עוד שניים שננטשו, בהמשך לשניים אחרים שעצרתי את קריאתם תוך כמה עשרות עמודים, אם כי אשוב אליהם.
הפעם קראתי קצת ספר באיטלקית שהוא יומן של ילדה ונערה יהודיה שהצליחה לברוח עם הוריה לשווייץ, עם כיבוש איטליה על-ידי הנאצים.
לפני כן יש הקדמה של החוקרת שהביאה את היומן לדפוס (עוד לא ברור לי אם הכותבת בחיים היום או לא, אם כן היא בת 90). את ההקדמה נטשתי לאחר כמה עשרות עמודים ברגע שנעשה מעבר לתיאוריות על כתיבת ילדים. אין כוח לזה, בוודאי לא בטקסט כזה.
מהיומן קראתי קצת אבל אין לי כוח לנושא הזה באמצע הקיץ. אמשיך בזמן אחר כי זו חוויה גדולה לקרוא באיטלקית, דומה לצרפתית אבל גם שונה, התחביר מיושן יותר לפעמים.
קראתי כמה סיפורים של ענת עינהר מ-"אף יהודי", האחרון שלה, את הקודם אהבתי מאוד. כאן אני נוטשת. אין לי כוח באמצע בקיץ לכל השחור הזה, בלי טיפת תקווה או חמלה לדמויות. ולעיתים העודף השפתי הזה. עולה על העצבים.
אני מנסה עכשיו את "הארנב בעל עיני הענבר", שסוף סוף הופיע ברחוב בגרסה האנגלית המקורית, אחרי לפחות פעמיים בעברית ופעם אחת בחלון הראווה של החנות הצרפתית. יש לי תחושה שהפעם לא אנטוש.
