמה כמו i got what it takes שפותח את האלבום, ומול הקול האדיר של האשה הזו קשה מאוד להשאר אדיש. ולמשהו אחר לגמרי: the monkees - head - פסקול הסרט head של המונקיז יכל להיות אלבום פופ -פסיכדלי יוצא מן הכלל אם רק היה נשאר בו קצת יותר מוזיקה מעבר לכל הרעשים והקשקושים (בטראקליסט המקורי ללא הבונוסים), אבל למרות שהוא ממש לא מושלם, השירים שכן יש בו פשוט פצצה אחד אחד, שנונים, כיפיים ומדליקים עד כדי כך שהם מצליחים לדחוף את האלבום למערכת בתדירות גבוהה אפילו רק בשבילם. ומה רץ אצלכם?

 

[wawadhani]

בעיקר שני אלבומים

ה Yellow Balloon, בזכותך כמובן. בשמיעה ראשונה הם באמת מזכירים את הביץ' בויס, אבל אחרי שנותנים לאלבום כמה שמיעות מגלים כמה שירים יפים. אני במיוחד אהבתי את stained glass window. בסה"כ אלבום קליל ונחמד. והשני, ושונה לחלוטין Napoleon XIV - The Second Coming. זה אלבום שאני מסוגלת לשמוע רק כשאני במצב רוח מאוד... לא יודעת איך להגדיר אותו ולכן אגיד - מסויים. וכנראה שבימים האחרונים אני במצב רוח כזה. השיר הכי ידוע באלבום הוא They're Coming to Take Me Away ויש בו גם מעין שיר "תשובה" I'm Happy They Took You Away. אגב, אשמח אם מישהו יוכל לשפוך אור על הלהקה כי חוץ מהאלבום הזה אני לא מכירה עוד דברים שלהם. HaHa!

 

[Danny Bottleneck]

אם הוא נכנס ל"רץ במערכת" שלך

עשיתי את שלי

 

[melancholy man]

אצלי רץ דווקא אוסף

ככה כמה שירים שאספתי זה לזה, קצת בלוז, קצת פסייח קצת פרוטו פרוכ, יצא נחמד.. Kaleidoscope (UK)- Dive Into Yesterday (Tangerine Dream 1968) אחד השירים הכי יפים בכל הזמנים מתוך אחד מאלבומי הפסייח הבירטים הכי טובים שיש, רק ריף הגיטרה המהפנט בהתחלה שווה את הכל, כל הקסם של הסיקסטיס יש ב 20 השניות הראשונות של השיר הזה, כל השאר, זה הסברים... Hollies- Dear Eloise (Butterfly 1967( כן, גם ההוליס נסחפו בגל הפסיכדלי ואיזו הסחפות מקסימה, באטרפלי הוא אחד המוצדקים והמקסימים שבאלבומי הרוק השיר הזה, הוא סתם דוגמא טובה במיוחד. Deep Purple- April (ST 1969) צריך להגיד משהו? באמת??? traffic- Dear Mr. Fantasy (Dear Mr. Fantasy) לפני כמה ימים יצא לי לשמוע את הביצוע הנפלא הזה ברדיו (נדמה לי אצל טל השילוני) ונזכרתי שבעצם יש לי את האלבום ושלא שמעתי אותו דיי הרבה זמן מאז הוא תקוע שם, יופי של ביצועים ליופי של שירים, במקרה הזה, השיר הזה נמתח בעזרת גיטרות מכוונות היטב ומלאות נשמע וקלידים מרחפים לכמעט 7 דקות, בלי אף שניה לא מרגשת. Shuggie Otis- Freedom Flight (Inspiration Information 1974) טוב אז רוי ביוקנן הוא הגיטריסט הלא מוכר הכי טוב בעולם, שוגי אוטיס לא פחות טוב והרבה יותר אלמוני, איך בדיוק העברתי כמעט 35 בלי להכיר אותו? מי שלא מתאהב אחרי 12 הדקות האלה, שילך לרופא לבדוק אם יש לו בעייה בעור התוף.. Marianne Faithfull- Beware of Darkness (It's All Over Now Baby Blue 2004) השיר שכתב הריסון הוא אחד היותר מרגשים שלו, הביצוע של מריאן פייט'פול, כהרגלה, מוסיף לו עומק ותוכן שלא בטוח שהיה לו במקור, והופך שיר ענק לשיר טוב יותר אם זה בכלל אפשרי. Otis Rush - I Can´t Quit You Baby (The American Folk Blues festival 1962-1966 Vol.1-3) האוסף ממנו לקוח הביצוע ראוי למאמר נפרד (אם לא לפורום שלם...) מדובר בהקלטות של כמה מענקי הבלוז האמריקאים שעשו סיבובי הופעות באירופה באמצע שנות השישים בניסיון לנצל את תחיית הבלוז, הביצוע הזה (כן, כן, זה המקור...) מראה איזה כישרון נפלא היה לזפלינים לקחת שירים של אחרים ולהפוך אותם לשלהם, מה שכן, המקור, לפחות במקרה הזה, שווה גם בלי ההקשר הזפליני, אוטיס ראש הוא מסוג הענקים הנסתרים האלה, שחובבי הרוק, עוד לא ממש גילו וחבל. The Beatles- Long, Long, Long (The Beatles- White Album) שיר קטן של הביטלס, שיר קטן וקצת נשכח, אבל אולי ההוכחה האמיתית לגאונות של הביטלס, באמת כל מילה תיהיה מיותרת כאן. Blonde on Blonde- Broken Hours (Rebirth 1970) שיר מצויין מאלבום מופלא על התפר בין פרוג לפסייח, מלא הוד והדר וקסם, מראה לאיפה אפשר להגיע כשלוקחים את הרעיונות ה"אומנותיים" של הרוק שלב אחד קדימה, קצת מעצבן שכל כך מעטים עשו את זה טוב אח"כ. Rare Bird- What You Want To Know (As Your Mind Flies By 1970) באחריות, As Your Mind Flies By זה האלבום הכי טוב שאין לכם (או יש לכם אם אתם אחד מהארבע חמש כאן שיש להם...) מדובר בקסם אמיתי, בחלק מהמקומות שכותבים על האלבום הזה, טוענים שזה פרוג, שיהיה... זה בעיקר אחלה מוסיקה. lee hazlewood & nancy sinatra - some velvet morning (Fairy Tales and Fantasies 1989) מהמוצקדים בשירים, פשוט יפה, השילוב הקולי של הייזלווד וסינטרה מעולם לא נשמע מהפנט יותר והלחן המיסתורי מוסיף איזה יופי מדהים. Junior Wells- Tobacco Road (Coming At You) אין כמו לסיים עם בלוז סוער במיוחד וג'וניור וולס עושה את העבודה כל פעם.

