Elementals, סיפורים של קרח ואש, ספרה של A.S. Byatt. ספר סיפורים, שניים מהם כאורך נובלה. ביאט כותבת בחסד וכל הסיפורים - עד כה, אני ב-20 העמודים האחרונים מתוך כ-220 - עוסקים בצבעים, ביצירות אמנות, ביחסי קור וחום. אחד מהסיפורים הארוכים הוא מין סיפור אגדה - לא ז'אנר שאני מתה עליו אבל זה כתוב היטב גם אם מלא עודף תיאורי בעיני, וירטואוזי יש לומר - אחד הוא סיפור מצויין על שבירת מוסכמות חברתיות בנושא אובדן ואבל, עם השלמה יפה בסופו. אחר נוגע במיתולוגיה בצורה משעשעת גם אם זה לא הסיפור האהוב עלי. ואחד קצר מבריק שקראתי לראשונה לפני שנים, מתאר היטב את מרחב האימה שהוא הקניון המודרני - בשנים של איידס ולפני האינטרנט - ושבו, אם את, אורחת אירופית בקניון בארץ מזרח רחוק כלשהי - קניון מבוצר היטב לרווחת האורחת - ואת אובדת דרך במבוכים וכל מסמכייך נעלמו מעשה שטן ואינך יכולה להזדהות, חם לך, עקב הנעל נשבר, הגרביונים נקרעו, את הופכת תוך חצי שעה לאזרחית העולם השלישי, שהקניון מבוצר מפניה, ומי נתן לך להיות כאן בכלל ואת מצטרפת לקבוצת ה-Jetsam וה-flotsam האנושית - כך להגדרת ביאט - שרובצת מחוץ לאחד משערי הקניון. מבריק. בטוח יבואו לקחת אותי, בעלי ישאל עלי. אבל בינתיים הלו"ז למפגש הקבוצה הגיע (נשות כמה עובדי חברה בביקור עבודה באותה מדינה), הטיסה לסידני כבר המריאה ודפנה? לא ברור מה יקרה איתה. קצת אולי "מחכים לגודו", הזכיר לי גם את הסוף של "קומץ עפר" של אוולין וואו.
וגם שם הסיפור הזה, Bag Lady, אירוני וקולע. דו-משמעי הרי, גם הנודדת עם שקיותיה בעולם וגם מלאת שקיות הקניות אך נטולת הדרכון או המצלמה. שנעלמו, אכן, במפתיע (שזה מעניין איך קרה, אין הסבר לכך. הגיבורה טוענת שהיא כוייסה אבל אין אזכור כלשהו או רמז בסיפור, שיסייע לגרסה הזאת).
