מה עושים

[netaK]

מה עושים

כשאין בשביל מה להמשיך וזה ככה כבר חודשים וכשנראה שהנה אוטוטו דברים משתפרים זה אפעם לא קורה וזה גם אפעם לא קרה ואין ספק כבר שזה לא יקרה וממזמן כבר איבדתי את התקווה

 

[netaK]

חודשים=שנים

אם לא כל החיים, אז לפחות 5-6 שנים.

 

[יעל ניסן]

מוצאים

"בשביל מה" אחר זה בקצרה כל התורה כולה. מי שצריך להיות גמיש פה בחיים הללו, זה אנחנו. המציאות היא מציאות. אי אפשר לשנות אותה, אבל כן אפשר לשנות את העמדות כלפיה. ככל שתלמדי להיות יותר גמישה מחשבתית ורגשית, ככה יהיה לך יותר קל לעבור פאזות בחיים. קבלי

לדרך

 

[McFreaKy]

אני מזדהה איתה ולכן אשאל...

אבל מה אם לא רוצים למצוא? וואלה, מודה. הרמתי ידיים. אני אפילו לא רואה בזה הרמת ידיים, יותר כמו מיציתי. מיציתי את החיים. וואלה, אני רק בן 19, לא הספקתי הרבה דברים בחיים שלי, אפילו דברים דיי בסיסיים כמו סקס (שזה משהו שהמון אנשים, במיוחד צעירים, נראה לי שואפים אליו

), ילדים, קשר אחד רציני, הרבה... הרבה לא הספקתי. דברים שרציתי ודברים שעוד נראים לי רחוקים. אבל לא יודע, כבר לא אכפת לי. לא בא לי. לא בא לי לקום בבוקר. בא לי לישון לישון לישון. אז נכון, לאחרונה קרו לי כרגיל דברים לא משהו ,אבל זה לא בגלל זה וכבר התגברתי (בערך, אני מניח) על דברים קשים יותר. אז זה לא איזה דיכאון עמוק וצורך עז להתאבדות חס וחלילה, זה פשוט... חוסר רצון לחיות. לא בא לי. ובגלל זה גם אין לי כוח ומוטיבציה לעשות שום דבר עם החיים שלי (אין כבר צבא, 4-5 חודשים אני בבית, לא חסרה לי המסגרת, אבל אמרתי שאתחיל שירות לאומי כבר לפני איזה חודש...) כי אני לא רוצה שום דבר. לא סקס, לא ילדים, אפילו התחביבים שלי שעד עכשיו דווקא דיי העסיקו אותי 4 חודשים ובאמת אני יכול לומר שלא הרגשתי שניה של שיעמום ולא הקלה שלפחות אני עושה דברים שנחמדים לי, כבר מתחילים להרגיש "סתם"... את החלומות בכלל כבר אין לי כוונות לנסות אפילו להגשים (החלום הגדול היה ללמוד בארה"ב, מה שידרוש מלגה והמון מאמץ, תוך כדי ניסיון פיתוח קריירת משחק בארה"ב, חה, חלומות גדולים). אז כמו שאמרתי, זה לא רצון להתאבד כי החיים כה מרים או משו דומה, זה פשוט חוסר רצון לחיות, כי אני לא רוצה שום דבר מהחיים האלה.

 

[The Guardian17]

לא מאמין בזה

אני חושב שאף אחד על הפלנטה הזאת מעולם לא "טעם" את כל העולם, לא ראה את כל מה שקיים ולא הגשים משאלות. לא הבנתי ממה נובע ה"חוסר רצון לחיות", אך לדעתי על אחד, בכל שאיפה שהיא, מתחיל מנקודה מסוימת, לרוב אפסית. אולי כדאי שפשוט תרשום לך על גבי דף את הדברים שהיית רוצה להגשים, באילו צעדים היית רוצה לעשות זאת... בדיוק כמו להתחיל לעבוד, להתחיל ללמוד, לתאהב, לאהוב, להכיר אנשים חדשים... אבל צריך לזכור, שאי אפשר "לטעום" מכל העולם. צריך להסתפק גם במועט הזה שיש כאן (או בכל מקום אחר) וקצת רצון. בלי רצון וקצת נכונות שום דבר לא יעבוד. אולי אתה צריך איזה משהו שיפעיל אותך יותר, שידרבן אותך. שאיפה זה דבר חשוב, שאפשרי לקיים. אל תרים ידיים, תן לעצמך לנוח עוד קצת... אך זכור כי מתישהו תצטרך לקום ולהתחיל בדרך חדשה. אם משהו לא מתאים - עוברים למשהו אחר, עוברים הלאה. לא נשארים במקום, זה לא נותן הרבה. בהצלחה.

 

[lollapalooza]

לא רוצה- לא צריך.

אל תחפש שום דבר אם אתה לא רוצה שום דבר. חיה את הכלום שלך. הרעיון הוא להבין קודם כל שאלה החיים שלך ואתה זה שצריך להתמודד איתם. אם אין לך רצון למצוא בשביל מה לחיות- אל תמצא. אם אתה לא מרגיש שזה שווה את זה, לא צריך. אם אתה מבין שאתה בעצם כן רוצה אבל אין בך כוחות, זה כבר סיפור אחר.

