מה עושים?

מה עושים?

הוא איכזב אותי , בקטן, אמר שיעשה משהו ולאעשה ומשום מה זה הפך אצלי לפרנציפ ואכזבה גדולה. אחד הדברים החשובים לי ביותר הוא אדם שעומד בדיבורו ולמרות שההבטחה שלו היתה בנושא טיפשי , חרה לי מאד שהוא לא קיים. הבוקר קמתי מאוכזבת , הוא התקשר אלי בדרך לעבודה ושאל אם היה נדמה לו או שיצאתי קצת כועסת מהבית. אמרתי לו. הוא תרץ את אי העשיה , טען שלא יכל מסיבה איקס. אבל עכשיו המצב הוא ששנינו מתוסכלים, אני תוהה אם הייתי צריכה לעורר את העניין ולספר לו שהתאכזבתי בכלל והוא מצוברח בגלל היחס שלי אליו. מרגיז להתחיל ככה את היום. אז מה? לאמר או להתעלם כשהבעל הטרי מאכזב אתכן?
 
מוכר לי לצערי....

בשבועות האחרונים היו לנו כה מקרים כאלה מטופשים... הוא הבטיח שיעשה... או שלא יעשה... משהו... לי זה היה עקרוני... בסוף יצא אחרת ואני התאכזבתי וישר שידרתי את זה... הוא שאל מה קרה ואני התחלתי להתחבט עם עצמי אם לעשות מזה עניין או לא... הפתרון? אני עוד לא בטוחה... אבל נראה לי שהיות ואת האכזבה שלי אני לא יכולה למנוע (אם הייתי יכולה לשלוט על זה היה אחלה...) אז חשוב לשבת אחר כך ברוגע ולדבר על זה... לא בצורה של "אתה לא בסדר" אלה "רציתי לספר לך איך הרגשתי כתוצאה ממה שהיה..." אין... זוג שחי ביחד לא יכול להיות בהרמוניה 24 שעות ביממה! אנחנו אנשים שונים ולאחר החתונה יש הרגשה שהקירבה גדלה לטובה ולרעה (יותר קרובים אבל גם יותר מרשים לעצמינו לבוא בטענות על מה שמפריע)... אתמול שוחחית על זה עם מישהי שנשואה כבר מעל ל-20 שנה והיא סיפרה לי שככה זה גם אצלם והם פשוט מקפידים לשבת ולשוחח... כל אחד אומר מה מפריע לו ומה הוא היה רוצה והצד השני משתדל להקשיב באמת (לא רק להתגונן) ולייסם את הדברים בהמשך... כנראה שזה סודם של חיי נישואין טובים... כי אי אפשר למנוע את ההתרגזויות/ההעלבויות מדי פעם... לצערי... העיקר שמתחת יש אהבה גדולה ורצון רב לשיפור ולבנייה...
 

kisses

New member
אני תמיד אומרת שלהגיד את האמת

זאת הדרך הנכונה. אז לדעתי כן את צריכה להגיד לו מה איכזב אותך לנסות לשוחח על העניין ואולי אפילו לפתור אותו לפני שנכנסים היום לישון בלילה.
 

אתי@

New member
ענן ורוד- אכזבות יש בכל קשר

גם בקשר של נישואין, וזו לא תהיה האכזבה האחרונה
באופן כללי אני מאמינה שצריך להעיר רק כשמדובר בדברים חשובים ועקרוניים, או בדברים שחוזרים על עצמם יותר מידי. כלומר... אם מדובר באכזבה על משהו קטן, עדיף לשתוק ולא לעורר מריבה או אפילו סתם אוירה עכורה. אם מדובר במשהו גדול יותר, או במשהו שחוזר על עצמו, כדאי לדבר על זה. תמיד-תמיד תצאי מנקודת הנחה שהוא לא עשה את זה בכוונה, או מתוך רשעות או מתוך חוסר איכפתיות, אלא מעצם היותו גבר, וגברים חושבים קצת אחרת. נשמע קצת שוביניסטי? אולי, אבל זו האמת. הם לא חושבים כמונו ולא רואים את הדקויות שאנחנו רואות, מה שפוגע בנו לא מזיז להם את קצה הציפורן. ולכן אני מאמינה שהוא לא עשה את זה בכוונה. אם זה עקרוני, כדאי להעיר כדי שידע שהתנהגות X מפריעה לך. אם לא, אז לא. במשך החיים תגלי עליו דברים נוספים שעלולים לאכזב אותך. כדאי שתמיד תזכרי שהוא מה שהוא, לטוב ולרע, ואת אוהבת אותו בזכות הדברים הטובים ולמרות הדברים הרעים. החוכמה היא ללמוד לחיות עם האכזבות ולהפיק מהקשר את המקסימום, בהתבסס על הטוב שבאדם, ולא על החולשות שלו.
 
