הבת של הדיקן
New member
מה עושים?...
בוקר טוב לכם. הבת של הדיקן היא חיילת, משרתת בבסיס פתוח איפשהו במרכז, בצוות של 7 בנות שכולן עושות את אותה העבודה. היא ועוד שתי בנות הן הכי חדשות בצוות. כמו שתמיד קורה כשעובדים בצוות, יש אנשים שנותנים את חלקם יותר ויש שפחות. יצא לי כבר לעבוד בצוות, ככה שהייתי מודעת לעניין כשנכנסתי לתפקיד, ולא עשיתי מזה יותר מדי עניין. לאט לאט גם גיליתי שאני מסתדרת עם כל הבנות בצוות- חוץ מאחת. מדובר על אחת הבנות שהגיעו איתי (הכרנו עוד קודם, בקורס), ובמשרד היא יושבת לידי. בהתחלה עוד היינו מסתדרות, כל המריבות המטופשות היו על אש קטנה יחסית, אבל מיום ליום אני מרגישה שזה אוטוטו יתפוצץ. איכשהו, בתחמנות רבה (שלא ממש נראית לעין), היא מצליחה להראות לסביבה שהיא עושה/יודעת הכל ואני לא עושה/יודעת כלום- אם כי על פי רוב זה הפוך. היא הצליחה להתחבב הרבה יותר על שאר הבנות, דבר שמעמיד אותה בעמדת כוח; אני לא יכולה לדבר על הבעיה שלי עם שאר הבנות, מחשש שיצדדו בה ויחשבו שאני סתם מתלוננת. כשאני מנסה להעיר לה בשקט ולא מול אנשים על כל מיני עניינים שהיא שגתה בהם, היא מתעצבנת ומדברת אליי לא יפה. קרה שהערתי לה מתוך ייאוש שהטון שלה לא ממש מצא חן בעיניי, אבל זה לא ממש שינה משהו. להיפך- נדמה לי שהיא התעצבנה יותר. וזה שאנחנו יושבות אחת ליד השניה (אנחנו גם יושבות ב-90 מעלות אחת לשניה, כי השולחנות שלנו בפינה, מה שעוד יותר מגביר את אי-הנוחות) בכלל מסבך את העניין, כי רוב הזמן אני מרגישה שאין לי רגע של שקט ממנה. אני לא רוצה שהמצב יתפוצץ, כי יחסית טוב לי בצוות ובתפקיד וביחידה ואין לי כוונה לעבור רק בגללה. אין לי שמץ של מושג איך לפתור את כל העניין הזה, ואני מתחרפנת יותר ויותר כשאני חושבת על זה. מה עושים?! תודה ויום טוב, הבת של.
בוקר טוב לכם. הבת של הדיקן היא חיילת, משרתת בבסיס פתוח איפשהו במרכז, בצוות של 7 בנות שכולן עושות את אותה העבודה. היא ועוד שתי בנות הן הכי חדשות בצוות. כמו שתמיד קורה כשעובדים בצוות, יש אנשים שנותנים את חלקם יותר ויש שפחות. יצא לי כבר לעבוד בצוות, ככה שהייתי מודעת לעניין כשנכנסתי לתפקיד, ולא עשיתי מזה יותר מדי עניין. לאט לאט גם גיליתי שאני מסתדרת עם כל הבנות בצוות- חוץ מאחת. מדובר על אחת הבנות שהגיעו איתי (הכרנו עוד קודם, בקורס), ובמשרד היא יושבת לידי. בהתחלה עוד היינו מסתדרות, כל המריבות המטופשות היו על אש קטנה יחסית, אבל מיום ליום אני מרגישה שזה אוטוטו יתפוצץ. איכשהו, בתחמנות רבה (שלא ממש נראית לעין), היא מצליחה להראות לסביבה שהיא עושה/יודעת הכל ואני לא עושה/יודעת כלום- אם כי על פי רוב זה הפוך. היא הצליחה להתחבב הרבה יותר על שאר הבנות, דבר שמעמיד אותה בעמדת כוח; אני לא יכולה לדבר על הבעיה שלי עם שאר הבנות, מחשש שיצדדו בה ויחשבו שאני סתם מתלוננת. כשאני מנסה להעיר לה בשקט ולא מול אנשים על כל מיני עניינים שהיא שגתה בהם, היא מתעצבנת ומדברת אליי לא יפה. קרה שהערתי לה מתוך ייאוש שהטון שלה לא ממש מצא חן בעיניי, אבל זה לא ממש שינה משהו. להיפך- נדמה לי שהיא התעצבנה יותר. וזה שאנחנו יושבות אחת ליד השניה (אנחנו גם יושבות ב-90 מעלות אחת לשניה, כי השולחנות שלנו בפינה, מה שעוד יותר מגביר את אי-הנוחות) בכלל מסבך את העניין, כי רוב הזמן אני מרגישה שאין לי רגע של שקט ממנה. אני לא רוצה שהמצב יתפוצץ, כי יחסית טוב לי בצוות ובתפקיד וביחידה ואין לי כוונה לעבור רק בגללה. אין לי שמץ של מושג איך לפתור את כל העניין הזה, ואני מתחרפנת יותר ויותר כשאני חושבת על זה. מה עושים?! תודה ויום טוב, הבת של.