יניבוש, אני לא נמצאת פה הרבה בימים
האחרונים, אבל תדע לך, שאני רואה ועוקבת, וכואבת איתך מאוד. אין דרך לעצור את הדמעות, גם לא צריך. כל המשפטים של הזמן, ויהיו אחרים וכל הפויה הזה, לא שווה כלום, אלו דברים שתבין רק עוד כמה חודשים. אני בימים האלו הייתי נכנסת למיטה מתי שרק יכולתי, שמה את השמיכה על הראש, ובוכה בלי הפסקה... וגם כמובן שותה בלי סוף. נכון זה לא פתרון וזה לא בריא, אבל זה עוזר בשבועיים שלושה הראשונים. ואתה יודע מה, אני עדיין מחזיקה אצבעות, שזו לא המילה האחרונה בסיפור. אני מאמינה שאהבה מנצחת הכל, ואהבה אמיתית, מתגברת על כל המכשולים. אני שולחת לך חיבוק חם מהארץ, ואם אתה צריך משהו, רק תבקש..