מה עושים?

[אלמנה טריה]

מה עושים?

גולני שלי עוד יומים יש ליובי שלנו יום הולדת שנתיים והאמת שאני לא מסוגלת לחשוב על זה בלי להיכנס לדיכאון איך אני אחגוג לה בלעדיך היום אמא שרה לה שירי יום הולדת במקום להיצטרף לשירה הייתי עסוקה בלהסתיר את הדמעות אני יודעת שמגיעות לה כל החגיגות מאחר ולא עשינו לה מסיבה שהיא נולדה וגם את גיל שנה חגגנו לה רק בגן אני ממש לא יודעת מה לעשות ואיך להיתמודד בבקשה תעזור לי לשמוח בשביל הילדה ולחגוג לה יום הולדת כמו שצריך וכמו שמגיע לה כי ממש קשה לי לעשות את הדברים האלה בלעדיך

 

[אשד היחידה]

יו אין לי עיצה להשיא לך . בעלי המתוק נפטר

יום אחרי יום ההולדת של הבת הקטנה שלי. ועכשיו כל יום הולדת שלה יהיה מעורב עם עצב הפרידה .

:

 

[נסיכת הכוכב]

את עושה עוול לילדה הלו אמא תתעוררי

לא מספיק שאין לה אבא גם אמא שוקעת באבל על מה שאין אוךי הגיע הזמן שתחשבי על מה שיש , יש לך ילדה פרי אהבה החוגגת שנתיים האם ליום אחד את מוכנה להניח למנוח ולהתרעז בבת שנתתם לה חיים וסליחה שאני קשה אחת אבל מישהו צריך להעיר אותך , ילדה בת שנתיים רוצה לחגוג מזל שיש לה סבתא עם תושיה, אז את אלמנה צעירה אבל את רוצה לגדל ילדה מתאבלת ? ילדה מחוברת לשמחת חיים שהיא תגדל היא תחפש אותו אל תדאגי אז כבר יבואו הדמעות בלי סוף אבל עכשיו תתעלי על עצמך ליום אחד שהיא תהייה במרכז , תאהבי את מה שיש לך אני מסתכלת על הילדה המקסימה ופוחת עליך את צודקת אבל מישהו צריך להעיר אותך את האמא שנתנה לה חיים וגדלה אותה בבטן אז שמחי אותה ותחגגי איתה ובשבילה אני יודעת שאת עלולה להפגע או לכעוס ויודעת שכואב לך , אבל עכשיו זה היום שלה תעשי לה חגיגה בגן עם הילדים שימי לה דיסק של יום הלדת יש דיסק מקסים של דץ ודצה ותשמחי על השנתיים שהיא גדלה איתך ולהמון שנים בריאות ומאושרות יחד בבריאות טובה ובהמון אהבה

 

[דוביבר]