 

[ToryMaster]

לחקוק באבן ../images/Emo47.gif

 

[trigotrigo]

כמו שכבר כתבתי פה,

זה לא פשוט כמו שאת כותבת.. גל, תקן אותי אם אני טועה, אבל אני חושב שזה בערך כמו אצלי.. זה לא שמחפשים חודש ומתייאשים. הייאוש הזה מגיע אחרי חיפוש של כל כך הרבה זמן, אחרי שמנסים, ומנסים, וגם אם קשה קצת, אז מנסים שוב, אבל מגיע רגע שכבר נמאס לנסות. למה נמאס? כי זה מעייף! זה מעייף לרדוף אחרי אנשים שלא מחזירים יחס, זה מעייף לנסות ולשבור שגרה ארוכה שנמשכת יותר מכמה שנים. זה מעצבן, שלא מצליחים, אבל זאת גם עובדה בשטח - לא מצליחים.

 

[ToryMaster]

זה נורא פשוט

קל? זה משהו אחר. אבל עם כל הכבוד, זה 1+1 הכי פשוט שיש. לא מצליח, אז? מנסים שוב, עד שכן מצליח. לומדים להתאזן, לומדים לשי םאת הדגש על מה שחשוב ולהרפות ממה שפחות. למצוא מיקוד, טעם, סיבה לחיים - זה לא כולל אף אחד אחר, אם הטעם של מישהו לחיים הוא אדם אחר, זה דורש בחינה מחודשת.

 

[lollapalooza]

קודם כל, אתה לא מחדש לי.

הייתי שם למשך תקופה לא קצרה. אבל יש הבדל. יש מצב שבו אתה לא מרגיש כלום ולא רוצה כלום, ויש מצב שאתה כן רוצה ולא יודע מה לעשות, ונכנס למין ייאוש. בעיני זה דבר שמוביל לדבר. כשאני אומרת "לך עם הכלום הזה", אני אומרת את זה כי זו הדרך למצוא. כשאתה במצב כ"כ אדיש שאתה כבר לא רוצה שום דבר, אתה צריך, לדעתי, להמשיך עם הכלום ולא לעשות כלום, ואז בשלךב מסוים באופן טבעי תתעורר בך האכפתיות, כי טבע האדם זה לרצות שיהיה לו טוב. ואני הלכתי עם הכלום שלי לתקופה מסוימת ומשם מצאתי את מה שרציתי ושהיה חסר לי. ונכון, מחפשים ולא מוצאים וזה מייאש, אז כדאי לעשות הפסקה מהחיפושים ולבדוק מה לא עובד ולמה, לבדוק אם מחפשים משהו שבכלל יעשה לך טוב, או סתם לנוח מהנסיונות ולנסות לראות מה עושים עכשיו. כשמנסים וכבר אין כוח ואמונה, אי אפשר להצליח גם אם זה הדבר הנכון, וגם קשה לזהות הזדמנויות כשכבר מתרגלים לזה שהן מוחמצות. ומעבר לזה צריך לזכור שכשאתה זה שמתמודד עם החיים שלך, ולא אף אחד אחר, אתה חייב להמשיך ולנסות, אם אתה רוצה שיהיה לך טוב. בסופו של דבר, כשזה יהיה הדבר הנכון לך, ותבוא בגישה אמיתית ונכונה ובריאה, אתה תפגע בול במטרה

. ופה אני אדגיש שזה באמת עניין של גישה. צריך לבוא מתוך רצון אמיתי ומתוך תקווה, ולא מתוך ייאוש וגישה של "עוד נסיון" ושל "אין לי כבר כוח". צריך לזכור שכל נסיון שאתה עושה כדי לשפר את חייך, הוא לטובתך וכדי שאתה תחיה איתו והוא יעזור לך. זה לא טובה שאתה עושה לעצמך, זה פשוט הכל.

 

[trigotrigo]

אז אולי איבדתי את האמונה בזה,

כי אני פשוט לא רואה טעם להמשיך ולנסות.. זה פשוט יישאר ככה

 

[ToryMaster]

תקרא את עצמך

מצד אחד כואב לך ורע לך ואתה מתלונן על זה [מה שלגמרי לגיטימי, אל תבין לא נכון], אבל מצד שני אתה מתעקש להישאר במקום ומצב שעושים לך רע.

 

[trigotrigo]

אני פשוט לא רואה דרך החוצה מהמצב הזה

אין אור בקצה ואפילו אין מנהרה..

 

[ToryMaster]

אז אתה לא רואה

זה אומר שהיא לא שם? מוצעות לך דרכים לפתור את זה, וזה דורש עבודה,קשה, ארוכה, מתישה, מייאשת, אבל כזו שתוביל אותך למקום כלשהו. הבחירה שלך היא במקום שבו אתה מחליט לשבת בצד, להרגיש רע ולא לעשות עם זה כלום, לעומת לקום, להרגיש רע, ולעבוד על זה.

 

[trigotrigo]

אילו דרכים?

