מה קורה

[בדדי]

מה קורה

שמפסיקים להרגיש...שלא רוצים להרגיש יותר שהחיים איבדו משמעות? איך יוצאים מהמעגליות הזאת של התקיעות במקום אחד? איך מוצאים את הכח לעשות שינוי? בלי לתת לפחד להשתלט עד כדי קפאון? איך מצליחים לחבר את כל הידע שרוכשים במהלך השנים ומחברים אותו עם הרגש והופכים אותו לעשייה... אין לי יותר כוח להחזיק את הראש מעל המים מרגשיה שאני טובעת!!!! אני בטיפול בטיפול טוב...אבל לפעמים מרגיש לי שזה לא מספיק. הצילו!

 

[ליהיא24]

מנסים לדבוק חזק חזק בתקווה

 

[בדדי]

איך תגידי לי איך?

רוצה כל כך להאמין ..רוצה לראות להרגיש או לגעת בתקווה אבל.... הכל נראה ומרגיש רחוק...

 

[אין לי שם בסדר?]

חדשות טובות וחדשות רעות

החדשות הטובות, הן שאכן יש תשובה לשאלות שלך. החדשות הרעות.. הן שהתשובה.. היא.. הדבר שאת ביותר לא מסכימה לו ולא רוצה לשמוע, כשהיא תאמר לך, זה הדבר שהכי יעצבן אותך לשמוע, שהכי תתנגדי לו, תתגונני ותסרבי לשמוע. ולכן מראש אחסוך אותה ממך.

 

[בדדי]

../images/Emo35.gifלמה

אתם עונים לי בצורה כזאת...אני לא מבינה... שאלתי את השאלות ממקום כל כך כואב ממקום שאין לי אוויר לנשום... אל תחשבו בשבילי פשוט תענו .... איך אתם יודעים מה אני אחשוב או מה אני אסרב... פשוט תענו אני לא נבהלת מכלום.

 

[גרא.]

בדדי,דומה שמה שחסר בדברייך, זו

ההבנה, מהי משמעות החיים עבורך? בשביל מה בכלל את חיה? ואולי יותר מזה, בשביל מי? התחושה שלי נוכח דברייך שאינם מפורטים מדי, כי מה שחסר לך, היא אהבה, פשוט אהבה..שמשמעותה,להיות חשובה למישהוא,שמשיהוא יהיה חשוב לך..שיהיה לך בשביל מה להתעורר בבוקר,שתוכלי לראות את המציאות סביבך,כשאת מרחפת מה..שכל זה מסביב לא יהיה חשוב, אלא רק הוא.ואיתו, העתיד..וכל זה איננו..את לפי שעה בטיפול, וטיפול טוב לדברייך..ואין זה מספיק,כי טיפול לעיתים הוא לא יותר מאקמול, מפחית כאבים, אבל פותר רק מעט בעיות..שוב ושוב אחזור אולי על הקלישאה כי לאמיתו של דבר, הכל תלוי רק בך. ברגע שתתחילי להאמין שאת היא שקובעת את גורלך,ברגע שתגיעי להחלטה שאת רוצה לצאת מתחתית הבור הרגשי, בו את שרוייה זה זמן מה..ברגע שתמצאי לעצמך משמעות אמיתי, אן זו אהבת איש, או הגשמה עצמית, זו תהיה נקודת המפנה בחייך.

 

[nutmeg]

יש איזה פרדוקס

בעניין הזה של המשמעות. מצד אחד כל כך מחפשים אחריה ומצד שני לא מספיק עושים על מנת להיות משמעותיים עבור מישהו אחר. אחת הדרכים להתמודד עם היעדר משמעות היא לתת. להיות זו שמעניקה משמעות לאחרים. זה לא מצריך המון ולמרות מה שאנשים חושבים, לא צריך להיות "מלאים" לפני שמעניקים. תמיד אפשר למשל לתת מזמנך למישהו. להקריא שעת סיפור בגן או בספרייה השכונתית, ללכת לטיול עם שכן זקן לשבת איתו בגינה או לקרוא ביחד עיתון... לא להיות פלורנס נייטינגייל אבל בהחלט לתת מזמנך בקטן ולעשות איזה שינוי בתפיסה: במקום לחשוב שהגאולה מהבדידות, חוסר המשמעות או אפילו הרגשת האהבה תבוא מהחוץ פנימה, היא יכולה לבוא - לפחות בהתחלה - מהפנים החוצה. מתמלאים במשמעות על ידי נתינה - זה הפרדוקס. אנשים מאוד מתקשים להבין שגם מתוך מצב "ריק" אפשר לתת, ומתעקשים להיות במצב "מקבל". אם תצליחי להתעלות מעל הפרדוקס ולהפוך את הוקטור, תרויחי בגדול.

 

[בדדי]

לגבי נתינה..

חיי מלאים בנתינה...אבל באמת אני נותנת מעצמי בכל הזדמנות.. לזקנים(אמצתי ללבי אדם זקן שלא הייתה לו משפחה , אהבתי אותו מאוד...לצערי לפני שנתיים הוא נפטר, פגשתי השנה בחור חרש בן 20 שהיה לו קשה למצוא כיוון בחיים, הכנסתי אותו ללמד בגן שלי...והיום הוא נמצא בחו"ל לומד חינוך.. לילדים (לא שלי לי עדיין אין)שהם אהבה הגולה של חיי. לא אני לא פלורנס נייטנגייל ואין לי כוונה אבל מזמן למדתי את המתנה הגדולה של הנתינה,ואני ידעת שיש בכל נתינה יש קבלה... אבל בדיחה בעיניי שלעצמי אני לא יודעת לתת...היום אני במקום של ייאוש כי אני לא רוצה שהתשובה תבוא מבחוץ ...רוצה וחייבת ללמוד לתת לעצמי , לאהוב את עצמי..ואולי פעם ללמוד לתת למישהו אחר לאהוב אות...

 

[nutmeg]

../images/Emo45.gif כל הכבוד לך!!