מה עושים?

[בובקית]

מה עושים?

אני ובעלי נשואים כבר שנתיים. לפני כשנה נולד לנו תינוק, שהביא המון אושר לביתנו וגם המון שינויים בזוגיות שלנו. מאז שנולד ילדנו אני מרגישה שאני נותנת לו כל כך הרבה אהבה שכבר לא נשאר לי ממה לתת יותר לבעלי. אני יודעת שזה מפריע לו, אבל אני לא בדיוק עושה משהו בעניין. אני מרגישה שמאז שהתחתנו בעלי מאוד הזניח את עצמו מבחינה חיצונית והמון פעמים דברנו על כך והוא אמר שהוווא ינסה לשנות את זה, אך כלוום לא קורה. בעלי הוא איש היי טק ומכור לעבודה שלו , יש ימים שהוא מגיע ב4 לפנות בוקר או אולי קצת לפני. אני מרגישה שזה הורס המון מהזוגיות שלנו וגם מהקשר שלו עם הילד, מפני שהילד לא שמח כל כך לראות אותו כשהוא מגיע הביתה ולא מעוניין לבוא אליו. יש בינננו בזמן האחרון הדרדרות חמורה ביחסים, גם מבחינה מינית אין לי חשק לעשות איתו כלום. אני מרגישה די נואשת מפני שאף פעם לא חשבתי שחיי הנישואים שלי יהיו כאלה. מה עושים?

 

[seeyou]

מה עושים?../images/Emo12.gif

מה את רוצה לעשות! בכול מערכת יחסים יש מטרות לפני חתימת ה"חוזה" מניח שהילד ממלא מירב המטרות שלך בזוגיות היחסים בינו לבינה בדרך כלל הם בידיים של האישה אם היא רוצה היא תהפוך את בעלה ל"גבר-מאהב,חבר-בעל..טוב"... ואם היא לא מעוניינות היא תהפוך אותו מהר לאימפוטנט "לא חשבתי שחיי הנישואים שלי יהיו כאלה"?? את לא ילדה קטנה מה שתייר מרגיש זה זהה למה שתושב קבע מרגיש? לפני הנשואים הכול נראה כמשחק ילדים-כסיפור מאגדות... המציאות היא אחרת אם לא תדאגי לשנות את עמדתך היחסים שלכם יתקררו מאוד... ", גם מבחינה מינית אין לי חשק לעשות איתו כלום."??? חבל דיונים עושים בעבודה מסביב לשולחן בנשואים הדיונים נעשים במיטה-עם חיוך-רצון טוב...גם כאשר לא הכול מושלם יוסי Even though a marriage is made in heaven, the maintenance work has to be done here on earth!

 

[47גרציה]

לא בגלל תינוק נגמרה לך האהבה

אולי בגלל התינוק אין לך את אותו צורך באהבה עם אותו אדם שמזניח את עצמו מאז שהתחתנתם לדבריך, מכור לעבודה, ובודאי שתינוק לא ירוץ אליו בשמחה ב- 4 לפנות בוקר. את מעבירה את התחושות שלך, לא של התינוק. את לא שמחה לראות אותו. כאילו הוא כבר מילא את התפקיד שלו. נולד לך תינוק והבית ( הבית זו את) התמלא אושר. את מאושרת, יש לך תינוק, האיש לא מאושר, הוא מזניח את עצמו, את מזניחה אותו גם, ועכשיו את צריכה להחליט מה לעשות. לאמא שיש לה 10 ילדים, יש מספיק אהבה בשביל כולם. היא לא מחלקת כמות אהבה ל-10 אלא האהבה גדלה פי 10 . תחשבי על זה

 

[בובקית]

הזוגיות שלנו

הזוגיות שלנו הייתה אחד הדברים הטובים שקרו לי בחייים, אבל משהו התפקשש לנו באמצע ואני לא יכולה בדיוק להצביע על הנקודה. בן הזוג שלי הוא אדם שתמיד מפרגן תומך ומעודד והוא יודע להיות חבר טוב כשצריך, אך קיימת בעיה מאוד קשה איתו וזה מצבי הרוח שלו שמשתנים מרגע לרגע, רגע אחד הוא יכול להיות בן אדם מדהים ורגע אחר הוא יכול להתעצבן מזבוב שעובר לידו ועדיין לא למדתי לחיות עם זה. בעניין העבודה, אין פה בריחה מהבית הוא פשוט אדם מאוד שאפתן, פרפקציוניסט, שתמיד חייב להיות ראשון בהכל וכל מה שהוא עושה הוא עושה על הצד הטוב ביותר. הוא חושב שהדבר הכי חשוב בחיים זה קריירה, כסף ותפקידים ניהוליים במקום העבודה וזאת הסיבה שהוא מכור לעבודה, הוא חייב להוכיח לעצמו שהוא יגיע רחוק בגיל צעיר וכל זה בא על חשבון המשפחה ובעיני זה לא מקובל, כי אין סוף למרוץ אחר הקריירה, הכסף והמעמד ולפעמים באמצע המרוץ הזה שוכחים להנות מהרגעים הפשוטים והיפים של החיים, כמו כל הדברים הראשונים שהילד שלך עושה ואתה לא שם. אני מרגישה כמו אם חד הורית.

