קייט אטקינסון, "חיים אחרים". אני ממשיכה, כמעט בחצי של הספר עב-הכרס הזה בן למעלה מ-500 עמוד.
זה ספר עצוב בעיני. אפילו מאוד לפעמים. גם ביחס לקודם, "חיים ועוד חיים". כאן טדי טוד הוא הגיבור העיקרי בעוד שם זו היתה אחותו, אורסולה טוד. שם גם היה ספר במתכונת "מה אם", "דלת מסתובבת", וכאן לא. כאן זו היסטוריה של חיים של אדם בן המאה ה-20, מנערות ועד זקנה מופלגת. אמנם הוא לא מובא בסדר כרונולוגי, יש קפיצות קדימה ואחורה.
כמו כן דמות מרכזית אחרת היא בתו, שקורותיה מסופרים גם כן.
והיחסים המאוד לא פשוטים ביניהם.
שבעיני, ניחוש, הם מראה לסיפור חייהם של אטקינסון ואביה. האב לחם במלחמת העולם השניה - אם כי אני לא זוכרת אם בחיל האוויר הבריטי כמו טדי טוד כאן - והיא בת גילה של בתו בספר.
אז כל מה שמסופר עד מלחמת העולם השניה - הנערות באחוזה באחד מפרברי לונדון, היחסים בין בני ובנות המשפחה - יש עליו חוט של חסד מסויים. ופרטי עלילה זהים לאלה שנמסרו בספר הקודם. כל מה שמסופר על מה שקרה אחרי המלחמה, הוא סיפור של התפרקות, של חוסר משמעות, של ניכור. הניצחון אמנם היה הרואי אבל החיים שאחר כך...הסתמיות שולטת. בעיקר יחסי אב ובת הם קשים. מרירים. והסופרת ביקורתית מאוד כלפי הבת, דמות שמעוררת דחיה כמעט כל הזמן.
עכשיו אני לקראת ה"מנה העיקרית" גיחות הטיסה של טדי לגרמניה, במלחמת העולם השניה. אחר כך אני מניחה שיובא סיפור נפילתו בשבי, נדמה לי שזה מה שקרה ונרמז לו או יותר, גם בספר הקודם.
אני דוחה את הקץ. לא פשוט.
בו-זמנית אני קוראת קצת ב-The Wisdom of Menopause, ספרה של ד"ר כריסטיאן נורת'רופ שיצא החודש בגרסה חדשה ומעודכנת, לאחר 9 שנים. חשוב מאוד ומאיר עיניים. קריאה שהיא גילוי.