כאן דרושה יותר ממידת הרחמים ופחות ממידת הדין

נסיכה יקרה, כותב אני את המילים הבאות בכאב גדול ובהיסוס רב שמא תמצאי עצמך נפגעת מהן, אולם אינני יכול שלא להגות אותן ולהביאן כאן על הכתב. דווקא מתוך הכבוד והאהבה שאני רוחש לך כאדם וכשותפה פעילה וותיקה בפורום זה שאני צעיר ועול ימים בו, אינני יכול שלא לזעוק על הנתיב שבחרת להגיב מתוכו לאלמנה הטרייה הגם שברור לי שדבריך נאמרים מתוך דאגה ואכפתיות ראשית לילדה הרכה ושנית ולמרות הכל גם לאלמנה הטרייה עצמה, אולם זו אינה הדרך לכך. יודע אני, ישנם מצבים קשים בהם הדיבור הקשה והזעזוע שהוא נושא בתוכו - יש בהם כדי להביא אדם לעשות מעשה נחוץ שלכאורה הוא מרגיש שאין הוא מסוגל לו. אולי זהו אפילו אחד מאותם מקרים, אולם מי שעושה זאת צריך להיות אדם הקרוב לאותו אדם ששקע בבור וכזה המכיר היטב את נפשו על בוריה ויודע סתריה. כזה שיכול לשאת את יגונו ואת כעסו המופנה אליו, כעס שישמש חלופה זמנית ליגון המטשטש שיקול דעתו. זאת ועוד, מילות הדירבון הקשות צריכות לבוא באופן מובהק מעמדה המכבדת את המקום בו נמצא האדם השוקע ולא מעמדה השופטת אותו. השיפוטיות היא אימן של ההתנשאות וההאשמה ואין בהן אלא כדי להגדיל את תחושת ההאשמה העצמית שהאלמנה הטירונית נושאת על גבה, כפי שניתן לקרוא היטב בין שורותיה ובמידת מה אפילו בשורות עצמן. כדי להגיע אל המקום שאת דורשת מהאלמנה הטריה לבוא בו, עליה לעבור תהליך נפשי עמוק ואמיתי שהיא חייבת לעוברו - לטובת הבת שלה ולטובת עצמה, לטעמי האופו שבו בחרת להביא את הדברים, אין בו כדאי לכוונה לעבר תהליך זה, אלא להגדיל תחושת האשם שתביא, במקרה ה"טוב" לפעולה של "שמחה" מזוייפת כאותן מסכות לבנות מעולמה של הקומדיה דל ארטא. ואין כילדים רכים בשנים כדי לזהות רגשות שווא. רגשות שווא - נזקן הנפשי גדול עשרות מונים מרגשות אמת, קשים ככל שיהיו. על כן, נסיכה יקרה, רגישה כל כך לסבלותם של אחרים, אני קורא לך לסגת מדבריך הקשים, להושיט לעברה של האלמנה הטרייה ענף של זית שיהיה קנה המושט לטובע, שתאחז בו ותעלה לקרקע יציבה. רק אז תוכל לשמוע - הקשבת אמת זו, של הלב השומע שניתן לשלמה המלך, לדבריך ואף לשאתם. כעת, אינך אלא מעתירה עליה משא שלא תוכל לשאתו לאורך ימים ונמצא שכרה בהפסדה. בגו שפוף ומבט מהוסס דובי

 

[נסיכת הכוכב]

מותר לי לטעות , ואולי טעיתי בתגובה

הייתי צריכה להאיר לה את הצד של הילדה הקטנה שנותרה ללא אבא ורק אמא נותרה לה והאמא שקועה בכאב על האבדה והפרידה ולא יכולה להחבור לשמחה של הילדה שאמורה לחגוג יום הולדת וגם לקטנה חסר האבא לא רק לאלמנה חסר אהוב ובן זוג ואולי זה נכתב מהמקום של הילדה שראתה את ההורים מתמקדים בילדה שנהרגה ומתעלמים מהכאב של הילדה שנותרה ונאבקת על חייה , והם לא עבורה ובשבילה ודובי אתה יודע עד כמה הילדה הזו נטושה וכואבת מה שלא בא לביטוי בדרך כלל בכתיבה שלי אני מפנה את האלמנה הצעירה לראוא את הספר "לאהוב את מה שיש " של בירון קייטי ואולי זה יפנה אותה לבנות דרך לעבד את האובדן ולתת לקטנה מה שהיא צריכה כילדה בת שנתיים אולי זה המקום לבקש ממנה סליחה על הכתיבה שלי שבאה ממקום של כאב לא של שיפוט

 

[yamkachol]

את באמת במצב מאוד קשה. קורע לב.

הייתי מתייעץ עם רופא, אולי פסיכיאטר, אולי תרופה יכולה לעזור.

