מה עצר את המצרים ב-1948?

[גרי רשף]

מה עצר את המצרים ב-1948?

במלחמת העצמאות המצרים התקדמו לאורך החוף עד לגשר "עד הלום", כשלפי האגדה (ספרי הוצאת מערכות)- התקפה של חיל האוויר הישראלי עם ארבעת מטוסי הספיטפייר(?) שלו הפתיעה אותם ואולי גם את הרביעייה בניצוחו של עזר ויצמן שחזרה עם שני מטוסים בלבד.. קצת מוזר שארבעה מטוסים בהתקפה כושלת מצליחים לעצור את הצבא שעשה דרך כה ארוכה עד לשם, ובמרחק של כ-35 ק"מ מתל אביב. לפי מפת תוכנית החלוקה מ-1947 המצרים בעצם השתלטו על הרצועה שממילא הייתה אמורה להיות בשליטת הערבים (רצועת עזה + מג'דל + איסדוד). יכול להיות שהם עצרו מכיוון שממילא לא הייתה להם כוונה לכבוש את השטחים של המדינה היהודית? הרי גם הלגיון הירדני נהג כך..

 

[הנדרסון מלך הגשם]

לפי מפת החלוקה שליש מהנגב היה צריך

להיות ערבי ולא רק רצועת עזה.... זה כבר פוגם בתיאוריה שלך. הכוונה היתה לחסל את המדינה לגמרי אבל צבאית הם נעצרו לנוכח ההתנגדות של צה"ל, לא רק 4 המטוסים, אלא כל ההתנגדות.

 

[גרי רשף]

אני לא הולך להיות הסניגור שלהם

פורמלית עד לגשר עד הלום זו בעייה פנימית בינם לבין הפלסטינאים..

 

[יואב65]

אני לא בטוח שאתה צודק.

חטיבת גבעתי שעמדה מולם לא הייתה בדיוק סמל הארגון וממה שידוע לי היא התארגנה והחלה לפעול ביעילות יתרה רק לאחר שהמצרים נעצרו. (אגב גם אורי אבנרי שהיה לוחם בחטיבה כותב על כך בספריו: "בשדות פלשת" ו"הצד השני של המטבע"). בכל מקרה אינני בטוח שסמוך לעצירתם היו קרבות בלימה קשים באיזור הזה. (כמובן שעד לשם הן בכפר דרום הן ביד מרדכי ועוד היו כיסי התנגדות עזים). בכל מקרה מה שעצר אותם דווקא שם אינו ברור לגמרי עד כמה שידוע לי. בברכה יואב

 

[יואב65]

שאלה מצוינת, תשובה כושלת...

אני לא חושב שיש מישהו שמוכן להתחייב על תשובה טובה ולבטח לא אני. ישנן מס' תיאוריות: 1) וישנה יחסית טוענת כי המצרים הופתעו מהעובדה שלישראל יש כח אוירי ולכן דרשו להיערך מחדש נ"מ וכו' דבר שלא ניתן להם. 2) עוד תיאוריה שגם היא ישנה יחסית טוענת כי המצרים הגיעו לאן שהיו צריכים עפ"י התוכניות של צבאות ערב ופשוט חיכו להמשך הוראות. תיאוריה זו הופרכה הן בשל העובדה שכל אחד מצבאות ערב ניסה לנגוס כפי יכולתו והן בשל העובדה שלא הייתה ממש תוכנית ערבית מוסכמת. 3) ישנה גם תיאוריה הגורסת שפשוט הצבא המצרי מיצה את כוחו. קווי האספקה שלו היו ארוכים מדי, הוא גם ספג אבדות כבידות עד כה ופשווט תש כוחו בדרך... אין לשכוח שגם מה שהוגדר עד שנות לא מזמן כקנוניה אנטי ציונית (אמברגו הנשק) בסופו של דבר פגע בעיקר בצבאות ערב וביחוד במצרים שנשארו פשוט עם נשק לא שמיש, טנקים מושבתים ומטוסים מקולקלים (וללא טייסים). 4) יש לזכור שבעורף המצרי נותרו נקודות עבריות רבות וחטיבת הנגב ויכול להיות שהם החליטו לתקוף את הכיס הגדול שבעקבם. לדעתי הסביר ביותר הוא שילוב של כולן אך כפי שציינתי קודם אין תשובה טובה. אני לא מכיר מחקר שבדק את הנושא מנקודת מבטו של הצבא המצרי (ושיטוט בארכיונים שלו) כך שכל הנושא די לוט בערפל. אגב שאלה דומה נשאלת לגבי מלחמת יום הכיפורים בה הזרוע הסורית הדרומית פשוט נעצרה ללא הסבר טוב ליד נפח. שם אגב אפילו לא היה כל כח ישראלי שיבלום אותם... בברכה יואב

 

[שינובי5]

לפני בדיקה מעמיקה

זכור לי שקווי האספקה המצריים אכן היו מאוד ארוכים. הצירוף הזה יחד עם התנגדות עזה, פיצוץ גשר עד הלום, ותקיפה אווירית עצר זמנית לפחות את הטור המצרי. בקשר ליוה"כ. חט' 47 אכן תקפה בדרום הרמה. ללא כל התנגדות שהיא. הדבר עורר חשד אצל המפקד הסורי בדבר מארב קטלני שהיהודי מכינים לו. הוא זכר גם שבצפון הרמה התחוללו קרבות עזים במיוחד, והחליט לעצור להתבהרות התמונה. משהחליט לנוע נתקל בטור שריון ישראלי שפתח עליו באש. אותו מפקד סורי נלקח בשבי. כנראה שיש כאן סוג של צדק פואטי.

