קייט אטקינסון, A God in Ruins, לעברית תורגם כ-"חיים אחרים". סוף סוף ספר שאני נכנסת אליו וגם יודעת שאסיים, אחרי כל מיני נטישות בזמן האחרון. מי שקראו את "חיים ועוד חיים" ואהבו, יחגגו כאן. מה שמעניין או שהספר הזה מפריך ציפיות שהצטברו אצלי לגבי הטיפול של אטקינסון בדמות המרכזית כאן - שידעתי שתהיה מרכזית - דמות שהיתה משנית בספר הקודם. אין כמובן חובה לקרוא את "חיים ועוד חיים" לפני הספר הזה, אבל כדאי. קראתי אותו פעמיים, אגב.
אז ציפיתי למשהו אחר. הטון כאן פחות הירואי, יותר אירוני, יותר פסימי. הוא מספר את קורות אותה דמות מילדות ועד זקנה אך ללא סדר כרונולוגי ועם אזכורים לפרטי עלילה שהופיעו בספר שקדם לו ולפעמים זכרתי מייד, לפעמים אמרתי הא כן, נזכרתי.
הספר מאוד אנגלי, יש הקשרים לשירה, ספרות, אירועים פוליטיים שאירוע באנגליה לאחר מלחמת העולם השניה, אפילו ריהוט או ביגוד. לא את הכל אני מבינה או בודקת אבל זה לא נורא.
הכתיבה כרגיל, קולחת, שוטפת, וירטואוזית, עם חוש הומור ייחודי, יכולת לספר סיפור. כרגיל אצל אטקינסון.
