אני יודעת מה אני הייתי עושה..
מקשיבה לתחושות שלי, ללב.. וזה מה שנקרא אמוציונאל מול רציונאל
הרגש מול ההגיון ואני יודעת שאצלי להגיון אין שום סיכוי כאן ! לא משנה כמה הוא יתעקש.. אני קוראת את ההודעה שלך ונזכרת במילים של חברה של סבא שלי, אחרי שנפגעתי מקשר שהתחיל ונגמר, לפני כמעט שנתיים.. "גם אם את וויתרת, עד שהלב שלך לא יוותר, את לא תמשיכי הלאה.." וכן, כזאת אני, כשאני אוהבת, אני
אוהבת, הלב שלי "אטום".. אז עכשיו ההגיון שבך אומר לך שאולי כדאי לך לנסות, כי אולי בסופו של דבר, זה כן יהיה זה, אולי זו התרופה ללב שלך שכל כך מתעקש על אחר (שאגב, עדיין לא הבנתי אם את בסוג של קשר כלשהו איתו) והנה, עומד מולך בחור מקסים שרוצה בקשר הזה איתך.. אז למה לא בעצם ?! לרגע זה נשמע נכון ופשוט לא ?
(
מצוי מול רצוי) אבל ללב יש דיעה משלו (תקראי את החתימה שלי) שלהגיון אין כל חלק בה.. ככה זה, לפחות אצלי. אז כמו שאני מכירה ויכולה להעיד על עצמי, אני יודעת היטב מה היה עולה בגורלו של אותו בחור מבחינת קשר איתי. אין לו ולא היה לו שום סיכוי ! הרגש אצלי תמיד לוקח את הבמה המרכזית. שרון, אני לא יכולה להחליט עבורך, מה נכון לעשות ומה לא, אף אחד לא יכול. ההחלטה היא שלך. אני רק הצגתי לך את עמדתי והרגשתי בנוגע למצבים שכאלו..