הפסקה של כמה ימים, אין לי חשק לקרוא שום ספר. אחרי 4 קריאות אינטנסיביות, 3 ספרים טובים ואחד לא, אני צריכה קצת הפסקה, זה קורה.
ספרה של נעמה צאל, "שימי ראש", בעיני מומלץ, המסה שכתבה בעת מחלתה, שמצורפת בסוף, מסה קצרצרה, יפה מאוד ואחזור אליה שוב שוב.
ניסיתי כמין אפיזודה קלילה לקרוא את "עידן היוצרים", ספר מאת קרן ליטני שלקחתי בספריה החופשית בעומדת בחוץ באחד הגנים בסביבה, אבל לא שרדתי מעבר לכמה עשרות עמודים. איך קוראים לזה, שפה תאגידית? גם אם אין מדובר בשום תאגיד, זו שפה עשויה לגמרי, משומשת, כמו פושים בפייסבוק. כל אוצר המילים הדרוש למגניבות. רק שלצערי זה מלאכותי לגמרי. ואני באמת מקווה סוף סוף שנשים תפסקנה להשתמש בקלישאה של האישה טורפת הגברים וגונבת הבעלים. שבענו, די. מאות שנים של אלה.
בקיצור, נזנח.
אני צופה להתחיל ספר חדש היום או מחר, מדגדג לי, כך נראה לי, מתחיל לדגדג, ויש כמה מועמדים.
