מה עשיתי היום
למרות שקבלתי את הודעת הפטורים כבר לפני חודש אני ממשיכה לעבוד עד סוף החודש הזה וכבר אין לי כוח למקום העבודה, למרות שאני אוהבת אותו ומעריכה את ההנהלה והצוות קשה לי לקום בבוקר וללכת למקום שלא רוצה בי. לכן לקחתי יומים חופשה (היום ומחר) והחלטתי לנצל אותם לחיפוש עבודה. אז מה היה לנו היום <היום נגמר שהילדים מגיעים הביתה לא?!> נתחיל מזה שהדכאון של מעיין דבק בי (מסיבות אחרות) ופתחתי את הבוקר בבכי ארוך ולא משחרר בכלל. אחרי שהתבכיינתי לחצי ארוכת בטלפון <לפחות משלמים לו על זה> החלטתי להיות מעשית. התקשרתי לאנשים מהעבר הקרוב והרחוק חפשתי מכרים שיכולים להעביר קורות חיים ולהמליץ שהחיוך שלי מקסים ושווה לזמן אותי לראיון רק בשבילו
הצלחתי למצוא 5 אנשים כאלו, בעייני זאת התחלה לא רעה. הצלחתי להפעיל גם את הפקס מספר פעמים. מצאתי כמה רעיונות נחמדים לעבודה שלא חשבתי עליהם קודם. הצלחתי לפסול עשרות מקומות עבודה בלי לבדוק אותם בכלל למרות שעל פניו הם מתאימים. ישבתי הרבה זמן ליד המחשב ואכלתי שוקולד בעיקרון עשיתי הרבה אבל אני מרגישה דפוק ממש ממש ככה נפתחת הפינה השבועית למחפשי עבודה אולי בזכות התפילות של הזברה והחסה של סגלגל ותמי יוולד מקום העבודה שנולד בשבילי. נראה מה יהיה מחר
למרות שקבלתי את הודעת הפטורים כבר לפני חודש אני ממשיכה לעבוד עד סוף החודש הזה וכבר אין לי כוח למקום העבודה, למרות שאני אוהבת אותו ומעריכה את ההנהלה והצוות קשה לי לקום בבוקר וללכת למקום שלא רוצה בי. לכן לקחתי יומים חופשה (היום ומחר) והחלטתי לנצל אותם לחיפוש עבודה. אז מה היה לנו היום <היום נגמר שהילדים מגיעים הביתה לא?!> נתחיל מזה שהדכאון של מעיין דבק בי (מסיבות אחרות) ופתחתי את הבוקר בבכי ארוך ולא משחרר בכלל. אחרי שהתבכיינתי לחצי ארוכת בטלפון <לפחות משלמים לו על זה> החלטתי להיות מעשית. התקשרתי לאנשים מהעבר הקרוב והרחוק חפשתי מכרים שיכולים להעביר קורות חיים ולהמליץ שהחיוך שלי מקסים ושווה לזמן אותי לראיון רק בשבילו