מה עושים ?

[mich78]

מה עושים ?

בתחילת יחסינו הבעל ראה, שמע, את הקרירות ששוררת ביני לבין שאר המשפחה, הם לא התקשרו אף פעם, ניסו להתערב בהרבה דברים שלא היו צריכים, לא התעניינו במה שקורה איתי וכו'... מהתחלת היחסים הובהר לבעל שאין יחסים חמים ביני לבינם אלא יחסים קרירים של פעם בכמה שבועות ארוחת ערב, מדי פעם טלפון וזהו (הכל מיוזמתי) הבעל מגיע מבית שהאם לעיתים מתערבת יותר מדי, מהבחינה של לדחוף את הילדים קדימה (מה שאומר שאנחנו באים משתי משפחות קיצוניות לגמרי אדישות מול התערבות יתר) ... בערב החג ביקשתי שיתלווה איתי להורי לאחל חג שמח (הם הוזמנו לעשות את החג עם משפחתו אך אחותי הטילה וטו והם מצאו את עצמם עושים את החג לבד)... הבעל סירב להתלוות בתחילה (שנה שעברה הם נסעו לאילת ולא התקשרו אליך אפילו, למה את רוצה ללכת ? ) לא ויתרתי והלכנו, מה שגרר מריבה די מגעילה בערב החג (הם מתעלמים ממך ואת בכל זאת הולכת ומתחנפת אליהם ...) בנוסף שהגענו זכינו ליחס די קריר ובמיוחד אדיש מצד אחיותי הוא יצא משם והצהיר שמבחינתו אין מצב שהוא חוזר לשם שוב... מה עושים ? כל חג עולים הויכוחים האלו שוב ושוב הוא מתקשה להבין למה אני שומרת על קשר איתם לטענתו הקשר אמור להיות הדדי ולא חד צדדי איך אפשר להסביר לו שהמצב שהושג הוא נוח יחסית (אני זו שיוזמת את הטלפונים וביקורים הם מבחינתם לא עושים שום דבר בנידון)

 

[תפוזינה140]

לאור מה שחוויתי ותארתי לגבי מה

שקורה אצלנו , אני מרגישה שכדאי לך להתחשב בדעתו ! אני מבינה שאת בראשית נישואייך , אז ייתכן שכדאי לך לבנות ולבסס את היחסים בינכם , ולא לתת לדבר כזה להפריע לבניית היחסים ההתחלתיים והראשוניים בינכם . אני לא כל כך מכירה את סיפור חייך ויחסייך עם הורייך , אך מה שחוויתי כאמור בפסח הזה - עשה לי משהו ומשפיע על מה שאני מייעצת לך .

 

[m i t a l y]

ברוכה הבאה תפוזינה ../images/Emo141.gif

 

[תפוזינה140]

תודה - ברוכה הנמצאת../images/Emo39.gif

 

[alona 9]

הוא לא חייב

לחזור לשם,גם את לא. מצד שני,הוא לא חייב לנסות להבין,מדוע את שומרת איתם על קשר, ואני חושבת שאיש לא יכול לבקש ממך לנתק עימם מגע,כל עוד המצב הוא לך, נוח יחסית,כל עוד לא מפריעה לך היוזמה שלך להתקשר ולבקר הייתי מציעה לו לרדת ממך,אל תכריחי אותו להתלוות אלייך,זו בהחלט זכותו אולם, אל תנתקי את הקשר איתם בגללו.ואל תעשי השוואות מיכל, זה מה יש לך... ואת זה את מעוניינת להחזיק. כשתרגישי שאת לא רוצה יותר ..התנתקי, בינתיים,אני סבורה שעליו לקבל אותך כמו שאת,גם עם ידייך מושטות לקראתם.

 

[ה ר מ י נ ה]

נדמה לי שיחסים בן בני זוג צריכים

להתבסס על כבוד והתחשבות הדדיים, בראש ובראשונה. אם לך חשוב לשמור על קשר עם בני משפחתך והזלזול שהם מפגינים אינו מפריע לך, על בעלך לכבד זאת בלי לחזור שוב ושוב על אותו ויכוח. בעלי, למשל, לא "מת" על אמי. לדבריו היא נודניקית נוראית החוזרת על הסיפורים שלה בלי סוף (מה שנכון נכון). היא מגיעה אלינו פעם בכמה שבועות ונשארת ללון בסוף שבוע. הוא חוזר ומקטר, מודיע שעוד רגע הוא מתפוצץ, אבל, מעולם לא עבר את הגבול ולא אמר את הדברים בפניה, וגם לא מנע את המשך הביקורים. עליך להסביר לבעלך שברגע שבחר לקשור את גורלו בגורלך עליו לקבל ולכבד את הבחירות שלך, גם אם לדעתו הן מוטעות. בסופו של דבר, אם הוא רוצה שתמשיכי לשמור על קשר עם המשפחה שלו, עליו לשמור על מינימום קשר עם המשפחה שלך.

