מה עושים??

[שחף32]

מה עושים??

זו פעם ראשונה עבורי, אני פונה בעקבות מצוקתי הקשה, נפשית בעיקר.. אשמח מאוד לקבל תגובות בעיניין!! אני גרושה+2, ובן זוגי גם לו שני ילדים. אני חייבת לציין שלשנינו הגירושים טריים, קצת פחות משנתיים. הילדים שלי בני 7 ו-10, ושלו 9 ו-5. אפשר להגיד, עובדתית! באמת! שהילדים שלי יותר "מחונכים" משלו, אני יודעת!! שאני נשמעת כמו אמא פולניה, אבל באמת! האמינו לי! שהרי הייתי רוצה מאוד שילדיו יהיו כאלה גם! אבל לא! הם ילדים שערכים מינימליים אין להם כמעט, וזה מתבטא באי שקט תמידי, כל מני קולות ורעשים מוזרים שהם מוציאים מהפה, מדברים בקול רם תמידית, לא יודעים לשבת ליד שולחן, מלכלכים, צועקים, מתנדנדים על הכסא כל הזמן ועוד, ועוד ועוד!! איך???? איך אני מתמודדת עם כל זה??? אציין שתמיד יש ביננו שיחות על ילדיו, והוא לא אטום, אבל הבעיה קשה! לא ממש עוזר כשמעירים להם, ולבן זוגי גם קשה להעיר מדי או להעניש, כי הרי זה הזמן היחיד שלו עם ילדיו שבחזקת אימם כמובן. אוף! לא יודעת כבר מה לעשות. בטח יצא לי מבולבל.. אבל בכל זאת, מישהו קלט ממני משהו? מישהו יכול לעזור? הלוואי! תודות!

 

[יסמין43]

אני לא יכולה לעזור ממש...

...רק להגיד לך שזו בעיה נורא קשה, שבאמת קשה למצוא לה פתרון. ואני אגיד לך עוד דבר: זה קרה לי אפילו עם סתם חברה. רוצים להיפגש לארוחת צהריים, למשל, ואי אפשר, כי הילדים שלנו לא מסתדרים כל-כך זה עם זה. נשמע כל-כך פשוט, ובכל זאת זה מטרפד את הרצון לקרב בין המשפחות שלנו. וזה ממש חבל, כי שתי המשפחות הן משפחות חד-הוריות, ומה יותר כיף מאשר לבלות ביחד בשבת או בחג, כשכל האחרים מתכנסים בתוך המשפחה שלהם? אבל זה פשוט לא הלך. וזו לא פעם ראשונה שזה קורה לי. כמו שאמרו לא פעם בטלוויזיה, כשמדובר בבני זוג עם ילדים, זה כבר לא סתם שידוך בין גבר לאישה. זה כבר שידוך בין משפחה למשפחה. ולא תמיד זה מסתדר. אז השאלה כמה את מוכנה לסבול. אני מניחה שהם לא גרים אצלכם, אלא אצל האמא שלהם. כך שהסיכויים שלך לשנות אותם קטנים יותר. תלוי כמה את סבלנית. אני, למשל, מאוד לא-סבלנית.

 

[שחף32]

דרך אגב.. יסמין...

ובכל זאת החיים נמשכים.. אז מה את עושה עם חוסר הסבלנות הזה??? אני למשל.. ואולי שידרתי את זה בהודעתי בנושא, ממש מדופרסת בחלק מהזמן, זה מלחיץ אותי, קשה לי, ומשפיע על הסביבה מן הסתם.. אני חייבת לציין שיש "נקודות אור" מדי פעם, כלומר מפגשים ש"עוברים חלק" פחות או יותר.. אבל הבעיה הקשה קיימת וחיה! איך מתמודדים עם זה למען השם??

 

[יסמין43]

רק עכשיו ראיתי את שאלתך, מצטערת.

תראי, אני לא יודעת מה עושים עם זה. אני יודעת שעם חברוֹת שזה לא הסתדר יחד עם הילדים, נאלצנו לוותר על מיפגשים ועברנו לערוצי תקשורת אחרים, או פגישה רק שתינו, או התכתבות באי-מייל וכולי. עם בן-זוג זה משהו אחר, אי אפשר להשתמש בפיתרונות הללו, כמובן. עכשיו, השאלה היא עד כמה הבן-זוג הזה קבוע. אני הייתי מאוד מאוד מהססת להיכנס לקשר מחייב ועמוק עם בן-זוג שאני מתקשה מאוד להסתדר עם הילדים שלו. הייתי חושבת טוב-טוב. אז נכון, זה לא עוזר לאף אחד, מה שאני אומרת כאן, וכל מה שנותר לי הוא להביע הזדהות עמוקה עם השאלה הראשונית. אין לי פיתרונות קסמים לזה. והאמירה הנצחית והמעצבנת - אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע. לפעמים יש להם פיתרונות שאנחנו עדיין לא מצאנו. (אפילו את לבדך, כדי שייעצו לך איך להתמודד עם זה.)

