סיכום הסיוט שלא ניגמר
אחרי לילה קשה , הכי קשה שעברתי בימי חיי, לילה שניראה שלא ניגמר, שבעה מבני משפחה נהרגו, שבע אנשים מיוחדים , אנשים תמימים. שהעולם האכזר , לקח אותם האנושות שהורסת את העולם הזה. כולי צער שאין לי מילים לתאר , שבעה בני משפחה אחת נימחקו כלא היו,עשרה חברים הכי טובים שלי נעלמו יחד איתם, כולם עבדו שם חלקם בקירבת מקום אולי עוד תקווה קטנה שאולי אחד מהם שרד. אבל מי שהיה שם יודע איזו צפיפות אוכלוסין יש שם, עשרות אלפים עוברים שם מידי יום . מה שנותר זה הזיכרונות מהם, כאב אדיר יותר מסכין בלב, אני יושבת וכמו כל אחד שעובר צער כזה שואלת למה?<?........ למה? ושוב למה?.....היינו צריכים להגיע למצב הזה, זה חלק מהמשפחה, אחי חי פצוע ,רק הבקר אחרי מאמצים שגייסנו את כל החברים, מכרים מצאו אותו. ידעתי שקרה משהו דיברתי איתו חצי שעה לפני הפיצוץ שישב ברכב , אמר"אני כבר ניכנס לבניין התאומים יש לי עבודה שם"....חצי שעה עבר ושמעתי את החדשות , מחשבות רבות עברו לי בראש , לא רציתי לאבד אח יחיד ומיוחד שליוה אותי כל חיי, למזלו בפיצוץ הראשון הצליח לצאת משם, בחור הרפתקן שהצליח לצלם את כל תהליך קריסת הבינינים. כולי תקווה שהוא יבריא . כולי תקווה שהעם האמריקאי יקום לבוקר אחר, וכל אותם המפגעים יענשו , העם לא ישבר, העם לא יוותר, לכל אחד זכות לחיות, לכל אחד זכות קיום, מי שלא ידע לכבד את הזכות הזה, מגיע לו להמחק מהעולם זה. בסיוטים הכי גדולים שלי לא יכלתי לתאר שזה מה שיקרה בניו יורק שסימלה את הטוב והרע, של השילוב של עדות, דתות, עמים, שונים שלמדו יחד לחיות שם. סמל ניו יורק נימחק ויחד איתה מאות , עשרות אנשים נימחקו,אם העולם היה יותר טוב, הכל זה רק אם ואם ,, אין לי מילים לתאר את הכאב לא יודעת על מי לבכות , על בני משפחה או על חבריי, או על אחי שנימצא אי שם לבד..המון מחשבות ... המון כאב, המון צער, העם לא יוותר למפגעים אני מאחלת לכל אותם אלה שעדיין מחפשים את קרובי המשפחה רק כוח וסבלנות , אני מבינה ויודעת את הכאב של חוסר וודאות , של ההמתנה של אי הודאות, תחזיקו מעמד כולי תקווה שהכל יסתדר, גם ביום כואב זה במיוחד. לכל אותם החברים שכתבו לי כאן תודה לכם , על האי מיילם על התמיכה, על הכל ,
מאחלת החלמה מהירה לפצועים, ותנחומי למשפחות הנהרגים,מחזיקה את ידם של העם האמריקאי, וכל אלה שצריכים כמוני תחזיקו מעמד. השנה כבר לא תהיה אותו שנה, העולם נעצר ,
