מה עכשיו

אלונה מ1

New member
מה עכשיו

בוקר טוב לפורום. מ.בעלי כבר מעל שבוע בבי"ח גריאטרי. הוא סבל מחום גבוה נמצא זיהום בשתן ולכן עליו לקבל אנטיביוטיקה בעירוי. בימים האחרונים הוטב לו והחום ירד המטפלת נמצאת אצלו לאורך רוב היום בלילה אין צורך. עלינו לעשות שינויים. מ. בשלבים המתקדמים של המחלה, כבר לא מזהה , לא מתקשר מנותק מהמציאות. הדירה שלנו היא בקומה שלישית ולא ניתן להתקין מעלית, גם בגלל המבנה וגם בגלל שחלק מהדירות ריקות. אתמול שוחחתי עם העו"ס של המחלקה. היא המליצה לשכור מיד דירת פרטר. אחר כך העליתי מחשבה על אישפוז. היא נתנה כל מיני טלפונים וכתובות ואמרה שבשבילי זה הכי טוב כי לו כבר בכלל לא משנה היכן הוא נמצא. עברנו אתו את כל שלבי הלילות הלבנים, הרצון לברוח, הבקשה החוזרת של "ללכת הביתה". מה שנשאר זה התנגדות למטפלת כאשר היא מחליפה לו בגדים וכדומה. חברים. כולנו מתלבטים באותן בעיות. יום טוב לכולכם.
 

ronnyw

New member
ליבי איתך, אלונה...

אם תחליפי את לשון הזכר בנקבה (בתוספת שבר בצואר הירך...) - תקבלי את מצבה של אימא שלי. התלבטנו גם אנחנו מה הלאה. אנחנו החלטנו להחזיר אותה הביתה, אבל אצלנו זה קצת שונה: יש לי גם אבא סיעודי בבית עם כל הפסיליטיז (כולל רמפה לכניסה, חדר רחצה שהותאם לכיסא גלגלים, מיטות בית חולים וכו'. כך שאנחנו ממילא מנהלים בבית מוסד סיעודי, עם שתי פיליפיניות. בני המשפחה עצמם (אני, אחי ומשפחותינו) לא גרים עם ההורים, ולכן העומס עלינו הוא קטנטן לאין ערוך ביחס לעומס עליך. אבל מקרה כמו שלך, נראה לי כמקרה הקלאסי של הוצאה למוסד. עם כל כאב הלב הכרוך. (הענין של דירת פרטר נראה לי כמו ללכת עם, להרגיש בלי... ממילא מוציאים אותו מסביבתו הישנה, אז למה לעשות חצי עבודה? אם זה בגללך - את יכולה לבוא לבקרו ולסעדו כמה שאת רוצה גם במוסד. לעומת זה במוסד אינך תלויה בעובדת אחת, זה פתרון לצמיתות, זו השגחה 24 שעות... זה כל היתרונות.)
 

ronnyw

New member
עוד אני כותבת לך - וראי מה קרה

אני רוצה לספר לך מה עבר עלי בשעה האחרונה מאז שכתבתי לך, כדי שתביני מה ההבדל בין מוסד סיעודי לבין בית עם פיליפינית (ויש לנו פיליפניות מעולות !!!) אמא שלי עם קטטר (וחמצן). הפיליפינית התקשרה ואמרה שהיא שמה לב שהחיתול שלה רטוב, ונפח השקית סטטי. גם הצינור המוביל לשקית ריק. מסקנה - הקטטר לא יושב במקום. זה מצב קריטי. התקשרתי לקופ"ח. הם כרגע מקבלים פציינטים, לא יכולים לבוא הביתה... לכן כנראה שייאלצו לנתק את אמא מהחמצן, ןלקחת אותה למרפאה על כיסא הגלגלים באמצע היום, בחום יולי. נורא, אבל אין מה לעשות (עוד אופציה - אמבולנס ולמיון.) בקיצור - המון התקשקשות ועדיין אינני יודעת איך זה יסתיים. אם היא היתה נמצאת במוסד - אחות נמצאת לידה מיידית, רופא יכול להגיע כמעט מיידי . מקרה כזה, של קטטר שהוסט, בכלל לא היה מהווה בעיה. מה שאני מנסה לאמר לך (ולשאר אנשי הפורום, וגם לעצמי) זה שלפעמים מרוב "אנטי מוסד סיעודי" אנו עושים את הבחירה הלא נכונה. יש שלב שמוסד כזה הוא הפתרון הנכון והמתאים ביותר, וצריך להתגבר על תחושת ה- "זריקה מהבית". אני עוד לא יודעת איך הסיפור שלנו ייגמר היום, אבל נדמה לי שאם אהיה שוב בנקודת החלטה - אחליט אחרת...
 