 

[mich78]

מממ

הזלזול שמופגן מפריע לי מאוד (והוא מודע ויודע על כך על שום כך אנו מגיעים לויכוחים שמתחדשים על הנושא כל תקופה מסויימת), אך אני יודעת שזלזול זו דרכה של אימי, הפגנת חיבה לא היתה בינינו אף פעם ואני כבר לא מצפה לה. משפחתו לעומת זאת, מתעניינת, תומכת, עוזרת איפה שניתן (ההיפך הגמור ממשפחתי). בערב החג "איימתי" שאם לא יבוא ימצא עצמו צריך להסביר מדוע עזרתי כל היום במטבח ולא מצאתי לנכון להגיע לסדר מה שגרם לו להבין שזה לא נראה טוב ולכן התלווה אלי לא מתאים לי ל"איים" ולהעמיד את משפחתי מול משפחתו במיוחד שיש צדק בדבריו. אבל זו בכל זאת משפחתי ואיתם אני נמצאת במצב של כיבוד הורים ולא שום דבר מעבר ... להכריח אותו בפעם הבאה לא אכריח - אלך לבד ונראה לי שלא תהיה ברירה להתמודד עם השאלות של למה הגעתי לבדי ולענות עליהן (מה שמצריך הכנה נפשית), הבעיה שאני מאוד מבינה אותו וקרועה בין הצדדים (הבנה מול כיבוד הורים

) הלוואי והיה פתרון קל.

 

[גלבועא]

אין פתרון קל, אבל יש חוזה הדדיות

זה הפתרון שזוגתי ואני מצאנו לצורך התמודדות עם סוגיות דומות לאלה שהעלית כאן. למשל, פגישות עם חברים מהעבודה, אחרי שעות העבודה. שנינו לא מוכנים להגיע לפגישות האלה, ולכן יש בינינו הסכמה: אם זה מאוד חשוב, אז אתה , גלבוע, תגיע אליי למפגש, ואם זה קריטי שאגיע לחתונה של הנכד של המזכירה, אז אגיע. כלומר, המדד הוא החשיבות שבן הזוג מקנה לאירוע. בעניני משפחה, התמזל מזלי וזוגתי רואה , יחסית, את הדברים כמוני, והיא, אגב, יותר שומרת על קשרים משפחתיים ממני. אז באירועים חשובים מאוד אני גורר את עצמי בניגוד לרצוני, מתנהג יפה, מפזר את "הקסם המשפחתי" הידוע [לטענת נשות המשפחה, כל הגברים במשפחה שלי בעלי "שארם" בולט, שמפיל אנשים מהרגליים

] מן הצד השני, כאשר העמדה היא שלילית במובהק, אז לא הולכים או הולכים בנפרד. [לזוגתי גם יש ענפים במשפחה שהיא לא סובלת, אז אם אמא שלה אומרת: את חייבת לבוא, אנחנו הולכים, כמובן, ואם אמא שלה לא מציינת "חייבים" אז אנחנו לא הולכים, או היא תלך עם הילדים ואפילו לפעמים לבד, והיא לא רואה בזה בעיה גדולה] לאחרונה, כידוע אינני מדבר עם אבי. זוגתי מקיימת אתו קשר רציף למרות התנגדותי. זה לא מוביל למריבות בינינו. המסקנה מכל הסיפור הארוך הזה היא: לדעתי אתם חייבים להכין להם חוזה, או קוד התנהגות למקרים האלה, זה מאוד מאוד עוזר.

 

[alona 9]

ולמרות התנגדותך

היא ממשיכה לקיים עם אביך קשר רציף. מצדיעה לזוגתך גלבוע, היא עדיין אינה מוכנה לוותר,למרות שזה הקל ביותר.. כל הכבוד לזוגתך

 

[גלבועא]

גם אני מצדיע לה, ורק היום

היה לנו ויכוח נוסף סביב הענין הזה.

 

[אל דן]

היערכות מחדש

לפעמים אנו נתקלים במציאות חדשה שבני המשפחה המורחבת מציבים בפנינו, ואנו ממאנים לקלוט שמה שהיה נגמר, ולכן יש מקום לבחון מחדש כיצד אנו נערכים למול מה שקורה בפנינו. הרבה פעמים אנו פשוט נתקלים בקושי אישי שלנו לעכל את העובדות החדשת, במיוחד מאחר ומדובר בבני משפחה קרובים/שאר בשרנו. למרות זאת ובעיקר בשל העובדה שאנו מוצאים את עצמנו "סופגים וסופגים", מתישהו.......יש לשנות את דרך ההתמודדות שלנו ולהתאימה למציאות החדשה. בהצלחה

 

[pf26]

נסי לראות את הצד שלו

קשה לו לראות את היחס שאת מקבלת ואת הכאב שלך. אם חשוב לך ללכת להגיד להם חג שמח לכי בלעדיו. אולי אז יהיה גם לך קל יותר, כי לא תרגישי שהם צריכים להיות נחמדים בשבילו. הוא לא יכול להבין את הצורך שלך להתקשר ולשמור על קשר, כי הוא מגיע ממקום אחר. אל תצפי ממנו להבין, אבל את יכולה לצפות ממנו לקבל את הצורך שלך ולכבד את רגשותיך.