 

[המיתבונן]

משפט יפיפה- ברכות

אהבתי עד מאוד את המשפט - " היא לא מחלקת את כמות אהבה ל-10 אלא שהאהבה גדלה פי 10" כה לחי!!

 

[בובקית]

אתה צודק

נכון אתה צודק, אני צריכה לשים לב יותר לפרטים הללו

 

[יאצפן]

מה עושים?

קיבלת תשובה נהדרת, אמצי אותה, וראי כי יבוא גם החשק. כי זה הרבה תלוי בך.

 

[מיכאלה 31]

יוסי - לשם שינוי....

יפה אמרת...

 

[seeyou]

לשם שינוי-../images/Emo24.gif- תודה!

"יפה" זאת מילה יחסית תלוי בבן אדם במצב רוחו בפרשנותו יש משורר בטוח לא מוכר לך.... שבאחד משירין כותב(תרגום חופשי): ..."כמה טוב לכתוב שירה כאשר אין לך מה להגיד בה..." אני לא כותב על מנת לקבל מחמאות שזה יפה אני כותב מהלב בתקווה לעזור... אני מבין שהגישה שלי לא תמיד עונה על הציפיות של אחרים. לא תמיד עוזרים לאדם בבעיה כאשר נותנים לו רק כתף לבכות! Give a man a fish and he won't starve for a day. Teach a man how to fish and he won't starve for his entire life.

 

[s h o o s h a]

אתם נשואים רק שנתיים

הווה אומר שסמוך מאד לנישואיכם נכנסתם להריון. כמה זמן לפני הנישואין הכרתם? האם חייתם יחד? להווי ידוע כי כניסתו של עולל לחיי זוג משנה את דפוסי החיים. ידוע כי שעות רבות, לפחות בחודשי חייו הראשונים, מוקדשים לו ובד"כ במסירות אין קץ. מניחה שכך גם אצלכם. אבל- גם בתקופה זו אסור להזניח את בן הזוג. האם שיתפת אותו בגידולו של ילדכם המשותף במהלך שנתו הראשונה ? האם נשארת בת זוגו, חברתו, 'מאהבתו' בתקופה זו? את מתארת גבר "וורקוהוליק". אבל עבודה בשעות שאת מתארת מספרים לי על איש שבורח מביתו, שמוצא לעצמו עיסוקים על מנת להיות במכוון מינימום זמן במחיצתכם. האם יכול להיות שפשוט נמאס לו מההתעלמות הבלתי מכוונת שלך? מדבריך עולה כי חייך ועולמך סובבים מרגע הולדת בנכם, סביבו (הילד) ומקומו של בן זוגך נדחק כמעט לגמרי לפינה. ובן זוגך חש זאת וכואב/כועס/נפגע. ולך הדרך לשנות הלכי רוח אלה שלו. אל תהיי נואשת. חיי הנישואים לא חייבים להיות כאלה. שבו, דברו, לבנו את הענינים ביניכם. המשך חייכם המשותפים מונחים על כפות המאזנים בו כל אחד מכם הוא בעל משקל. בהצלחה

 

[בובקית]

המשפט האחרון

אהבתי מאוד את המשפט האחרון שלך מפני שהוא העמיד לי את הדברים בנקודת ראייה אחרת, מפני שלפעמים אני שוכחת שעלי הוא באמת מלאך שמעמיד אותי על הרגליים כאשר הכנפיים שלי שוכחות כיצד לעוף". תודה

 

[האחות תרזה]

הצעות טפשיות...

