מה קורה פה!

[TiKi PooH]

מה קורה פה! ../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

5 שנים הוא שוכב במועדפים ועורם אבק וירטואלי, ואיך פספסתי את הרנאסנס הקטן שנהיה פה! אני אצטרך עוד כמה הרצות יעילות בגוגל בשביל להבין לגמריי, אבל בינתיים צדה את עיני תמונה של עטיפת הספר, וכל הנוסטלגיה הזו והאהבה והכמעט-כעס הרחוק ההוא.. בחיי, איזו התרגשות ( דקלה יקירה כייף לדעת ולהרגיש חלק מ"ילדי השלומצי" שגדלו כאן והיו כאן וקראו בלייב ( וזה בסדר גם אם את לא זוכרת את כל הניקים, נשבעת שהייתי

) ותענוג לקרוא רשמים של מי שהיום מגיב כמו שהגבנו דאז, ובכלל רק המחשבה שהפרקים שחיכינו להם כל שבוע ( או כל שבועיים, או כל חודש, תמיד עם התנצלות פרה-עלילה) זכו סוף סוף להיערך ולהכרך יחד לכדי ספר אמיתי וגדול ושלם ( אפילו שמנמן). סגירת מעגל יפהפיה. נראה לי שאני כבר בפיגור רב, אבל זה לא מאוחר מדי להגיד בשעה טובה ובהצלחה! הולכת להציץ בספר עוד היום, ובהזדמנות הראשונה גם לקנות, ולו רק בשביל הסנטימנטים.. שיר

 

[Catty]

גם אני כעסתי כשגיליתי...

ראיתי אתמול את הספר במבצע, וכמעט קניתי. אבל לא יכולתי.

 

[Catty]

למרות שכולם פה מתפעלים מאוד מהספר אז אולי...

ולגבי ספר ההמשך, אני חושבת שזה אמור להיות מה שבאמת היה בהמשך, לא? זה הרי אמור להיות מבוסס על סיפור חייך, ואת לא צריכה להמציא כלום אלא לשאוב ממה שהיה באמת. (ואולי עדיין.) כך לפחות "מכרת לנו את הסחורה" - בהתחלה בתור יומנך האישי, ואח"כ בתור סיפור של בוגרת על ימיה כצעירה. לא כך? לא מבינה מה החיפושים שלך אחרי רעיונות...

 

[שלומצי]

../images/Emo4.gif catty

את נשמעת קצת כועסת, ואולי אפילו קצת בצדק... זה נכון, שכתבתי את שלומצי כיומני האישי בהתחלה, ואחר כך כבוגרת על ימיה כצעירה, אבל עדיין... את יכולה לתאר לעצמך שהמרחק בין מה שנכתב לחיים הוא די גדול, יש מרחב גדול של דימיון שנועד בין היתר להגן קצת על עצמי, וגם קצת על משפחתי וחבריי (שלא לדבר על אקסים

). וחוץ מזה, שתדעי לך סוד כמוס, כדי שיהיה שווה לכתוב ספר על חייו של אדם, חייבים להוריד קצת את השגרה מהסיפור, להקצין מעט את המצבים, וכן, להשתמש בדמיון. כך שגם אם ייכתב המשך, ועדיין הוא יהיה מבוסס על דברים שמוכרים לי מחיי... עדיין אאלץ להרחיק אותם ממני כדי לכתוב עליהם בצורה יצירתית ומעניינת. אגב, אם אכתוב על שלומצי כעל חיי שלי, אני חושבת שיהיו כמה שירימו גבה - היום אני מגדלת ילדה (ועוד אחת בבטן!), הפכתי למבוגרת אמיתית, שדואגת לעניינים של קציצות ופרנסה

לסיום, אמליץ לכולנו וגם לעצמי תמיד להיות פתוחים לרעיונות של אחרים, אבל בסופו של דבר - להקשיב רק לעצמנו. שנה טובה! דקלה

 

[Catty]

היי שלומצי... דקלה.

מה שעצוב זה שלא יכולת לסמוך על זה שהסיפור שלך יהיה מספיק מעניין בלי שהקוראים יחשבו שזה אמיתי. האמת, שזה לא מה שעצוב. מה שעצוב זה שאני מרגישה מרומה. אם היית כותבת את הסיפור כמו שאת כותבת, אין עם זה שום בעיה. הבעיה היא שכתבת בפורום ובאימיילים ולמעשה פשוט התחזית לילדה בת 15. ואני אגלה לך גם כן סוד כמוס. כדי שיהיה שווה לכתוב על חייו של אדם, אין ספק שצריך להוריד את השגרה מהסיפור, אך גם לא בהכרח צריך להקצין ולהמציא דברים שלא היו ושלא נבראו. חבר מאוד טוב שלי כתב ספר מדהים על חייו כמתבגר. בחיי שהייתי מרותקת כל הלילה ומתפעמת ומתרגשת ובוכה. והוא לא נאלץ לשנות הרבה יותר משמות הגיבורים. לצערי ההוצאות לאור מחפשות דברים יותר בסגנון של רם אורן או משהו כזה, ולא מעריכים אותו עדיין. וזה למרות שזה בהחלט אחד הספרים הכי מעניינים ומרתקים שקרתי. זה יותר איך מספרים מאשר מה מספרים. ואין שום בעיה להשתמש בדמיון ולהתפרע - רק שאל תגידי אח"כ שזה בדיוק מה שהיה לך והחיים שהיו לך, אם זה לא. ובטח שאל תגידי שזה בדיוק מה שמתרחש עכשיו כמו שגרמת לנו להאמין. זו סתם רמאות. בכל מקרה, קניתי את הספר שלך לחברתי והיא קוראת ונהנית מהספר.

