מה עושים ??
אהלן !! אחד הדברים שיכולים להוציא אותי מדעתי אצל חמותי זה שהיא מתיחסת לבעלי כמו לילד קטן. ובמה דברים אמורים הפעם ? לחמותי יש מנהג כזה שכשיושבים לאכול היא לא מניחה במרכז השולחן את האוכל, כך שכל אחד יוכל לקחת מה שמתחשק לו וכמה שמתחשק לו. היא פשוט עוברת עם צלחת ההגשה ומוזגת לכל אחד כראות עיניה. עניין מעצבן לכשעצמו, בעיני, אבל בסדר... הרבה פעמים קורה שהיא באה למזוג לבעלי משהו בצלחת והוא אומר שהוא לא מעוניין. למשל "אמא, אני לא רוצה קציצה". ואז, מתחיל ויכוח בסגנון "תאכל !! תאכל !!!!! זה טעים. מה אני אעשה עם הילד הזה שלא רוצה לאכול ? כמו ציפור אתה אוכל... אז אני אביא לך מרק. אז אני אביא לך אורז. אז אני אביא לך קישואים. זה טעים. תאכל !! איזה ילד זה... !!". הבעיה היא שהוא, במקום לומר לה "אמא, אני יכול להחליט בשביל עצמי מה לאכול ומה לא לאכול", הוא פשוט נגרר לדין ודברים הטיפשי הזה איתה ועונה לה משהו בסגנון "לא בא לי מרק. אני לא אוהב אותו טחון, מה יש בפנים ?" או "הקציצה יבשה לי מידי". לא מזכיר לכם את הויכוח שהיה לכם עם אמא שלכם בגיל שלוש, בערך ? זה קורה בכל פעם שאנחנו מתארחים אצלה וזה פשוט מוציא אותי מדעתי. אני פשוט מסתכלת על בעלי, גבר בן 28, אבא לילד, אוטוטו אבא לעוד ילד, בעל תואר ראשון, עובד בהיי טק בתפקיד מאוד מאוד נחשב (למרות גילו הצעיר), משקיע בבורסה, מחזיק (יחד איתי, כמובן) דירה ורכב... כאילו דא ???? חוץ ממתי שהוא רואה את אמא שלו הוא הבנאדם הכי עצמאי ובוגר בעולם, אז מה נסגר שם לעזאזל ?? יכול להיות שאני נסחפת, אבל בכל פעם שזה קורה, זה כ"כ מוריד לי ממנו, כלומר: המשיכה שלי כלפיו דועכת לכמה ימים, ומלראות בו את הגבר הכי סקסי עלי אדמות, אני רואה בו ילד קטן זב חוטם שאמא שלו רודפת אחריו עם בננה, והתמונה הזאת של הויכוח על האוכל לא יורדת לי מהעיניים... תבינו, אני תמיד נמשכתי לגברים בוגרים ועצמאיים, אפילו גברים מבוגרים ממני בהרבה, כי "ילדותיות" ממש לא עושה לי את זה. והרי זה אחד הדברים שהכי הדליקו אותי בבעלי. אם זכור לכם מהפעם הקודמת שכתבתי כאן, אני לא מהטיפוסים שנגררים לריבים, ואני גם לא ממש יודעת לענות במצבים שכאלה. כלומר, כ"כ מתחשק לי לומר לאמא שלו, כשהיא מתחילה עם השטויות האלה, משהו כמו "דווקא לקחתי את XX (בעלי) לטיפת חלב היום, והאחות אמרה שהוא עולה יפה במשקל. אין צורך לדחוף לו אוכל", או משהו כמו "רבאק, אפילו עם XXX (הבן שלי, בן שנה וחצי) אני לא רבה ככה על אוכל".... אבל אני לא עושה את זה, כי הרי מדובר בנעלבת סדרתית, וממש לא בא לי להתחיל עוד פעם עם הסיפורים האלה... אבל זה פשוט הורג אותי מבפנים, וכשסביב השולחן יושבים עוד אנשים (למשל דודים, בני דודים) והיא מתחילה עם ה"תאכל, תאכל" הזה שלה, ובעלי עונה לה כמו תינוק, אני פשוט כ"כ מתביישת ולא יודעת איפה לקבור את עצמי. כמובן שכבר הערתי לבעלי כמה פעמים על העניין הזה, אבל הוא לא מצליח להבין מה הביג דיל. כ"כ חבל שאני לא יכולה להתקין מצלמות אצלה בבית שיצלמו את הסיטואציות האלה, וככה הוא יוכל לראות איך הוא נראה מהצד...
