קראתי את השרשור
ונדמה לי שהצמחונות היא רק סימפטום
כלומר שמשהו עובר עליו בחברה, בבית הספר, בחיים, בלימודים והדרך שהוא מצא להתמודד עם זה, זה עם הצמחונות ועם ההתעסקות עם אוכל, במקום להתעסק ולפתור את מה שצריך באמת.
אפשר לשים את זה בקטגוריה של "גיל ההתבגרות" ופשוט להמתין שיעבור לו או שיתגבש באופן קצת פחות קיצוני, ואפשר לפתוח בבירור קצת יותר מעמיק לגבי מה מפריע לילד ואיך אפשר לעזור לו בעוד דרכים.
בגיל ההתבגרות רואים פעמים רבות שהמתבגרים עושים דברים כדי לייחד את עצמם ולשייך את עצמך לאיזו קבוצה חברתית (נגיד, גותים, פריקים, זרוקים, ספורטאים, חנונים, צמחונים) - התהליך הזה הוא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות. זה עוזר להם להחליט איך להתלבש בבוקר, מה להגיד לחברים שלהם כשהם שואלים אותם "למה אתה לא בא איתנו למקדונלד'ס?" להסביר תספורת מופרעת, או איפור מסויים. הם מאמצים כל מיני סגנונות כדי להתגבש מחד ולהשתייך מאידך.
מתי זה לא תקין? מתי שרואים שמלבד הדברים החיצוניים הללו יש פגיעה בתפקוד ובאבני הדרך שצריך להשיג בגיל הזה: יכולת ללמוד, להיבחן ולהוציא ציונים סבירים, השתתפות בפעילות בית הספר, השתתפות בפעילויות אחר הצהריים, השתתפות בפעילויות של המשפחה בגבולות הנורמה של המשפחה וכו'.
אם בנוסף לסממנים החיצוניים המוצהרים כמו *צמחונות* הכל בגבולות הנורמה, עוזבים את הבחור ונותנים לו להיות צמחוני.
אם בנוסף לסממנים החיצוניים מתחולל תהליך של הסתגרות, שינויים בדפוסי השינה, ירידה בלימודים ובהשתתפות החברתית - או אז צריך להתחיל בעזרה קצת יותר מסיבית כדי להבין מה קורה ולעזור באמת היכן שצריך ולא רק בדיאטה.