אני מנסה לא להישמע תוקפני, זו לא הכוונה שלי - תני לי עצה שעדיין לא קיבלתי ושעדיין לא ניסיתי ליישם.

 

[ToryMaster]

תן לי לשאול משהו

איך הייאוש הזה משפיע על החיים שלך? זה מונע ממך להתעסק בדברים? להתקדם בחיים למקומות?

 

[trigotrigo]

זה מעכב אותי בכל אספקט שאפשר לחשוב עליו.

אני לא נכנס למערכת יחסים, לא מנסה למצוא חברים, לא מחפש להגשים לעצמי חלומות, לא משקיע בלימודים כמו שפעם נהגתי, ובכלל, חי בלי טעם מיוחד..

 

[ToryMaster]

אז בבקשה

אלו בדיוק המקומות, הדברים שאתה לא עושה - הם הדברים שאתה צריך כן לעשות. ניקח בתור דוגמה את הלימודים, כי זה הכי פשוט, קשה? אני בטוחה, אני יודעת מנסיון, אבל תכניס לזה קצת השקעה, קצת התלהבות, תכריח את עצמך להתעניין בדברים. יש מערכת יחסים באופק? אל תברח ממנה, אבל אם אין אל תחפש בנרות, תהיה פתוח לכל האופציות. חברים - אני רציכה לפרט? זה נראה לי ברור. מה החלומות שלך?

 

[trigotrigo]

את לא מבינה ../images/Emo10.gif

אני מנסה להשקיע בלימודים, מאוד, והמקצוע מעניין אותי יותר מכל דבר אחר. אני פשוט מרגיש כאילו חוץ מלהקשיב בשיעור אני לא עושה הרבה. אני לא מצליח להקפיד כמו שפעם נהגתי, וזה פוגע מאוד. מה לפרט לגבי חברים? אני לא מבין

 

[ToryMaster]

אני כן מבינה

כי את הארבע ומשהו שנים האחרונות ביליתי בדיוק במצב הזה, ובחר להאמין לי או לא, ככל שהזמן עובר זה נשעה קשה יותר ויותר [לצאת מזה]. "לא מצליח" זו פונקציה של נחישות בעיני, אני לא מאמינה שיש דבר שאנחנו לא יכולים לבצע, בעיני זה פשוט לא קיים. יש לא מספיק רוצים, יש מתקשים בגלל כל מיני סיבות שאנחנו צריכים לפתור עם עצמנו, אין לא יכולים. אז כן, זה מתסכל נורא, אני יודעת כמה זה מתסכל, אני ב חרתי לנשור בגלל התסכול הזה ואלוהים, כמה שזה קשה עכשיו לחזור לזה. אז קודם כל - לא משנה מה, לא מוותרים. למה? כי תאהב את זה או לא - אתה חי את החיים האלו, אתה יכול לקבל את זה ולהוציא את הטוב מזה [מה שנקרא לעשות לימונדה] או שאתה יכול לשבת בצד ולהרגיש רע [מה שנקרא לבכות על לימון שנשפך]. ההזדמנויות פתוחות בפניך בעיני, אתה לא בחור מטומטם והרבה אנשים מחבבים אותך. בנוגע לחברים, גישת ה"מה הטעם, בסוף במילא נריב וזה יגמר ונתרחק" היא הגישה הכי לא פרודקטיבית שיש, והיא נכנסת בקול תרועה רמה תחת מה שאני מכנה "הלקאה עצמית" או "סירוס עצמי" [שזה אגב, מה שאני מתמחה בו, המטפלת שלי קוראת לזה אנורקסיה רגשית]. אוקי, אז יום אחד זה יגמר, אז מה? למה לחיות בפחד מזה, ולמה לשפוט קשר שיכול להיות נהדר [על כל הנאחס שיכול להיות בו גם] על פי איך שהוא נגמר או אם הוא בכלל נגמר? אנשים באים ואנשים הולכים, כשקיבלת מהם מה שהיית אמור לקבל [שים לב, לא מה שרצית, מה שהיקום החליט שאתה צריך לקבל] או להיפך - הם עוברים הלאה, או שאתה עובר הלאה, ומכירים אנשים חדשים, לומדיםם וגדלים ומתפתחים איתם וכן הלאה. מזה החיים מורכבים, וזה מה שעשוה אותם יפים, כי אחרת היינו נמצאים במצב סטטי ולא משתנה וזה - משעמם. אז כן, בסופו של דבר זה עניין של בחירה בלבד. קל? לא, אל תחשוב שאני אורמת שזה קל, אבל גם אל תבלבל בין קל לפשוט, הדבר הכי ]שוט בעולם יכול להיות קשה יותר מיהלום והדבר הכי מסובך בעולם יכול להיות קל יותר מנוצה [כלומר, באמת, לקרוא את שרה"ט זו לא המשימה הכי פשוטה בעולם, אבל זה קל כי זה כיפי וכי אוהבים את זה ומשקיעים בזה]. עצתי? שקול טיפול, נכון, יש לזה הרבה קשיים וחסרונות משל עצמו, אבל לפעמים אתה פשוט צריך יד מכוונת ומקצועית שתדע לעזור לך למצוא את השביל הנכון.