מה עושים???????

faluk

New member
מה עושים???????

אני גרושה+ 3 ויש לי חבר מקסים. העניין שהוא לא מסתדר עם הבן שלי הקטן.(12). וחשוב לו גם להיות פעיל ודעתני בחינוך של ילדיי. הדבר גורם לפיצוצים. לרגשות לא נעימים ולקונפליקטים. מה דעתכם?
 

n o g a1

New member
דברי עם עצמך

בשיחה זו תשאלי את עצמך , מה את רוצה? היכן את רוצה למקם את חברך ביחס לילדך? מה המקום המתאים לך שחברך יהיה בצד ההורות שלך? האם הדעתנות שלו מלווה בביקורת? אם כן , ביקורת זו בונה/מכילה /הורסת/ מעודדת/מאפשרת דיאלוג ...? מה רמת הפעילות שאת מעונינת מצד בן זוגך ביחס לילדך? מתי שתיהיה מגובשת , בטוחה ושלמה - הכל יהיה פשוט יותר. את כנראה , לא בטוח , משדרת תנודתיות ביחס לרצונותייך בקשר לנושא זה.
 

faluk

New member
עוד הסבר

אכן, עדיין לא ברור לי מה אני רוצה. כרגע הבן שלי בבעיות עם עצמו..סביב הגירושין... ובכלל..והוא מראה קנאה מאוד ברורה מול החבר , התשומת הלב שאני מעניקה לו וכדומה.בנוסף הדעתנות של החבר גובלת בביקורת על התנהגות הבן ובביקורת על התנהלותי כהורה. ברור לי שאני לא מוכנה לקבל ביקורת שכזאת ושאין לו מקום ( לפחות לא כרגע) בקטע של חינוך ילדיי. אמרתי לו זאת.קשה לו לקבל זאת מתוך איכפתיות ומעורבות. ולי מאוד קשה לעבור את הימים הללו.
 

n o g a1

New member
אם כך

בנך אינו בשל , ככול הנראה לקבל את בן זוגך. מוקדם לו , לא בשל , מאוים , מקנא , מפחד , מתוסכל , מבולבל. בנך גם כילד מתבגר קשה לו לשאת את התנהלותך המינית , הרי יש בזוגיות חדשה המון התנהלות מינית. קשה לו בנושא זה , כי הוא נמצא בשלב של גיבוש זהות , הוא כילד מתבגר מפחד ממניות ומסוקרן בו זמנית. בן זוגך אינו רגיש לך ולא לילדך (מקוה שאין אני פוגעת בך). גם אם כוונותיו טובות ואני מניחה שאכן הן כאלו , הוא לא ממש מחובר למה שקורה ולנזק. את צריכה להתגבש בינך לבין עצמך , כפי שאמרתי לך קודם - זו דעתי. אין לי עיצה ממשית , אבל ברור שהבילבול שלך לא תורם למצב.
 

faluk

New member
תודה

העניין הוא שקשה לי לוותר על החבר. הוא טוב לי בהמון מובנים וחוץ מהנושא הנ"ל אין לנו כמעט שום חילוקי דעות או וויכוחים בשום נושא.בקטע הזה אנו נתקעים ללא מוצא.האם הזמן ייתן לנו קצת מרחב? הבן יעבור עכשיו תמיכה פסיכולוגית. האם יעזור? החבר שלי הוא הראשון אחרי הגירושין. והוא לא גר אצלינו. האם אני אמורה לחכות 5,6,7,8,9,10 שנים עד שיהיה מוכן לקבל חבר שלי??? האם אני אמורה לנהל מערכת יחסים סודית ( הכוונה להסתיר מהילדים) ומה איתי ? עם הזמן שלי?....... בכל מקרה תודה
 

n o g a1

New member
לא!

את לא אמורה בשום אופן לוותר על חייך ואושרך. אין משהו יותר כבד לילד מהורה מסכן ועצוב. זה מכביד לשאת הורה כזה ואינו מאפשר גדילה. לא! את צריכה לדבר עם חברך ולהסביר לו את המצוקה שלך , אך ראשית עליך להסביר את מצוקתך לעצמך. ילדך המתבגר יניח לך להיות מאושרת הוא רוצה בכך אך יעשה זאת רק אחרי שיבין שאין הוא מאויים ומקומו בחייך ברור , קבוע ויציב.
 

faluk

New member
ועוד...

המצוקה שלי מאוד ברורה לעצמי. לחבר זה מאוד לא ברור ויש לו פתרונות "קסם" ....אבל הקושי האמיתי והכי מדאיג זה ביני לבין בני. הוא מתקשה מאוד עכשיו וקשה לו אפילו לקבל שאני כועסת עליו (על משהו זניח..)ועצוב לי מאוד לא יכולה לעשות כלום בעבודה. התכנון היה לנסוע עם החבר למספר ימים לחופשה. אני בחרדה מה יקרה. מה לעשות אני פשוט עצובה וחרדה. בכל החלטה שלי אני מפסידה וקשה לי לדעת כרגע מה לעשות הדבר עוד לא ברור לי. סתם...איך דברים שכאלו נעשים ברורים?..??
 

a n a t i 3 3

New member
לבנך קשה עם עצמו!