אתן מקסימות!

תודה רבה על התגובות החכמות שלכן, אני באמת כל כך משתדלת להחזיק את חיי הנישואין הללו על אש קטנה , לא להתלונן על כל שטות , לא לעשות עניין. בסך הכל המון זמן חיפשתי אותו ואין לי אלא להודות על זה שהוא הגיע ועל התכונות הטובות שלו שבשלן בחרתי בו. נכון, המון עליות ומורדות בשנה הראשונה לנישואין , המון גילויים חדשים ציפיות וגם אכזבות. ככה זה. כרגע אני עדיין מרגישה רע , אני מתה להתקשר אליו ורק לאמר לו שאני אוהבת, עשיתי את זה מיד לאחר וידוי האכזבה שלי אבל זה היה נשמע כל כך פטתי שהוא אמר "תודה רבה" ואני עניתי "על לא דבר" .. אני מניחה שהזמן ירפא.
 

Ronnie*

New member
אני בטוחה שהדברים יסתדרו וירגעו...

אני מבינה אותך... לי יש "מחלה" כזו, שנורא קשה לי לשתוק ולא להגיד מה שאני מרגישה, גם אם אני יודעת שאולי לא כדאי שאני אגיד את זה... (דווקא בסביבה של אנשים פחות קרובים זה לא קורה לי, אבל במערכת היחסים עם בעלי כן). נניח, מדי פעם הוא יוצא עם חברים לפאב, ואני - יש לי איזו היסטריה בנושא של שתיה, לא ברור למה. אז למרות שאני יודעת שהוא לא שותה יותר מבקבוק בירה (והוא מעולם לא אכזב אותי בזה), אני חייבת להתנפל עליו כשהוא נכנס: "מה שתית? מי שתה? מי נהג?". הוא באמת בסדר, ולא אשם שאני היסטרית... אז לפחות בזה, הייתי שמחה אם הייתי מצליחה לשתוק קצת ולהבליג. אבל אני לא חושבת שעשית משהו לא בסדר - לפעמים כשמשהו מטריד אותך, פשוט חייבים להגיד את זה. ברור שיש עליות וירידות, ואני בטוחה שזה יסתדר.
 

ש ו ב י

New member
חושבת שהבעיה

הזאת מוכרת לכולנו. תמיד יש עליות וירידות בקשר, באכזבה היא הכי כואבת במיוחד שאת מצפה למשהו מבן זוגך והוא שוכח \ לא עושה כלום. במקרה הזה זה מעולה שהוא מבין את הטעות שהוא עשה ועד כמה קשה לך עם זה. הכי בריא בקשר זה להיות מודעים אחד לשני - ולפי הסיפור - יש לכם את זה
 

קארין ב

New member
הכי חשוב-לא לשמור בבטן

חשוב להיפתח ולדבר על כל מה שמפריע, ככה לומדים, אחרת זה יעלה שוב ויתפוצץ בגדול. לכן יש לאמר את האמת כמו שעשית, אבל לנסות לחזור לשגרה כמה שיותר מהר. אני למשל שונאת לריב בערב, כי אז אי אפשר ללכת לישון בשקט. אני חייבת לדעת לפני השינה שהעניין מאחורינו והסדר שב על קנו. זו גדולתה של הזוגיות - לעמוד על הטעויות ולנסות להתפשר כדי להגיע להרמוניה.
 
את צודקת,

אבל בכל פעם שאני פותחת איזה נושא של ביקורת או בעיה הוא מתחיל להתגונן ולקחת עליו את כל האשמה בנוסח : טוב , אני אשם בהכל וזהו ואת שונאת אותי ואת מתחרטת שהתחתנת איתי.. ואז אני צריכה להגיע לעמדה של התנצלות והרגשה זיפתית ואני שונאת את זה! אני שואלת את עצמי בכל פעם מחדש אם לכאן רציתי להגיע כשהתחלתי (בעדינות!) להביע את אי שביעות הרצון שלי.
 

קארין ב

New member
כמה שזה מוכר לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!

