"אל מול הלילה", דלפין דה ויגאן. סוף סוף אני תופסת תאוצה. ימים שלמים לקח זמן עד שהתחלתי לקרוא, נגיד 9 בערב, וההספק בהתאם וגם תשומת הלב. אולי זה כי בבסיס זו שפה שלישית שלי ואני לא בטוחה בעצמי בקריאה, אולי לא אבין, לא אקלוט. אבל זה לא נכון כי לא קשה לקרוא את הספר. אני די בהתחלה עדיין אבל נהנית, זה מעניין ואני אוהבת את סגנון הכתיבה.