מה עשיתי שזה מגיע לי?

[lonly9]

מה עשיתי שזה מגיע לי?

טוב, אני לא יודעת אפילו אפילו להתחיל אני כרגע עם דמעות בעיניים בעודי כותבת אני בת 21 עדין גרה בבית, החיים שלי לא מושלמים ואף פעם לא היו אני חולקת חדר עם אחי בן ה 13 שכל הזמן מקניט אותי ואמא שלי מגבה אותו הוא רב איתי על כל דבר, מקלל, יורק ומעליב אותי כל הזמן ותמיד אני היא אשמה אמא שלי אומרת לו שהוא יתקשר למשטרה ויתלונן עליי בנוסף, היא כל הזמן מקניטה אותי ואני ממש מרגישה שמתעללים בי נפשית היא רוצה שאני אלך מפה אבל לאן? היא כל הזמן אומרת שהיא תעיף אותי מהבית עם משטרה, שאני חולת נפש, אלימה, חיה , קרציה ועוד... אני לא אוהבת אותה אלא שונאת, היחיסים בינינו מעולם לא היו טובים כל שאני רוצה זה להתנתק מהם- אני לא מכנה אותם משפחה בכלל אני כל לילה הולכת לישון בוכה ואני בוכה כל היום אני לא חושבת שאני אדם נורא ככ, אני עובדת עם ילדים והם אוהבים אותי אני לא יודעת איך אמא מסוגלת להתנהג ככה לבת שלה אבל לא משנה אני מחפשת עבודה כדי לצאת מפה אבל אני לא מוצאת ואני לא יודעת מה לעשות, נמאס לי שכואב לי הראש מרוב בכי כל היום, נמאס לי לחיות בפחד שיזמינו לי משטרה בגלל מריבה שתןטית עם אח שלי מה אני אעשה?????????????? אין לי כסף גם ואין גם למשפחה ההורים שלי גרושים שנים רבות ואני פשוט לבד בעולם

אין לי אף אחד אין לי אפילו חברה 1 היו לי פעם בתיכון אבל כול אחת הלכה לדרכה ואין לי אף אחת אני לא מבינה מה עשיתי רע שזה מגיע לי אני ככ סובלת, כבר שנים רבות, אני לא רואה שמגיע קץ לסבל הזה למה אני צריכה לסבול ככ בגיל כזה צעיר אני מרגישה שהחיים שלי גמורים, אני ככ פחדנית שזה הדבר היחיד שמונע ממני מתלהאבד מה אני צריכה את החיים האלו? אין לי כלום בהם לא זכור לי מתי הייתי מאושרת, מתי מישהו הקשיב לי, חיבק אמר שאוהב אותי, כלום

 

[גרא.]

lonly9,בפועל,אי אפשר לבחור במשפחה אידיאלית,

עם רקע כלכלי טוב,מערכת יחסים הורית טובה ותקשורת חיובית,עיתים זה באמת קורה,לעיתים,כלל לא. איתרע גורלך להיוולד במשפחה עם רקע כלכלי קשה,זוגיות הורית הרוסה,ומגורים כפויים עם אחיך בן ה-13 זה הנתון הקיים כרגע,אבל הכל עשוי להשתנות אם תמצאי בך את היכולת למצוא עבודה הולמת,כל עבודה שאפשר,בכדי לברוח תרתי משמע מהבית הזה,ומגורלך המר.לא בכדי מפגינים מאות ואלפי צעירים ברחובות הערים בדרישה להגיע לעבודה ודיור הוגנים.את אינך היחידה ,ויש לא מעט צעירים במצבך שאינם יכולים לצאת מהבית כי הם לא מוצאים עבודה ודיור בר השגה.הבדידות ותחושת הלבד שלך יעלמו מאם וכאשר תמצאי עבודה יחד עם צעירים בני גילך.עבודה תאפשר לך גם למצוא חדר עם שותפות,אולי יותר.שוב דרך לשבור את הבדידות.נכון להיום,אם יש באפשרותך להצטרף לאחד מאוהלי המחאה הרבים בארץ בכדי להשתתף במחאות המוצדקות האלה,תוכלי ,אפילו זמנית ,לשנות אווירה,להכיר ולהטמע בין בני גילך.לקבל עצות אולי הכוונה מצעירים אחרים,מי יודע,אולי גם למצוא אהבה? עקרונית,אם תקחי את גורלך בידייך,תחליטי לעשות מה שאפשר בכדי לשנות את את המצב,זה בדיוק מה שיקרה מגיע לך לחיות חיים הוגנים,מגיע לך להיות מאושרת,מגיע לך לאהוב ולהיות נאהבת,אבל זה בעיקר תלוי במה שאת תעשי.קחי את גורלך בידייך,וצאי לדרך.

 

[lonly9]

תודה

 

[מישוהית]

את מוזמנת לפורומים של סה"ר

 

[ברם אולם]

לונלי-האם שרתת בצה"ל ? אני שואל כי במידה

ששרתת,היה קל לך יותר להיעזר בצבא ובמערכת השיחרורים כדי למצוא פיתרון מגורים מוזל או חינמי,או מסובסד ע"י הצבא.בכל מיקרה - זה פאסה כעת. אני מציע לך ליצור קשר עם מחלקת הרווחה במקום מגורייך כדי לבדוק במה הם יכולים לסייע לך במגורים מחוץ לבית אימך.לרווחה יש קשרים עם גופי תמיכה שונים,ויתכן מאוד שהם יוכלו לקשר אותך לגורם מסייע כמו "בית חם" כל שהוא.אינך חייבת להיות נתמכת,אלא קודם תפני כדי להתייעץ עימם.יש שם עובדים סוציאליים שיבינו לליבך ואת מצוקתך,ואכן כפי שגרא ציין המוצא הראשון מבחינתך לחיים חדשים הוא - יציאתך מהבית ! אל תתביישי ופני אליהם.יתכן שאפילו רק הכוונה וייעוץ מצידם יוכלו לקדם אותך מהר משחשבת.בהצלחה.