מה עושים?

[wie geht es]

מה עושים?

היי לכולם
חייתי עם בעל במשך 13 שנים , מתוכם 11 שנים נשואים ו7 שנים הורים לשלושה.
במשך כל שנות הזוגיות היו עליות וירידות בקשר למצב הרוח שלו והוא די טיפל בעצמו באופן עצמאי בעזרת ספרים, סדנאות, הרצאות, סרטים מעוררי השראה וכו'. בתוך ילד חווה חיים קשים ע"י ההורים ובעיקר כי החדירו לו שהוא לא שווה כלום ושאר מילים פוגעניות וכמובן אלימות פיזית.
לפני שנתיים וחצי עשינו שינוי משותף והוא חווה משבר שהכניס אותו לדיכאון שלא טופל כראוי או באופן מקצועי והוא יצא ממנו על ידי פרוייקט שקיבל (הוא עצמאי) וכשמשהו השתבש חזר למקום הזה "המוכר". במשך הזמן המצב החמיר וזה הגיע לצעקות וצרחות, שבירת חפצים וכו'. היינו בטיפולים שונים החל מטיפול זוגי, לטיפול פרטני שלו אצל פסיכיאטרית, סדנת כעסים וכו', אבל המצב רק החמיר והגיע לזה שאי אפשר לחיות ככה יותר לצד ילדים שרוב הזמן ערים למתרחש בין אם בזמן עירותם ובין אם בזמן שהם ישנים. והוא במריבה האחרונה היה גם יותר אלים ותפס אותי חזק והחליט להרוג את עצמו ושתה בקבוק של חומר ניקוי ויצא מהבית, הזמנתי משטרה שאיתרה אותו ופינתה אותו לבית חולים לטיפול נמרץ והוא יצא מכלל סכנה. מצבו קשהו הוא יצא מהבית. הוא כמובן כועס על כך מאוד ובעיקר עליי.
האם תהיה איזשהי הזדמנות לאחות את הקרעים? האם יש באמת טיפול? אשמח לתובנות בעניין

 

[DOCTOR W H O]

היי

אני מציעה לקחת אותו לשיחה מלב אל לב.
להתחיל בזה שאת אומרת לו שאת אוהבת אותו ואת לא מוכנה לוותר על הקשר.
להגיד שאפשר לתקן אבל את צריכה את הכוח שלו וביחד תצליחו.
למצוא פסיכיאטר שיאבחן אותו ואולי יציע לו כדורים ודרכי טיפול מתאימות.
ואז ביחד לעבוד על הבעיות והקשיים ולא לווותר, אפשר לצאת מזה!
כל דבר אפשר לתקן, ביחוד אם יש אהבה.

 

[wie geht es]

עונה

אני חייבת להגיב על כמה דברים שכתבת
לצערי למרות מה שעבר בשבוע שעבר בסה"כ הוא לא קיבל את הטיפול הנכון והראוי למצב. למעשה אף אחד לא טרח לאשפז אותו או לצייד אותו בכדורים לשינה או הרגעה. בשלב זה הוא יצא מהבית מחשש גדול לפגיעה בי, בילדים או בעיקר בעצמו. ואני לא הסכמתי לחיות יותר בפחד או חשש. כרגע לנגד עיניי עם כל אהבתי אליו הם הילדים, שראו וספגו לא מעט בשנה האחרונה. אין סיכוי שאתן לו "לשרוט" אותם ולהגיע למצבים דומים בחייהם הבוגרים. לא המשכתי הלאה, אבל בהחלט עד שלא יטפל בעצמו כראוי לא יהיה שום מקום לקבלה, תמיכה או אהבה כלשהי מצידי. מצטערת אם זה נשמע אנוכי, אגואיסטי או מגעיל אבל נפגעתי לא פחות ממנו וכל השנים כולל השלוש האחרונות הייתי שם כמה שיכולתי, ספגתי כמה שהצלחתי, ניסיתי בכל דרך שאולי אצלו לא היתה כמו שציפה וכלום לא עבד. אפסו כוחותיי. אף אחד לא אמר שזוגיות היא לנצח. לא בכל מחיר לפחות

 

[DOCTOR W H O]

היי

אני בהחלט מסכימה איתך, ואני חושבת עשית את הצעד הנכון והאמיץ ביותר.

 

[Shamy]

כן טיפול משולב פסיכיאטרי ופסיכולוגי

לדעתי אחרי דבר כזה למרות שיוצאים פיזית מכלל סכנה אין לו הרבה ברירה ואולי הוא צריך אשפוז לתקופה מסוימת להתאזן רחוק מלחצי החברה..הוא בטיפול פסיכיאטרי?

 

[wie geht es]

...

לצערי בעולם חופשי כמו היום, לאדם עדיין יש זכות בחירה, הוא בחר כמובן לא להתאשפז או לקחת כדורים כלשהם, אני לא יודעת איזה סוג של טיפול הוא עובר, אבל הבנתי שזה שיחות (כנראה עם פסיכיאטר) פעם בשבוע, ממש לא מספיק ולא טיפול ראוי בעיניי, בטח לא אפקטיבי למצב שבו היה רוצה לחזור הביתה, אבל בראש ובראשונה לטפל בבעיה מהשורש.
לא מצליחה להבין אנשי מקצוע שמודעים למצב שאדם ניסה לגמור את חייו ולא עושים עם זה משהו ממשי.... לצערי הוא יודע לבטא את עצמו מעולה וזה מתעתע באנשים שונים וגם בי, מודה! נשארתי כל הזמן כי היו השיחות האלה, בשילוב שיש לי עם מצפון ורגש שהיו נותנים לי לסלוח לו, לתת עוד צ'אנס , עוד הזדמנות, עוד שינוי קטן שאף פעם לא הספיק (או לטענתו לא נעשה וגם אם כן לא כמו שהוא רצה)
אז שיהיה לו בהצלחה בדרך שלו, אני חייבת להיות עם כל האנרגיות שנשארו לי ולתמוך בילדיי, לשמור על שיגרתם כמה שאני יכולה ולהראות להם שאני חזקה ושאני אלחם למענם.

 

[Shamy]

אם את שואלת אותי

אז את צריכה לעזוב...לא כמובן שאי אפשר להכריח אבל מה שאת מתארת פה זה אדם עם חוסר איזון מאוד קריטי ואלים ואני לא צריכה להגיד לך מה ההשלכות יהיו על ילדים שגדלים עם אב אלים. שיחות לא יפתרו חוסר איזון כימי או בעיה ביולוגית ואין מה לעשות... אני מאחלת לך הרבה הצלחה.