גם בעלי היקר בכל וויכוח כדי לסיים אותו נוטל את כל האשמה ואני מרגישה שהמצפון שלי לא שקט. אז אני אומרת רגע - אולי אני אשמה... מה זה משנה מי אשם - זה מה שקרה , בוא נלמד מטעויות, אני אוהבת אותך וקורה שרבים. כולם עושים טעויות, הכי חשוב ללמוד מהם. אני ממש מזדהה אתך, נראה לי שמצאנו תאומים שהופרדו בלידתם...
 

fila

New member
ענן ורוד.......

אני זוכרת שלפני יותר מחצי שנה הרגשתי שכל היציבות בחיים שלי פתאום התערערה, והסיבה לזה היתה שהרגשתי כ"כ מאוכזבת מבעלי. האכזבה היתה ממש כאב פנימי ותחושת עלבון עמוקה , סחבתי את זה איתי יותר מידי כי האיש שאיתי הוא לא מאלה "שמדברים על זה" והיה איזה קטע שממש התייאשתי, אבל אז הבנתי שבאמת קיים הבדל מהותי באיך שאנחנו רואים דברים ומפרשים אותם ושם היתה טמונה הבעיה. אני לא ארחיב כאן יותר מידי, אבל יזמתי שיחה ואני מודה שזאת היתה שיחה לא ממש נעימה ושנינו אמרנו דברים קשים אבל..... אני יכולה להגיד לך שמאז אין ביננו כאלה מטענים.....מתווכחים לפעמים ,בטוח! אבל לצבור כזאת רמה של כעסים? לא עוד! תשבו, תדברו תדעו לוותר לפעמים, זה עוזר המון! בהצלחה
 
אפקט "הקדוש המעונה"

זו אחת התופעות הכי קשות להתמודדות. גם לי יש נטיה לעשות את זה וגם לסובבים אותי. אז איך מתמודדים? אם תמצאי את התשובה, תגלי לי. לא רק לי- לכל העולם ותיהיי מליונרית. המעט שאני יודעת, אני יכולה לחלוק איתך. קודם כל צריך לזהות את התופעה, בכדי שיהיה אפשר להתמודד איתה. למען האמת, אני חושבת שזה נובע ממשהו יותר עמוק. מעולם לא לימדו אותנו לריב. לא רק זה, לימדו אותנו שלריב זה רע, זה לא יפה ולא מחונך. תוסיפי לזה סרטים הוליוודים שם אין מריבות, או שיש כאלו שמורכבות מ3- משפטים, טריקת דלת ואז חרטה (של שני הצדדים סימולטנית!), חיבוק עם דמעות וסקס של אחרי... אז בעצם צריך להתחיל בזה שמכירים בעובדה שחלוקי דעות זה לגיטימי, גם לריב ואפילו לצעוק קצת. לא לגיטימי להעליב, ללכלך ולערב דברים מההיסטוריה שהם בלתי רלוונטים. לגבי תופעת "הקדוש המוענה" יש שתי דרכים. אחרי שאת מזהה את הסימפטום להגיד למיועד "אתה סתם מציג את עצמך כמסכן, זה לא עניין של צדק /אשמה וכו´. יש כאן בעיה קונקרטית וזה לא עוזר להתמודד איתה או למצוא פיתרון. לכן אני מבקשת להשאר רלוונטים לנושא האמור" אופציה שניה זה ללכת בהפוך- על -הופך. "כן, נכון, אתה אשם בלה..בלה.. בלה.." ואז שהוא יגיד שהוא לא אשם לחזור לאפשרות א´. לא ממש מומלץ. בקיצור, כמו שהבנות אמרו- לא לחכות שזה יתפוצץ, אלא ללבן דברים. באמת שמותר חילוקי דעות, רק צריך לדעת להתמודד איתם.
 

הילית*

New member
אני תמיד בעד לדבר על הדברים

בצורה בוגרת וכמה שיותר להוציא דברים שמפריעים. דברים שמפריעים ולא נאמרים גורמים לפעמים לאנשים אולקוס מרוב שבתוך הבטן מתעסקים בהם, כועסים ויש מדי פעם הערות ציניות באויר. חיי נישואין זו דרך מפותלת וארוכה שצריך תמיד לזכור שהאושר שלנו תלוי גם באושר של השני ולכן צריך להתחשב. ואיך בעלולי תמיד אומר "אני מפקיד את האושר שלי בידיים שלך וכמו שאני רוצה שתשמרי על האושר הזה כך גם אני צריך לשמור על האושר שלך...." אני חושבת שאם יאמר המשפט הזה אולי זה יעזור לו להבין שאם זה מפריע לך אז כנראה שזה מספיק חשוב כדי שהוא ינסה יותר בהצלחה
 
למעלה