 

[יואב65]

אני לא בטוח לגבי יוה"כ

אם יש לך חומר אשמח. בכל מקרה זה נכון שבצפון הרמה הייתה התנגדות עזה (חטיבה 7, הסיפור של עוז 77 וכו') והסורים לא הצליחו להתקדם למעט בחרמון שנכבש. בכל מקרה אני יודע על עוד תיאוריה שאומרת שאותו מח"ט קיבל הוראת התקדמות עד שם ושם לחכות להוראות נוספות. עד שהגיעו ההוראות הנוספות הגיעו גם המילואים... בכל מקרה אני רחוק מלהגדיר עצמי כמומחה בתחום כך שכאמור אם יש לך חומר (גם על מלחמת העצמאות וגם על יוה"כ) אשמח. בברכה יואב

 

[Y. Welis]

בעניין 73' - ההסבר הקיים הוא ששיטת ההתקפה

של הסורים והמצרים התבססה על הדוקטרינה הסובייטית של 'קרב הבקעה', שלפיה צריך להיות גל ראשון של חילות מעורבים שמכין את ההבקעה הראשונה, ואחריו גל שני של שריון נטו שמנצל אותה. זו כנראה גם הסיבה מדוע הסורים לא חצו את הירדן ביום השני להתקפה, למרות שיכלו (אם כי ההערכה שהיעד הסופי שלהם היתה חיפה, כמו שניתן לראות ב'אטלס כרטא' לתולדות ישראל, כנראה לא מבוססת על מידע אמיתי). מכל מקום הם לא התחשבו כלל בתנאי הקרב והטילו את השריון (דיוויזיות 1 ו-3) רק במועד שנקבע להן מראש, במקום לנצל את ההצלחה הראשונית, וכך איבדו לחלוטין כל יתרון אפשרי.

 

[שינובי5]

התיאור שלך לגבי הדוקטרינה

נכון ברמה הכללית. אין עליו ויכוח.מצד שני ההסבר הדוקטרינרי, איננו מהווה הסבר הולם למה שהתחולל ב6-8/9 אוקטובר. מדובר בחטיבת שריון ת"פ דיב' 5 הממוכנת. היא לחמה בדרום הרמה. למעשה עד היום לא ברור מדוע עצרה. קיימות מספר השערות: הראשונה - כמו שלך - עצירה אופרטיבית כשם שהדוקטרינה מכתיבה. לא הגיוני במיוחד, באשר שאר חטיבות החש"ן דהרו לקרב ברמה, וזה בלט בקרב בין חטיבה 7 והכוחות בנפח מול דיב' 1 וחטיבה 91 שלה - משוריינת. מה גם שמדובר בלו"ז כ"כ צפוף, המקשה על עצירה אופרטיבית "אמיתית", נוסח המצרים. אם כי אצלם הסיפור היה שונה במרכיב חשוב אחד - הם בכלל לא תכננו לצאת מהעצירה. כשיצאו "חטפו" ב-14 באוקטובר. השערה שנייה: ההתנגדות העיקשת של צה"ל - כוחות מקובצים של אוגדת לנר ז"ל, שפגעו קשות בחצי חטיבה ( החצי השני לחם עם חטיבה 132 לפני אל על ). חטיבה 132 הייתה ממוכנת, ותגברה בשריון. גם אגד זה הוכה קשות. ההשערה השלישית - אולי הנכונה או הקרובה ביותר לאמת - תהא אשר תהא - החשש של המח"ט ממארב ישראלי קטלני על הציר ליהודיה. זאת לאור ניתוח הקרקע הפשוט שהמח"ט הסורי ערך. מדובר בשטח מעולה לקרב הגנה לא שם ולא בציר אלעל. הבעיה מבחינתו הייתה, שאין שם כוחות להגנה בכלל!!!! אם כן היכן הצבא הישראלי בכלל? זהירותו המופלגת של מח"ט זה שללה מהסורים את אולי הגדול בהישגיהם במלחמה. להשערה זאת מצטרפת השערה משלימה: הפיקוד העליון הסורי לא הבין מדוע בדרום בוצעה הבקעה מוצלחת כ"כ, בעוד שבצפון הרמה מתחוללים קרבות קשים ביותר. קרי מארב או תחבולה. החשש הסורי ההגיוני היה ממארב והתקפה על אגפי הדיב' 1 ו-5 , מה שהכתיב זהירות. בפועל כבר ב-7 אוק' נבלמה המתקפה הסורית ברמה. אני מציין כי המח"ט הסורי המיור קולטון, נפל בשבי. אפשר ופנייה לארכיון צה"ל בבקשה לפרוטוקול חקירתו בשבי תשפוך אור יותר בהיר על הסיפור.

 

[טשאפק]

המצרים גם תקפו וכבשו זמנית

יישובים בחלק שיועד למדינה היהודית בנגב, והצהירו במפורש על כוונה לכבוש את ישראל כולה. כך שההנחה שנעצרו מתוך אי רצון להיכנס לשטחי המדינה היהודית מצפון לאיסדוד אינה סבירה. אפילו אם נניח שלא היתה להם כוונה לכבוש דרך קבע את החלק היהודי (ולדעתי זו הנחה שגויה) זה לא סבר שהם היו נמנעים מכניסה זמנית אליו במהלך מלחמה. זה לא כל כך משנה מה אורך הדרך שהכוחות המצרים עשו עד לשם, כי לאורך אותה דרך נחישותם לא עמדה למבחן.