 

[wawadhani]

../images/Emo45.gif אחלה של אוסף

עכשיו מעניין אותי לשמוע את הביצוע של פיית'פול ל Beware of Darkness. מעניין איך אפשר לשפר את השיר הזה יותר

 

[melancholy man]

טוב.. אז אנחנו צריכים להפגש

קבענו משהו לא? צפי להפתעות

 

[wawadhani]

חשבתי

לענות לך בחתימה, אבל החלטתי להשאיר את השיגעון הזה לפורום השכן

אז עוצרת הכל, כולל העבודה ומחכה להפתעות!!

 

[melancholy man]

לענות בחתימות זה הדבר הבא../images/Emo13.gif

 

[Barmelai]

אוסף בטוב טעם

מינון הפרוג טיפה מדאיג אותי אבל אני סומך עליך שלקחת את הויטמינים שלך בזמן ותצא מזה בשלום. American Folk Blues festival 1962-1966 Vol.1-3 גם אצלי ממלא לבדו את כל מכסת הבלוז שלי בשבוע האחרון. זה לא פחות מתיבת אוצרות מסנוורת, עד כמה שמוסיקה כל כך שחורה יכולה לסנוור, והאוסף כולו לוקח אותי למדרגה של בלוז שעוד לא הייתי בה. זאת קופסת ענק עמוסה בעשרות רבות של בלוזים, כל שיר פנינה ואי אפשר להתעייף מזה. ושוב, אני מצטרף אליך בקריאה לסדר החשובה כל כך: חברה, אי אפשר להגזים בהדגשה הזאת, שוגי אוטיס זה לא דגני בוקר.

 

[Danny Bottleneck]

../images/Emo45.gifאיך שכחתי

כמובן שמסיבה כלשהי גם אצלי רץ חזק american folk blues festival, שאין מילים לתאר כמה שהדבר הזה ענק, ואשכרה אי אפשר להתעייף מזה.

 

[anatyp]

אצלי חדש

The Who live at Leeds לא יודעת איך זה קרה שעד לפני שבועיים לא שמעתי אותו אבל חיי מתחלקים ללפני ואחרי אחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר ששמעתי אי פעם ממש אפשר לשמוע את פיט נותן את הקפיצה שלו עם היד שלוחה קדימה הופך כל נסיעה באוטו להתעלות רוחנית וגם Marvin gaye- what's going on קצת נדוש אולי וגם קצת קיטשי אבל בהחלט וויב מעולה

 

[Danny Bottleneck]

../images/Emo45.gifאחלה דברים

ודווקא האלבום הזה של מרווין גיי הוא בעיני הכי לא קיטש שיש, אין בו טיפה של הגזמה אלא רק אמת גדולה וכואבת ויותר מזה מאיסה מהמציאות שהייתה בארה"ב נכון לאותה תקופה ובעיני במידה מסוימת עד היום. כשמרווין גיי אומר love your brother זה הרבה יותר עמוק מאשר אותן מילים שיוצאות מהפה של קרוסבי או גרסיה.