א. לשוחח איתו ולהסביר לו מה את חשה. ב. להציע לו שלפחות פעם אחת בשבוע הוא זה שמטפל בתינוק אחר הצהריים. ג. פעם בשבוע-שבועיים לוקחים שמרטף ויוצאים לבילוי. אני יודעת שקל להציע...אבל

 

[המיתבונן]

לפי שאני מבין

שנתיים ימים אינם מרחבי זמן המאפשרים פרספקטיבה להבין האם יש כאן משבר עמוק שאינו ניתן לתיקון, נראה שהמשבר הוא נביעה של כמה אלמנטים, כאשר האלמנט הבולט הוא "כניסתו של התינוק" אל הזוגיות, כניסה שכזו משבשת את ההרמוניה הראשונית מן המסד ועד הטפחות, ובעיקרון, מיום שנולד תינוק, שלא כפי שנוטים לחשוב, הרי אבני השבר בזוגיות מתרבות עוד ועוד. להגיע למצב נואש במקרה שלך זה לא נכון, על אף שאין זה בשליטתך, כי כל אדם בצרתו חש שהיא "הרת עולם". כאלמנט ראשוני, צריכה את מעין אתנחתא, אל תתני לתחושות לסחוף אותך, התמקדי בילדה, ונסי להתמודד בצורה הטובה ביותר אם לא עם הבעל, אז בלעדיו, מרגע שתיפתרנה הבעיות החומריות, ומרגע שתשלימי, תוכלי להתפנות לבחון את תופעת "המכור לעבודה" שהיא תופעה מוכרת, כאשר אחת מסיבותיה היא - "העדר רצון להתמודד עם מטלות הזוגיות", הריצה אחר קריירה גם היא סיבה, אך כאמור על כל אלה תצטרכי לעמוד לאחר שתגיעי לשלימות בשאר תחומי סביבתך. אסיים בזאת- אל תפנימי כי במשבר מהותי מדובר. לפי שאני מבין- זוהי ריאקציה לזעזועים שחלו בהרמוניה המשותפת. סבלנות.

 

[dovk]

מה שאתם עוברים, עובר על -

הרבה זוגות כשנולד ילד ראשון וגם בשלבים אחרים של חיי הנישואין. ילד זה לא רק אושר ומטלות רבות, אלא גם אלמנט רב עצמה שמשפיע על חיי הרגש - של האם כמובן, אבל גם של האב (אני עברתי תקופה של "דיכאון אחרי לידה" אחרי שנולדה הבת שלנו. הייתי מוצף רגשית, עלו לי כל מיני דברים שקשורים אלי בלבד, אבל הייתי בדיכאון, ממש). אולי גם הוא עובר משהו? אתם מדברים? מספרים אחד לשני מה עובר עליכם רגשית? יש מבחינתך מקום לאפשרות שאולי הוא מרגיש מיותר, כי (באמת ובצדק) את כל כולך, רגשית ומעשית, עם התינוק? לא להתרגש ולא להתייאש, שנתיים זה כלום ואפשר לשנות ולשפר הרבה מאוד (לא את בן הזוג, אי אפשר לשנות אנשים אחרים, אבל את יכולה לשנות דברים אצלך שישפיעו עליו, זה כן). בהצלחה, דב

 

[בובקית]

אתה צודק

קתה צודק בדבריך שאולי הוא מרגיש דחוי, מפני שאת מרבית תשומת הלב אני נותנת לתינוק, מפני שמטבע הדברים הוא זקוק לזה יותר ולפעמים אני מרגישה שמרב שאני נותנת מעצמי לתינוק שלי לא נשאר לי לתת מעצמי לבעלי.

 

[מאי 39]

מתוך דבריך

בן הזוג שלי הוא אדם שתמיד מפרגן תומך ומעודד והוא יודע להיות חבר טוב כשצריך, לא הרבה זוכות לכך אז שני גישה ילדים זה חשוב אבל זוגיות לא פחות בילדים צריך להשקיע בזוגיות לא פחות העצות שהכותבת כתבה כטיפשיות בכלל לא טיפשיות תיזמי חופשה רק של שניכם תמצאי סידור לילד ואין דבר כזה שאי אפשר אפשר אם רוצים אם הזוגיות חשובה לך ואת באמת לא רוצה לראות בחיי הנשואין שלך כמו למה שהם הפכו תהיו לבד תזכירי לך את מה שהיה קודם זה יתן לך את הכח להשקיע גם מזמנך גם בבעלך תסתכלי כאן רק בפורום הזה מה כותבות הנשים הגברים כמה אנשים הולכים לחפש את החום בשדות זרים אל תיתני לו את הסיבה ללכת

 

[אילת27]

מה עושים? הנה כמה תשובות

את חייבת גם להקדיש זמן ולתת אהבה גם לבעלך אם כל הכבוד לילד שנולד יש גם בעל כל הכבוד לבעלך שעוסד הוא חייב לעבוד ולפרנס אותכם וכנראה שסוג העבודה שלו גם דורשת המון שעות בעבודה