רוני , שולחת לך חיבוק , שיהיה המון כח

רוני יקרה , קראתי בבוקר מה שכתבת והסכמתי עם כל מילה. למרות שאיני מכירה לשמחתי את הנושא , התאור שלך מצייר הכל באופן ברור מאד. מגיע שלב בו "רק" מטפלת כבר לא מספיק כי החולה הופך להיות סיעודי מורכב וצריך מיומנויות מיוחדות של אחות/רופא כדי לטפל בבעיות שיצוצו. נותר לי רק לאחל לכם שהמשברון יסתיים בהחזרת הקטטר למקום ושאמא תחזור לביתה, כי זה מה שאתם רוצים. מאחלת לכם רק בריאות וכוחות נפש לטיפול בשלושתם, בשורות טובות , טובה
 

zs1957

New member
רוני, תחזיקי מעמד

אני מסכימה לכל מילה שכתבת. מגיע שלב שלא ניתן להחזיק בבית חולה סיעודי מורכב ואין מנוס מלשלוח למוסד. במחלקה הסיעודית יש צוות מנוסה של רופא ואחיות המיומנים לטפל בבעיו מסוג זה.מקווה שהרופאה שתגיע היום תחזיר את הקטטר למקום ותלמד את הפיליפיניות לעשות זאת. היו בריאים ושיהיה לכם כוח נפשי לטפל ביקירכם. כל טוב, זהבה שחם
 

ענתי44

New member
רוני, היחידה לטיפול בבית

אמא שלך כבר לא בשביל להיות מטופלת במרפאת קופת חולים. בשביל מצבים כאלה הקימו את היחידה לטיפול בית. לתת מענה רפואי לצרכים אקוטיים, בלי להוציא כסף על אישפוזים מיותרים. הבעייה שמעבירים את המשפחות שבע מדורי גיהנום עד שמכניסים ליחידה לטיפול בית. האמת, אותי טירטרו הרבה זמן עד שאשתו של אחי התקשרה לאחות הראשית במרפאה והפעילה טרור מילולי. פשוט צרחה באוקטבות שלא יאמנו. ותוך 24 שעות אמא היתה ביחידה. במקרה כזה, או בעיות עם החמצן או כל דבר אחר ישר מגיעה אחות או רופא ומסדרים את הקטטר. ואמא לא תצטרך במצבה להיות מטורטרת לא למיון באמבולנס ( וברור שלא יהיה אישפוז ואז העלות עליכם) וגם לא בחום הזה למרפאה. זו ממש שערוריה!!!!!!!
 

ronnyw

New member
ענתי,

אימא אכן שייכת ליחידה לטיפול בבית, אלא שבמקום בו היא נמצאת (שכונה בחדרה) , הצוות של המרפאה הוא זה שמבצע את טיפולי הבית... לפי דברי האחות, היום, במקרה, לא הגיעה אחת האחיות לעבודה, לכן היא אינה יכולה להתפנות לעניין ביקורי הבית (מה שמראה לך שביקורי הבית הם בעדיפות שניה על הטיפול במרפאה. מי יכול בכלל להחליט על עדיפויות בין חולה לחולה? הרי כל אחד הוא עולם ומלואו והכי חשוב בעולם לו ולמשפחתו...). אני חייבת לציין לזכותם, שבשבוע שעבר ביקרו גם רופאה, גם שתי אחיות, גם פזיוטרפיסטית והכל דפק תיק-תק. נקווה שהסרבול של היום הוא באמת עניין חריג... הסטטוס כרגע: אמא היתה במרפאה, הוציאו לה את הקטטר התקול. עכשו היא בבית בנסיונות "גמילה". בערב תגיע רופאה (הביתה), תבדוק אם אימא מצליחה להתרוקן ללא קטטר, ותחליט אם להתקין חדש או לא על פי תוצאות הבדיקה. מטרת הכתיבה של הסיפור לא היתה לקטר, אלא להראות שלפעמים יש יתרונות של חיים ומוות להימצאות במוסד. ועוד באותו עניין: בשבוע שעבר, יום אחרי שאימא חזרה הביתה מבית החולים, התדרדר לחץ הדם שלה ל- 48/20. (לא ידעתי שאפשר בכלל להגיע כל כך נמוך.) שוב רגע של פאניקה, ומה עושים, ואמבולנס או לא. בסופו של דבר העניין טופל בבית. אבל גם זו דוגמא לפאניקה שהיתה נחסכת במוסד.
 