 

[Jflyaway]

קצת נדוש אולי וגם קצת קיטשי

זה משהו שהייתי אומר על איזה אנפלאגד של קלפטון או על "החומה" של פינק פלויד, אבל ממש לא על MARVIN GAYE ובטח לא על האלבום הספציפי הזה שלו. הקשב למילים... ומה שחשבת אותו לקיטש ישמע פתאום ממש טראגי. אחד האלבומים הכנים והאמיצים שאני מכיר

 

[צינו התותח]

בלוז בלוז בלוז וגם RATM

Ten Years After, Super Sessions, The Paul Butterfield Blues Band והאולמנים וגם קצת טראפיק ואחרים. אני חייב המלצות על בלוז רוק בסגנון שהמלצתי עליו, הדם שלי צריך את זה! חברה תעזרו לי פה וגם להקה לא קשורה אבל לא פחות ממצויינת Rage Against The Machine - הסלף טייטלד. אם הייתם מבקשים ממני להגדיר אותה הייתי עונה לכם ראפ מטאל, אבל מאחר ואתם לא (וזה קצת עוזר לי כי תודו שראפ ומטאל זה לא כוס התה או לחילופין כוס הערק שלכם) תנו לזה צ'אנס, הריפים גדולים מהחיים, רצחניים, הרסניים, מנסרים אבל הגיטרה שם, בניגוד למטאל לא מרתיעה אלא עושה את כל העניין! הסולן, זאק דה לה רוז'ה הוא בחור שחור שיש מצב שברח מבית משוגעים, כולו בסרטי מלחמה (בכלל האלבום הזה זה מוזיקה אולטימטיבית למכות) ויש לו מסרים פוליטיים שמאלנים אליהם תוכלו להקשיב ברגע שתקומו אחרי שנפלתם על הרצפה ממשמע המוזיקה...

 

[צינו התותח]

האלבום אגב

יצא בשנת 1992 והלהקה היא להקה אמריקאית (מה שכן אין לה שום קשר לסצינת הגראנג' - חוץ מהעובדה שכשהסולן זאק דה לה רוז'ה עזב הובא במקומו כריס קורנל, מגדולי הזמרים ברוק בכלל ובגראנג' בפרט. הלהקה שינתה את שמה, אולי יצלצל לכם מוכר לאודיוסלייב. זוהי להקה פוסט גראנג' שהתחילה ב2000, טובה מאוד יש לציין אבל זה כבר סיפור אחר).

 

[Danny Bottleneck]

אחח כמה אהבתי פעם את האלבום הזה

אבל זה היה פעם

 

[Abbe Faria]

התנתקות מהפורום?!

בשבועות האחרונים רצים אצלי במערכת הרבה דברים, שכמעט כולם איכשהו לא קשורים לפורום... מצד אחד, חזרתי ללהקות שלא שמעתי יותר מדי ב5 השנים האחרונות כמו Porcupine Tree, Jane's Addiction, Joy Division ועוד כאלה שלא קשורות במיוחד לפה... לצידן רץ הרבה פאנק של 20 השנים האחרונות (בעיקר בריטי וגרמני)... המון המון רוק לטיני (חבר מקסיקאי צרב לי 20 אלבומים) והרבה מוזיקה קלאסית... אבל, בסופו של היום, לפני שהולכים לישון, תמיד חוזרים לי איכשהו למערכת גרייס סליק, פיט טאונשנד, לנון, קלפטון וחבריהם

 

[pasteran]

פורקיופיין טרי??

אותך לאביב. על כזה דבר היו מנדים אותך גם מפרוגיסטן

 

[Barmelai]

גם לי יש חולשה לקיפודים

ודווקא פחות לתקופה הפרוגית, יותר לתקופה הראשונה הקלילה הפסיכדלית, והרוקית ללא התקדמות של STUPID DREAM, RECORDINGS. כל קשר לבלאקפילד אפילו לא מקרי, פשוט אין. בלקפילד יצר ממוצע בין שני המוסיקאים שמרכיבים אותו, בכך שגפן מתעלה למקסימום שלו באמצאות ההרכב ואילו ווילסון יורד לנקודת היצירה הנמוכה ביותר בקריירה שלו.

 

[Jflyaway]

קיפודים הבייתה

הלכנו - חבר (שהוא גם חבר בפורום פסיכדליה) ואני - לראות את הקיפוד עץ בהופעה... זה היה במועדון התיאטרון לפני שנים . רוקפור פתחו בחימום מדהים.. ממש מרגש. פרוקיופיין עלו אחרי 40 דקות רוקפור, והבריחו אותנו הבייתה אחרי שני שירים... מדובר באגו עצום, עם סאונד עצום, ווליום עצום, ומינימום שבמינימום של לב בתוך העשייה על הבמה. כל מה שאני יודע זה שזכיתי לערב ענק של רוקפור.