הרבה נשים ניפרדו מבני זוגם בגלל אותה סיבה, היה להן הכי נכון להאשים את כל תגובות הילד בכך שיש להן חבר. הפרידה הוכיחה להן שלא כך הדבר (ועל כך יעידו גם הנשים מפה שלא נמצאות בקשר זוגי כרגע) , גיל 12 הוא גיל קשה, המעבר מהילדות לבגרות, שינויים הורמונלים, ההתפחות המינית, התבוננות שונה אל ועל העולם, גיבוש זהות עצמית, המון המון בילבול. (תאמיני לי שכל זה מנסיון, אני אמא לילד בן 12.5) אולי בתור אימהות הכי נוח לנו למצוא אשמים (או במקרה הזה אשם) לכל אותם תסמינים בלתי ברורים, אך תתפלאי לשמוע שגם אם לא היית בקשר זוגי זה או אחר, רוב אלו עדיין היו.
 

a n a t i 3 3

New member
לבנך קשה עם עצמו!

הרבה נשים ניפרדו מבני זוגם בגלל אותה סיבה, היה להן הכי נכון להאשים את כל תגובות הילד בכך שיש להן חבר. הפרידה הוכיחה להן שלא כך הדבר (ועל כך יעידו גם הנשים מפה שלא נמצאות בקשר זוגי כרגע) , גיל 12 הוא גיל קשה, המעבר מהילדות לבגרות, שינויים הורמונלים, ההתפחות המינית, התבוננות שונה אל ועל העולם, גיבוש זהות עצמית, המון המון בילבול. (תאמיני לי שכל זה מנסיון, אני אמא לילד בן 12.5) אולי בתור אימהות הכי נוח לנו למצוא אשמים (או במקרה הזה אשם) לכל אותם תסמינים בלתי ברורים, אך תתפלאי לשמוע שגם אם לא היית בקשר זוגי זה או אחר, רוב אלו עדיין היו.
 

n o g a1

New member
עוד?../images/Emo2.gif- פיהוק

זמן לסיאסטה בובה. חייבת לשים את עצמי במיטה לשעה. בהצלחה!
 

חדשה7

New member
האם לא ברור לך שהבן קודם לכל?

קודם כל הבן. אח"כ אחרים. קודם אהבה, תשומת לב ואיכפתיות לילדים שלנו. מה כ"כ קשה בזה? אומללה תהיי גם אם תישארי במצב הזה. אז מציעה לך קודם כל לשים את היזקקותך לבן-זוג בצד. היזקקותו של בנך אליך חשובה יותר. ברגע שתהיי שם בשבילו, שלמה ואיכפתית, תהיי גם מאושרת. איך בכלל אמא יכולה לחשוב על גבר או דברים אחרים שיכולים לבוא על חשבון הילדים? לדעתי, זוגיות נוספת לגרושה אמורה להיות תוספת לאמהות ולא במקום או על חשבון האמהות. קאפיש??
 
מתוך אכפתיות ומעורבות

מזכיר לי שיר של מאיר בנאי. נכון שכאן המקרה שונה למדי, אבל די ברור שמה שאכפת לבן זוגך זה שדברים יתנהלו בדרכו. "כי הוא אוהב רק אותך אז את תאהבי רק אותו אם יום אחד תעזבי אז הוא את ביתך עלייך ישרוף והכל זה, כן הכל זה רק מאהבה כן הכל זה, כן הכל זה בשם האהבה." ......
 

n o g a1

New member
וברצינות

זה נובע מכך שאני חושבת שהאחריות מוטלת על עולם המבוגרים. לרגע לא שוכחת את הילד , אך כעת האם במצוקה (גם הילד כמובן) היא זו שפונה , אני חושבת שאם היא תתחזק ולו במעט ונצליח להאיר לה את הדרך ולו במעט זה יהיה רווחת הילד ובהחלט תואם את רצונותיו. אך פייר , לא חושבת שהילד נעלם לי.
 
אולי הגדרה שונה

אולי ההגדרה של הבעיה צריכה להיות הפוכה: בין החבר לבין בנך יש רגשות לא נעימים וקונפליקטים סמויים, הגורמים להם לא להסתדר ביניהם. כלומר, הסיבה היא רגשות לא נעימים וקונפליקטים שמתחת לפני השטח. התוצאה היא שהם לא מסתדרים ביניהם ויש פיצוצים. אם את מגדירה כך את הבעיה - יותר קל לגשת אליה. כי אז השאלה היא מה גורם לקונפליקטים: מאבק על שליטה (את מציינת שהחבר רוצה להיות דומיננטי), אולי חשש מכך שיקח את מקום אביו, אולי החבר הוא כבר דמות משמעותית והקונפליקטים הם חלק מגיבוש הזהות של גיל ההתבגרות בו מצוי בנך.
 

מאהבבב

New member
משמעויות...

צריך לתחם את הדמויות הפועלות ולהגדירן ! מאד נהנתי מגישתך אך כדי למסגר את המערכת צריך יותר מידע אבל הסיפור הזה חוזר על עצמו... ודעתי היא:החבר אינו מנווט נכונה וחודר למרקם עדין ולכן חייב להחזיר את השרביט לאם . פשוט לצאת ממעגל ה`משפחתי` ומהר לפני שיאבד הכל.שינסה להיות מקסים לילדים ותו- לא.לעולם לא להיות האבא ! היה החבר של כולם-זה מה שאתה ! זה מרגיז ילדים ובצדק...בדיוק כמו התגובה של חדירת גוף זר לגופנו.. ישנם מקרים חריגים אבל זו הגדרת המסגרת. אשמח לראות תגובות...תודה
 
למעלה