 

[m i t a l y]

mich יקירתי

תראי איזה ברת מזל שאת. את חיה עם בחור מאוד אוהב שאכפת לו ממך עד כאב, עד שהוא כבר לא יכול בעצם, לראות את סבלך ולכן הוא בחר בדרך שלו. למעשה, אתם מזכירים לי קצת את הויכוחים שיש ביני לבין בעלי, במה לדבוק ובאיזה יחסים, ובאיזה לא. אז... תודה לך שהעלית את הדיון הזה. בשבילי? זה האיר אור גדול.

 

[כ ו כ ב ה 1]

לנו יש גם מעין סימן מוסכם...

אני ובן זוגי בחרנו לעצמנו "סימן" מוסכם...ברגע שמישהו מאיתנו רוצה ללכת (כלומר באנו לביקור אצל ההורים שלי או חברים) הוא לוחץ לשני את היד פעמיים או לוקח את בן הזוג לצד ומחליטים מתי הולכים. בביקורים במשפחה לא חייבים להרגיש כמו בכלוב ...אפשר לבוא לשעה קלה לכוס קפה ולאו דווקא לארוחת הערב המשפחתית (דבר שאני ובן זוגי עשינו במשך כמה חודשים-קרוב לחצי שנה). חשוב לתאם ציפיות לפני הביקור, כמה זמן כל אחד מכם רוצה להיות שם, ככה אף אחד לא יצא מאוכזב - זה מאפשר בסיס לגמישות מבחינת השעה, ויותר קל להמשיך לזרום ...אגב אני ובן זוגי עושים זאת בהכל אפילו בללכת לקניון ...אח"כ אף אחד לא מתאכזב - כשאחד רוצה 4 שעות בקניון ובן הזוג מעדיף שעה וחצי. לגבי הקרירות של המשפחה- גם אצלי יש מצבים כאלה בן זוגי גם הגיב בצורה דומה לאיך שבן זוגך מגיב, אצלי הוא אמר שהוא פשוט לא רוצה שאני אפגע כל פעם מחדש - כי אני נפגעת מאוד מכל העניין וקשה לו לראות אותי כזאת... אני מקווה שבן זוגך ידע להתגמש ולהבין שמשפחה לא בוחרים ולכן צריך לדעת להעריך את מה שיש גם אם יש קרירות ...אולי כדי להוריד מספר ביקורים (אנחנו עשינו זאת במשך 8 חודשים ) ההיינו מגיעים פעם בשלושה שבועות לפעמים גם פעם בחודש (ככה גם יצא לפעמים שלא בכוונה). עכשיו אנחנו מגיעים יותר פעם בשבועיים . כוכבה.

 

[alona 9]

לבוא לכוס קפה כשאתם מוזמנים לארוחת

ערב משפחתית זה מצריך סיבות ותירוצים,להוריד מספר ביקורים זה פתרון טוב אולם כשלא נעים עם המשפחה המארחת,או כשנתקלים בקרירות, גם שהייה של 10 דקות במקום היא זמן ארוך, תאום ציפיות לקניון זה טוב,למקום שלא נעים לי להיות, עדיף ..להשאר בבית. חג שמח

 

[כ ו כ ב ה 1]

אם לא רוצים ללכת לביקור כי לא נעים

אז פשוט לא הולכים ...אבל צריך לדעת שיהיה לכך מחיר של: תגובות, העלבות ואפילו פיצוץ...אולי בכל זאת זה משתלם ללכת רק כדי להראות נוכחות. אפשר לתרץ שיש תוכניות נוספות להמשך הערב ולכן אין באפשרותם להשאר להרבה זמן.

 

[ה ר מ י נ ה]

הבעיה היא בקטע של "תאום ציפיות"

אם שני בני הזוג בשלים לתאום ציפיות כל השאר בא בקלות. במקרים רבים בני הזוג חלוקים ביניהם ועל כן אי אפשר להציג חזית אחידה בפני בני משפחה אחרים. הרי אם היה כל כך קל לומר להורים "אנחנו באים רק לקפה כי לא נעים לנו לשבת איתכם ערב שלם ולשמוע אתכם מזלזלים בי" הכל היה אחרת. הבעיה היא שאי אפשר, ושההורים אינם מסוגלים לשמוע ביקורת ולהשתנות, ועל כן בני הזוג נמצאים במילכוד כזה .