כמה דברים.
קודם כל בהחלטה ללכת לעתודה הרבה אנשים לא חושבים על הבחירה שהם מותרים עליה ועל חופש בשנות העשרים לחיים., בין הייתר זה דבר שלא התן לכמת או לשקול באפן אוביקטיבי כי את באמת לא יודעת מה ילך לך בראש בעוד כמה שנים, ועל מה את באמת מותרת (אולי זה אפילו פחות ממשאת מצפה). מצד שני הטיעון של מאיפו אתה יודע מה תרצה לעשות בגיל 30 כשאתה בן 25 לא תקף כאן כי את לא תדעי, ולכן את לא תתכנני את העתיד שלך לפי זה, את תנסי אולי להשאיר לך כמה שיותר דלתות פתוחות, אבל לא יותר מזה.... ובקשר לאנשים שמתוסכלים שלא הלכו לעתודה, לפי דעתי זאת גישה תבוסנית, מטומטמת, ושל אנשים עצלנים להחריד. להסתכל על עתודאים ולומר "קל לכם כי אתם מקבלים מענק כל שנה" (שזה ההבדל בין עתודאים לסטודנטים רגילים) זה שטותי כי מההיבט הכלכלי עתודה לא משתלמת כלל. גם אם הם היו בעתודה הם היו צריכים לעבוד במקביל ללימודים, כי הרווח הכלכלי מהמענק הוא נמוך מאוד....