אהלן !! אחד הדברים שיכולים להוציא אותי מדעתי אצל חמותי זה שהיא מתיחסת לבעלי כמו לילד קטן. ובמה דברים אמורים הפעם ? לחמותי יש מנהג כזה שכשיושבים לאכול היא לא מניחה במרכז השולחן את האוכל, כך שכל אחד יוכל לקחת מה שמתחשק לו וכמה שמתחשק לו. היא פשוט עוברת עם צלחת ההגשה ומוזגת לכל אחד כראות עיניה. עניין מעצבן לכשעצמו, בעיני, אבל בסדר... הרבה פעמים קורה שהיא באה למזוג לבעלי משהו בצלחת והוא אומר שהוא לא מעוניין. למשל "אמא, אני לא רוצה קציצה". ואז, מתחיל ויכוח בסגנון "תאכל !! תאכל !!!!! זה טעים. מה אני אעשה עם הילד הזה שלא רוצה לאכול ? כמו ציפור אתה אוכל... אז אני אביא לך מרק. אז אני אביא לך אורז. אז אני אביא לך קישואים. זה טעים. תאכל !! איזה ילד זה... !!". הבעיה היא שהוא, במקום לומר לה "אמא, אני יכול להחליט בשביל עצמי מה לאכול ומה לא לאכול", הוא פשוט נגרר לדין ודברים הטיפשי הזה איתה ועונה לה משהו בסגנון "לא בא לי מרק. אני לא אוהב אותו טחון, מה יש בפנים ?" או "הקציצה יבשה לי מידי". לא מזכיר לכם את הויכוח שהיה לכם עם אמא שלכם בגיל שלוש, בערך ? זה קורה בכל פעם שאנחנו מתארחים אצלה וזה פשוט מוציא אותי מדעתי. אני פשוט מסתכלת על בעלי, גבר בן 28, אבא לילד, אוטוטו אבא לעוד ילד, בעל תואר ראשון, עובד בהיי טק בתפקיד מאוד מאוד נחשב (למרות גילו הצעיר), משקיע בבורסה, מחזיק (יחד איתי, כמובן) דירה ורכב... כאילו דא ???? חוץ ממתי שהוא רואה את אמא שלו הוא הבנאדם הכי עצמאי ובוגר בעולם, אז מה נסגר שם לעזאזל ?? יכול להיות שאני נסחפת, אבל בכל פעם שזה קורה, זה כ"כ מוריד לי ממנו, כלומר: המשיכה שלי כלפיו דועכת לכמה ימים, ומלראות בו את הגבר הכי סקסי עלי אדמות, אני רואה בו ילד קטן זב חוטם שאמא שלו רודפת אחריו עם בננה, והתמונה הזאת של הויכוח על האוכל לא יורדת לי מהעיניים... תבינו, אני תמיד נמשכתי לגברים בוגרים ועצמאיים, אפילו גברים מבוגרים ממני בהרבה, כי "ילדותיות" ממש לא עושה לי את זה. והרי זה אחד הדברים שהכי הדליקו אותי בבעלי. אם זכור לכם מהפעם הקודמת שכתבתי כאן, אני לא מהטיפוסים שנגררים לריבים, ואני גם לא ממש יודעת לענות במצבים שכאלה. כלומר, כ"כ מתחשק לי לומר לאמא שלו, כשהיא מתחילה עם השטויות האלה, משהו כמו "דווקא לקחתי את XX (בעלי) לטיפת חלב היום, והאחות אמרה שהוא עולה יפה במשקל. אין צורך לדחוף לו אוכל", או משהו כמו "רבאק, אפילו עם XXX (הבן שלי, בן שנה וחצי) אני לא רבה ככה על אוכל".... אבל אני לא עושה את זה, כי הרי מדובר בנעלבת סדרתית, וממש לא בא לי להתחיל עוד פעם עם הסיפורים האלה... אבל זה פשוט הורג אותי מבפנים, וכשסביב השולחן יושבים עוד אנשים (למשל דודים, בני דודים) והיא מתחילה עם ה"תאכל, תאכל" הזה שלה, ובעלי עונה לה כמו תינוק, אני פשוט כ"כ מתביישת ולא יודעת איפה לקבור את עצמי. כמובן שכבר הערתי לבעלי כמה פעמים על העניין הזה, אבל הוא לא מצליח להבין מה הביג דיל. כ"כ חבל שאני לא יכולה להתקין מצלמות אצלה בבית שיצלמו את הסיטואציות האלה, וככה הוא יוכל לראות איך הוא נראה מהצד...