 

[רק אביגיל]

כשאצלי יש "קייטנה" בבית

אני פשוט מתנהגת כמו שיש קייטנה בבית ושמחה על החגיגה או מתעלמת ופונה לעיסוקי , לפי מה שמתאים לי מבין השניים באותו הרגע. מינימום של הערות. עונשים? מה זה עונשים לא מאמינה בהם. וגם לא מאמינה בחינוך ילדים של אחרים. חשוב לי שהילדים שמתארחים ירגישו טוב ויהיו הם עצמם ושג´וניור ירגיש טוב גמקן בחברתם. לא סיפרת איך היחסים בין שני זוגות הילדים בינם לבין עצמם. האם הם מסתדרים טוב? משחקים ביחד? מפרגנים? זה הכי חשוב לדעתי. היחסים בין הילדים בינם לבין עצמם ושתהיה להם שפה משותפת . וזה לא משנה שאלו ילדים של בנזוג או של חבר/ה , שכן/ה או חברים של הילדים מהביצפר. בסך הכל הם מתארחים ולא תפקידך לחנך אותם או להגיד לאבא שלהם איך לחנך אותם. ובכלל מה זה "ילדים מחונכים"? מצטערת , אבל אני יש לי קצת אלרגיה למונח הסטרילי הזה. כלומר , חינוך מבחינת התנהגות/נימוסין , לא מבחינת ערכים , כמובן. וילד הוא ילד , עליו להתנהג כילד ולא כמבוגר קטן , אם זה בעל כורחו . אפשר לכוון , ליעץ , לתת דוגמא , אבל לא להכריח , אלא אם כן מדובר באמת לחינוך ערכי כמו שקר , גניבה וכו´. וגם אז לעשות את זה בדרך של עניין ולימוד ולא בדרך של פקודות והוראות. ברור שלכל אחד יש מידה שונה של רגישות לנושא , אבל טעמי האישי הוא ליברליות גמורה והתחשבות ברצונות של הילד , כל עוד זה לא גובל בנזקים , הרס ו/או פגיעה בנפש וגוף של עצמם או זולתם. אגב, אי שקט תמידי כמו שאת מתארת , יכול להיות גם תוצאה של תסמונת הידועה כ - ADHD (הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות) ואז זה בהחלט לא עניין של חינוך "קלאסי" אלא גישה וטיפול שונים לגמרי. יצירת לחץ על בנזוג בנושא ממין זה (ובכלל בכל נושא) במטרה לשינוי , לא יכולה להועיל למערכת היחסים. ככה אני רואה את זה. לדעתי יש שלש אפשרויות : את פשוט צריכה להחליט אם זה מתאים לך או לא ולנהוג בהתאם. 1. אם את מוכנה לקבל אותו למרות זאת , אל תנסי לשנות אותו ואותם. 2. אם זה מקשה עליך בצורה בלתי נסבלת , אז עם כל הכאב שבדבר , לדעתי את צריכה לשקול פרידה , כי הילדים הם חלק ממנו ואני לא מאמינה שהוא ישים אותך לפניהם במערכת השיקולים שלו. 3. מצב לא כל כך הגיוני - אבל יכול להיות שהוא יחליט שהוא מעדיף אותך על פניהם , אולי זה יחמיא לך ,אבל גם כזה אדם שמעדיף אשה אחרת על פני ילדיו (בתור ברירה נבחרת), הייתי מעיפה ממני. בהצלחה בבחירה

 

[יסמין43]

רק לגבי מה זה ילדים "מחונכים"...

... כאלה שלא מטפסים לך על הראש, כאלה שאינם הופכים את השהות איתם לסיוט או לאי-נעימות ניכרת. כאלה שיש להם גבולות, שיודעים מה מותר ומה אסור (פחות או יותר). בקיצור, שנעים להיות איתם.

 

[שחף32]

תודה יסמין על החידוד! ממש כך!

 

[קורין1]

יסמין, הילדים עוברים תקופה קשה.....

הם לא בובות, לוקח המון זמן ואפילו שנים להתגבר על גירושים, אם את אוהבת אותו, תצטרכי להיות סובלנית, כמו שהיית מצפה ממנו להיות סובלני כלפי הילדים, הם לא אשמים. זה לא קל אבל אפשרי.