 

[שלומצי]

ושוב אהלן ../images/Emo13.gif

אז קודם כל אני מנצלת את הטיימינג המושלם בשביל קודם כל לבקש סליחה. אם עקבת אחרי ההסברים שלי, ועל התגלגלות העניינים של שלומצי, את בוודאי יודעת שכוונתי לא היתה לא להונות, לא לרמות, ואפילו לא לכתוב משהו שיעורר כל כך הרבה הדים, ובסוף יהפוך לספר..למרות שאת בוודאי יודעת- אני אחזור ואדגיש שבתקופה שכתבתי את שלומצי עוד לא היו טוקבקים, קהילות, ואפילו בתפוז היו רק 10 פורומים (אני יודעת, אני ניהלתי אותם בתקופה ההיא, ושלומצי לא היה אחד מהם). ככל שהזמן התקדם, באמת התחילה להיווצר אינטרקציה ביני לבין האנשים בקהילה המקסימה שנוצרה סביב שלומצי, והדברים התגלגלו כך שבאמת זהותי האמיתית לא נחשפה, אבל תמיד תמיד הקפדתי שהקשר לא יהיה אישי מדי, כמה שיותר כללי, ותמיד הדגשתי שהסיפורים מבוססים על המציאות, אבל את מידת הדיוק רק אני יודעת - וטוב שכך

מעולם לא אמרתי שזה בדיוק החיים שהיו לי (כמו שאת כותבת) מזל שאני לא חייבת לאף אחד דין וחשבון מה אמיתי ומה לא (אחרת הייתי גומרת את הספר עם קצת פחות חברים כנראה...). בקשר לזה, אני רוצה להגיד לך שלא, זה לא עצוב בעיני. זה בעיקר משמח. רוב הקוראים שלי הרוויחו בגדול, נהנו מהכתיבה ומהסיפורים של שלומצי (נדמה לי שגם את, אם אנחנו מדברות כאן, בערך שבע שנים אחרי...) וכמובן שאני הרווחתי. אז נכון שבעולם מושלם אין אכזבות, אין הפתעות, וכו', אבל זו היתה דרכה של שלומצי, וחלק מהקסם היה שכן, אני מבוגרת שכותבת על חוויותי כצעירה, על חוויותי כמבוגרת, משתמשת בדימיון וביכולותי כמספרת, והופכת את הכל למשהו שראוי ומעניין לקריאה ברשת. לגבי הספר של החבר שלך, אינני יודעת במה מדובר. אני רק יכולה להגיד שהרבה פעמים יש סיפור מדהים, אבל ההוצאות מחפשות ספרים לאו דווקא מסחריים כמו בשלים, ומוכנים להוצאה לאור. מעט מאוד הוצאות מוכנות להתמודד עם כתב יד שיש עליו עוד הרבה עבודה, יש הוצאות שדוחות כתבי יד בגלל טיימינג - למשל ספרים בנושא דומה שעומד לצאת, יש הוצאות שבאמת השיקול הוא מסחרי, ויש עניין של מזל. את הספר הראשון שלי שבע הוצאות לאור דחו. למה? ככה זה, כל שבוע מגיעים להוצאות הספרים עשרות כתבי יד, וכן, מאוד פשוט לפספס פנינים. אני ממליצה לחבר שלך לא לוותר, אם הוא מאמין במה שהוא כתב, להמשיך לשלוח, ואולי גם להיעזר במישהו מקצועי יותר כדי לקבל חוות דעת. לסיום, אני מודה לך שכתבת לי. זו אכן שאלה מורכבת, ואני מקווה שעניתי על חלק מתהיותיך. שנה טובה, דקלה

 

[שלומצי]

שיר מתוקה!!

איזה כיף שבאת! איזו התרגשות!!! נראה לך שאני אשכח את הניק שלך, הזכור לי יותר בתור "תיקאיפור?"... אתם באמת ילדי שלומצי, ואם תדפדפי בספר תראי שאפילו כל כולו מוקדש לכם. בלעדיכם שום דבר מזה לא היה קורה. אני שותפה מלאה לכל מה שכתבת, זו התרגשות מדהימה וגם נוסטלגיה, וכל עולם הרגש שקשור לשם. זו באמת סגירת מעגל מקסימה, כאילו שכל מה שהיה לא היה רק בראש שלנו, נכון?

ואם את קוראת..... (אני מרשה לך גם לשאול את הספר מהספריה, לא לבזבז כספים...) את חייבת לבוא לכאן ולכתוב, או לפחות לכתוב למייל שלי [email protected], אם לא בא לך בפומביות. נשיקות