בחור יקר, תירגע
אתה כותב כאילו מוצמד לך אקדח לרקה.
החיים מלאים בחידות. אפשר לומר שהם חידה אחת גדולה.
גם השאלה הפילוסופית האם המציאות, כפי שאנו חווים אותה, אכן קיימת, או שמא מדובר באשליה או חלום - גם השאלה הזו עדיין לא באה על פתרונה.
אני באופן אישי באמת ובתמים אינני משוכנע שכל חוויית החיים שלי אינה חלום ארוך, שבשלב כלשהו אתעורר ממנו.
וגם אם המציאות היא "אמיתית" - החיים עדיין לא מובנים לי כלל. גם אחרי הרצאות של מדעי המוח, על סינפסות, אקסונים, דנדריטים, ספייקים ונוירוטרנסמיטורים - עדיין לא ברור לי איך כל אלה מהווים "חיים", ובעצם, מה זה בכלל חיים.
אז, תשמע, הכל יכול להיות. יכול להיות שכל הכרת היקום שלנו, התלת מימדית, עם הזמן החד מימדי, אולי כל ההכרה הזו כל כך לקוייה, חסרה, שטחית, ובעצם משאירה אותנו ללא כל יכולת להבין משהו באופן סביר.
יכול להיות שהחיים שלנו אכן קיימים בקיום החורג בהרבה מן היקום התלת מימדי, ומן הזמן הלינארי והחד-כיווני.
וכן, יכול להיות שגם לאחר המוות הגופני אנחנו ממשיכים להתקיים, ואפילו לחוות ולקבל אינפורמציה חדשה.
ואולי לא. אולי הכל נגמר במוות. אין לי מושג.
מה שכן - מכיוון שהכל יכול להיות, מאוד לא מומלץ לבלבל את המחשבה עם פחדים בלתי פוסקים.
כל עוד אין ביסוס מספיק לדת כלשהי, אין צורך לבלבל את הראש במחשבה של "מה יהיה אילו היא נכונה".
ואם אתה רוצה, תחשוב מה יהיה אילו האיסלאם נכון (אז כולנו אויבי האיסלאם, ולאף אחד לא הייתי מאחל להגיע לגיהנום שמתואר בקוראן, שבו חותכים איברים, ונשרפים באש).
ואם הנצרות נכונה אז גורלם של היהודים רע ומר, בזה ובבא.
ואם הזראוסטרים צודקים, מה אז? גם אצלם יש עולם הבא עם תנאי קבלה לא פשוטים.
בקיצור, תירגע.
