הרשימה שלי../images/Emo13.gif
הייתי בסמינר בן יומיים (לפני כ-12 שעות חזרתי), במסגרת "
הפוך על הפוך", מקום בו אני מתנדבת. פעם בשנה, יש סמינר כזה לכל המתנדבים של
על"ם (העמותה שהקימה את "הפוך"). בכל מקרה, באתי בגישה דיי "אנטי", קודם כל - כיוון שאני בין הכי מבוגרים שם (הרוב שם בני נוער, בגיל התיכון.. ואני כבר לפני שנה סיימתי תיכון), ושנית - כי בטח הסדנאות יהיו ילדותיות ומטופשות כאלה, סתם מיותרות. בכל מקרה, הגענו למקום, והשעות הראשונות עברו עליי בשביזות נוראית. קודם כל, הייתי עייפה והיה חם מוות. שנית, לפי התרשמות ראשונית, המקום היה עתיר פוסטמות וערסאוותים למיניהם. בכלל, כולם היו ילדים קטנים כאלה, הרגשתי ממש כמו בבית-ספר (ושנאתי את בית ספר!), מה גם שהמדריכים התייחסו אלי כמו לאיזו ילדה בת 14, ולא הסתכלו עליי בגובה העיניים, מה שנורא הכעיס אותי. וחוצמזה, אהובי באבט"ש, לא ראיתיו כבר מעל לשבוע, ואני כולי הייתי מלאת געגועים. ובכל זאת.. היו כמה אנשים שנראו לי ממש אחלה. התחברתי איתם, וגיליתי שהם אנשים פשוט מדהימים!! והתחברתי גם עם כאלה שפחות נראו לי. הם אמנם לא גרמו לי לשנות את דעתי עליהם, אבל תמיד נחמד להכיר אנשים... הסדנאות באמת לא היו משהו, אבל למדתי ליהנות מהם למרות הכל, ואפילו ללמוד קצת. בקיצור, בערך בערב של היום הראשון התחיל להיות לי נחמד, מהלילה ממש נהניתי, וכשהלכנו הביתה הייתי במחשבה של "וואו... היה פשוט נ ה ד ר!!!". פגשתי שם, בין היתר, בחור ערבי בן 19, שכל חייו פעל למען דו-קיום. ביליתי ביומיים האלה הרבה עם הבחור (שלא הפסיק להגיד לי כמה אני מקסימה ויפה..
), בן אדם ממש מדהים ויוצא דופן, שמאוד הנעים את זמני. בעצם, הוא זה שגרם ל"סוויצ'" הזה בערב, והפך את היומיים האלה למהנים עבורי
חתיכת חוויה זו הייתה