מה עלי לעשות?
אני ופרודתי עדיין "ביחד" זאת אומרת עוד לא התגרשנו רשמית. במשך כשלושה חודשים בערך מאז שעזבנו את הבית וכל אחד חי בנפרד (כל אחד בבית הוריו) דעת פרודתי לגבי המערכת היחסים שלנו זה שהיא לא יודעת הלכנו ליעוץ היועצת בעצמה הרימה ידיים היא ניסתה לכוון את פרודתי שתגיעה להלחטה כי היא לא יכולה לטפל בבעיות שלנו כל עוד היא לא יודעת אם היא רוצה להמשיך להיות ביחד. מבחינתי אני מכין את הקרקע לפי תחושת בטן שלי אין הרבה סיכויים למערכת היחסים שלנו. אבל מצד שני אני במשך אותם שלושה חודשים אני מנסה להיות סובלני ואולי מי יודע... נחזור להיות ביחד. באמת בשיחה האחרונה שלנו עם היועצת עשינו שיחת סיכום הגענו למין הבנות דברנו על הסכם וכו' ואז כנראה פרודתי נלחצה הסוף מגיע ובקישה ממני לדחות את נושא הפרידה ושהיא לא רוצה לגמור והיא לא יודעת. עברו מסי ימים ואני מתחיל להתפוצץ נמאס לי מהמצב הזה מה לעשות להיות סובלני? או לנקוט עמדה?
אני ופרודתי עדיין "ביחד" זאת אומרת עוד לא התגרשנו רשמית. במשך כשלושה חודשים בערך מאז שעזבנו את הבית וכל אחד חי בנפרד (כל אחד בבית הוריו) דעת פרודתי לגבי המערכת היחסים שלנו זה שהיא לא יודעת הלכנו ליעוץ היועצת בעצמה הרימה ידיים היא ניסתה לכוון את פרודתי שתגיעה להלחטה כי היא לא יכולה לטפל בבעיות שלנו כל עוד היא לא יודעת אם היא רוצה להמשיך להיות ביחד. מבחינתי אני מכין את הקרקע לפי תחושת בטן שלי אין הרבה סיכויים למערכת היחסים שלנו. אבל מצד שני אני במשך אותם שלושה חודשים אני מנסה להיות סובלני ואולי מי יודע... נחזור להיות ביחד. באמת בשיחה האחרונה שלנו עם היועצת עשינו שיחת סיכום הגענו למין הבנות דברנו על הסכם וכו' ואז כנראה פרודתי נלחצה הסוף מגיע ובקישה ממני לדחות את נושא הפרידה ושהיא לא רוצה לגמור והיא לא יודעת. עברו מסי ימים ואני מתחיל להתפוצץ נמאס לי מהמצב הזה מה לעשות להיות סובלני? או לנקוט עמדה?
