אני מניחה שזו היתה שאלה רטורית...
אבל אענה עליה בשיא הרצינות: מה שאני עושה כשאני מתגעגעת זה לנסות לחשוב על משהו אחר. בעיקרון לא הייתי ממליצה לעשות את זה, כי זה מרחיק אותך מעצמך, אבל אותי זה מציל, ועוזר לי להתגבר על הכאב האינסופי. כל פעם שאני חושבת על אמא אני מנסה לחשוב על משהו אחר כדי לא לפרוץ בבכי. אני יכולה לשקוע בתוך בכי עד כדי כך שזה הופך בלתי נסבל ובלתי אפשרי, אז אני מעדיפה להסיח את הדעת. בדרך כלל בורחת לאוכל (מה הפלא שאני שוקלת 100 קילו) וגם את זה אני לא ממליצה לעשות. את יודעת מה מנחם אותי? הסיכוי הקלוש שאני וההורים שלי נתאחד יום אחד. אולי זה אפשרי. לא יודעת. מתקשה להאמין בכך אבל אף אחד לא יודע. בינתיים עבר כל כך מעט זמן אז מי יודע. אולי זה ישתנה. אני מאחלת לך מכל הלב שלא תדעי עוד צער.