ענתי44

New member
כבר נתקלתי בבעיות כאלה במוסד

שחולה שכב ככה כי במקרה הצוות הרפואי נעדר מהמקום, שאדם פיתח פצע לחץ ואף אחד לא הבחין, לא הצוות שמחליף טיטולים, ולא הצוות הרפואי, מקרה שהסתיים לא טוב. וגם מקרה שהאישה חטפה אירוע מוחי והאחות במקום סירבה לפנותה למיון והמשפחה על דעת עצמה לקחה אותה. זה לא אומר שבית אבות פסול חלילה וחס..... וכל מקרה לגופו. אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים. רוני, שמחה שהמצב של אמא טופל. וברור שנתת דוגמא למה כן עדיף מוסד. למרות שיש לך כל הסיבות את לא מרבה להתלונן..... אבל, אותי זה מבעית שאמא שלך נאלצה להסחב על המרפאה. זו פשוט שערוריה. ואולי צריך להתלונן במקומות הנכונים כדי שבסניף חדרה מישהו יתעורר. ההורים שלנו גם ככה סובלים יותר מידי. לא מגיע להם טרטורים כאלה. לו היינו עמותה חזקה לא היו מתייחסים ככה לחולי דמנציה : לא היו מבצעים בדיקות משפילות ושוללים סיעוד מחולים כמו לאמא של אלונה, לא היו מקצצים לאמא שלי שעות, לא היו מטרטרים את אמא שלך או היו מקימים כבר מרכז יום מותאם לחולים צעירים.
 
../images/Emo24.gifרוני לרגע הזה תמיד חששתי ולכן שאלתי

אותך איך אמא עם קטטר בבית ולא במוסד סיעודי, הלחץ מה יהיה צריך לקרוא לאחות או רופא ואם הם עסוקים אז צריך להביא את אמא לקופת חולים בקיצור בלגן. עשי חושבים שוב,בשורות טובות
 

hregev

New member
../images/Emo24.gif אריאלה יקרה !

בקשר לשאלתך את רוני - אבי היה ב-3 שנותיו האחרונות עם קטטר בבית ואני הייתי לוקחת אותו מידי פעם לאורולוג בקופת-חולים להחליף , אין מה לעשות, אי אפשר לאשפז אדם בגלל קטטר לכל כך הרבה זמן, עושים כל מה שיכול להקל עליו כמו קוצב הלב שהושתל אצלו על מנת לאפשר לו חיים טובים יותר. מקוה שנתראה מחר חני
 
../images/Emo24.gifחני קוצב לב זה בכלל משהו אחר

קטטר יכולה לצאת מהמקום ועכשו לכי תרוצי או תחפשי אחות או רופא, קוצב לב זה נמצא בתוך העור ונשאר שם הרבה שנים גם לאבי יש קוצב לב כבר כ-7 שנים, אני לא מגיעה מחר כי יש לי סידורים, תספרי לי מה היה ,אגב מה שלומך ושלום אישך? בשורות טובות
 

hregev

New member
אריאלה - הבהרה

כנראה שלא הבנת אותי, אמרתי שלאבי היה קטטר במשך שלושת השנים האחרונות לחייו, ואני הייתי לוקחת אותו כל חודש בערך להחלפה בקופ"ח , בקשר לקוצב הלב - זהו סיפור נוסף שגם הוא היה מספר שנים, חבל שלא תבואי מחר, ככה נתגעגע אחת אל השניה יותר. להתראות חני
 

ענתי44

New member
אלונה יקרה

את עושה את הדבר הכי טוב ל מ. אני יודעת את הסערה שפוקדת את נפשך ואת התחושה הקשה המתלווה להחלטה הזו. כל מה שנותר לי זה לשלוח לך חיבוק ולומר לך שאני איתך והלוואי ויכולתי לעשות יותר מאשר לשלוח לך חיבוק וירטואלי
 
למעלה