La la la 20
New member
מה עושים ?
אני ובעלי יחד כמעט 3 שנים מתוכם שנה וחצי נשואים. התחתנו מתוך אהבה למרות היותנו הפכים גמורים.
בשנת החתונה עברנו אין ספור אסונות (תאונת דרכים, התקף לב ופיטורים) ומאות ריבים בעקבות כך, רבנו גם לפני אבל הצלחנו להתפייס.
מאז האסונות הריבים הפכו לקשים יותר, העלו התמודדויות קשות יותר ועם הדיבורים על גירושים לאט לאט התרחקנו.
לפני חודש שאלתי את בעלי למה הוא לא יוזם ביננו אף פעם יחסי מין - לטענתו קשה לו ליזום כי זה לא מרגיש לו טבעי. ליזום מרגיש לו סליזי.
הוא אמר שהוא מתנצל שזה פוגע בי והוא ינסה ליזום מעתה. עברו שבועיים וכלום לא השתנה אז שאלתי אם השיחה הקודמת נשכחה אז הפעם הוא אמר שהוא פוחד לאכזב אותי בביצועיו במיטה.
מאז ההתקף לב וגם לפני חווינו "קשיים" מדי פעם מצידו אבל אף פעם לא ויתרנו על יחסי מין (כשהם קורים הם טובים ומספקים) שאלתי אותו אם כשיש לו חשק הוא מספק את עצמו, הוא אמר שכן.
כל כך נפגעתי שלקחתי את הכרית והשמיכה שלי ועברתי לסלון, ביקשתי שלא יבוא אחרי כי אני לא רוצה לריב אתו.
לפני שבוע שאלתי אותו שוב והפעם הכנסתי את עניין המשיכה הגופנית ביננו והוא בגילוי לב לא אופייני אמר שהוא מרגיש רחוק ממני ברמה הנפשית ולכן דברים שלא הפריעו לו בעבר או שהוא יכל להתעלם מהם כמו שערות בבית שחי או שערות בבטן התחתונה מפריעים לו עכשיו והוא פחות נמשך אלי. כל כך נפגעתי שעזבתי את הבית כי הרגשתי שאם הבסיס הזה נהרס המצב שלנו ממש רע.
איו ביננו תקשורת, אין מילות חיבה, האהבה הצטמצמה ואין סקס. אין לי מאיפה להתחיל ולשקם את המערכת היחסים הזו.
חברות אמרו לי שאי קיום יחסי מין הוא סימפטום למצב הנפשי הירוד של בעלי, מפוטר, לא מוצא עבודה, ללא פרנסה מצדו ואחרי התקף לב.
אני מבינה את כל אלה אבל קשה לי אני לא מרגישה אישה, אני לא מרגישה נאהבת, נחשקת, אני מרגישה שאני חיה עם שותף בבית, אנחנו הפוכים בשעות הוא ער עד מאוחר בלילה אני עובדת כל היום ובערבים עייפה ולא מסוגלת להישאר ערה עד מאוחר. כשאני בוכה אחרי ריב הוא לא מצליח להיפטר מהכעס ולנסות לנחם אותי - הוא כועס ימים על גבי שבועות.
במוצ"ש גיליתי שאני בהריון וחזרתי הביתה.
אני כל כך מבולבלת ואני לא יודעת מה לעשות. הוא בשלו בהתנהגות האפטית והאטומה שלו. אני מרגישה בכלא של עצמי.
אני ובעלי יחד כמעט 3 שנים מתוכם שנה וחצי נשואים. התחתנו מתוך אהבה למרות היותנו הפכים גמורים.
בשנת החתונה עברנו אין ספור אסונות (תאונת דרכים, התקף לב ופיטורים) ומאות ריבים בעקבות כך, רבנו גם לפני אבל הצלחנו להתפייס.
מאז האסונות הריבים הפכו לקשים יותר, העלו התמודדויות קשות יותר ועם הדיבורים על גירושים לאט לאט התרחקנו.
לפני חודש שאלתי את בעלי למה הוא לא יוזם ביננו אף פעם יחסי מין - לטענתו קשה לו ליזום כי זה לא מרגיש לו טבעי. ליזום מרגיש לו סליזי.
הוא אמר שהוא מתנצל שזה פוגע בי והוא ינסה ליזום מעתה. עברו שבועיים וכלום לא השתנה אז שאלתי אם השיחה הקודמת נשכחה אז הפעם הוא אמר שהוא פוחד לאכזב אותי בביצועיו במיטה.
מאז ההתקף לב וגם לפני חווינו "קשיים" מדי פעם מצידו אבל אף פעם לא ויתרנו על יחסי מין (כשהם קורים הם טובים ומספקים) שאלתי אותו אם כשיש לו חשק הוא מספק את עצמו, הוא אמר שכן.
כל כך נפגעתי שלקחתי את הכרית והשמיכה שלי ועברתי לסלון, ביקשתי שלא יבוא אחרי כי אני לא רוצה לריב אתו.
לפני שבוע שאלתי אותו שוב והפעם הכנסתי את עניין המשיכה הגופנית ביננו והוא בגילוי לב לא אופייני אמר שהוא מרגיש רחוק ממני ברמה הנפשית ולכן דברים שלא הפריעו לו בעבר או שהוא יכל להתעלם מהם כמו שערות בבית שחי או שערות בבטן התחתונה מפריעים לו עכשיו והוא פחות נמשך אלי. כל כך נפגעתי שעזבתי את הבית כי הרגשתי שאם הבסיס הזה נהרס המצב שלנו ממש רע.
איו ביננו תקשורת, אין מילות חיבה, האהבה הצטמצמה ואין סקס. אין לי מאיפה להתחיל ולשקם את המערכת היחסים הזו.
חברות אמרו לי שאי קיום יחסי מין הוא סימפטום למצב הנפשי הירוד של בעלי, מפוטר, לא מוצא עבודה, ללא פרנסה מצדו ואחרי התקף לב.
אני מבינה את כל אלה אבל קשה לי אני לא מרגישה אישה, אני לא מרגישה נאהבת, נחשקת, אני מרגישה שאני חיה עם שותף בבית, אנחנו הפוכים בשעות הוא ער עד מאוחר בלילה אני עובדת כל היום ובערבים עייפה ולא מסוגלת להישאר ערה עד מאוחר. כשאני בוכה אחרי ריב הוא לא מצליח להיפטר מהכעס ולנסות לנחם אותי - הוא כועס ימים על גבי שבועות.
במוצ"ש גיליתי שאני בהריון וחזרתי הביתה.
אני כל כך מבולבלת ואני לא יודעת מה לעשות. הוא בשלו בהתנהגות האפטית והאטומה שלו. אני מרגישה בכלא של עצמי.