 

[דוביבר]

מעשה בחוטב עצם שגרזנו נגנב

מעשה בחוטב עצים שגרזנו נגנב. הוא ידע שידו של בן השכן היא שהייתה במעל. הרי ראה את בנו של השכן הולך - הילוך של גנב היה לו, שמע את בנו של השכן - דיבור של גנב היה לו, ראה את מבטו של בן השכן - מבט של גנב היה לו. לימים - מצא את גרזנו במעבה היער, במקום בו שכחו בעת שמיהר לסעוד פת צהריים. דקות אחר כך ראה את בנו של השכן פוסע ביער. הילוכו לא היה עוד הילוך של גנב, דיבורו היה של אדם מין היישוב ומבטו - מבט של סלחנות וצדיקות - לא היה עוד כשל גנב. את במצב קשה וקורע לב (כמו כולנו) כל עוד את במצב קורע לב וקשה, ברגע שתחליט שהמצב הקשה וקורע הלב - אינו מחייב להגיב בתגובה קשה וקורעת לב - תראי שהמצב אינו כה קשה (על אף שהוא כואב בכאב קשה מנשוא) ואף קריעת הלב אינה כה גדולה עד כי אפשר לשאתה ולהמשיך הלמות הלב. ימים טובים, חיוכים עצובים ודמעות מחייכות דובי

 

[דוביבר]

מחליטים להילחם במפלצת הייגון הבלתי מנוצחת

זה עלול להישמע כאילו אני מתייחס לנושא רציני וכואב בבדיחות הדעת, אין זה כך, קראי הדברים עד תומם. במדריך לטרפמיסט לגלקסיה, מציע דגלאס אדאמס את המתודה הבאה כדי לפתח באדם יכולת תעופה: "עליך לפתח את היכולת להשליך את עצמך לריצפה בעוצמה רבה - ולפספס", רוצה לומר רק כאשר תאמין, אמונה שלימה ומלאה, על אף כל מה שחושיך אומרים לך, כי יכול אתה לזנק על הרצפה בעוצמה רבה ולפספס, רק אז תמצא עצמך מפספס ומתעופף. כל עוד תהסס, ותמצא בך שמץ של אמונה כי תפגע ברצפה (מישהו אמר כוח המשיכה ?) - כך יקרה. ברגשות אדם ובמיוחד אלו שאת חווה כעת - התהליך הוא זהה. בלתי סביר ככל שזה ישמע, מעורר התנגדות והתמרמרות ככל שאני יודע מעצמי שחשתי בתקופת החיים הקודמת שלי, לפני מותה של אישתי, עליך להחליט שאת כן מסוגלת לחשוב על זה מבלי להיכנס לדיכאון (המרחק בין מאוד מאוד עצובה לבין דיכאון איננו ענק, אך הוא גדול דיו. הסתפקי בעצב גדול, ותרי על הדיכאון - גם אם הויתור עליו מחייב סיוע חיצוני אנושי או כימיקלי). ושאת יכולה לחגוג לה יומולדת. בחרי להימנע מדמעות עצב ברגעי השמחה או ותרי מראש על הרצון להסתירן - בכי וצחקי ביחד, מחאי כפיים ומחי דמעות בו זמנית (רק הקפידי להימנע מלדמוע על נרות יום ההולדת שמא יכבו בטרם עת).

קבלי החלטה שאת יודעת מה לעשות ואיך להתמודד דעי שבעלך האהוב, אכן עוזר לך ומביא אל תוך ליבך את השמחה הדרושה לך , שתדור לצד העצב והכאב. חגגי לה את יום ההולדת באושר גדול - והעזרי בסובבים אותך כדי לתכנן, לארגן ולהוציא לפועל -מעט זמן עבורך, מיד לאחר מכן - כדי לעשות מעשה שייטיב עמך וייקל על ליבך - על מנת שתוכלי לחוש את תחושת העוצמה, ההקלה והגאווה העצמת שתחושי, לצד הכאב הגדול, לאחר שתסיימי כגיבורה את יום ההולדת, ותדעי שעשית את מצוות היום למען נפשה של ביתך, למען נפשך ולמען נפשו וזכרו של בעלך ואביה של הילדה. בהצלחה ובשמחת הכאב, בתקווה לשמוע ממך בשורות של הצלחה וכוח דובי

 

[הים רגוע]

דוביבר ,

אני כותבת את תגובתי לפי קריאה של תגובות האחרים מתוך רצון לא להיות מושפעת ...אהבתי את תגובתך , זו דרכינו הרוצים בחיים להלחם במפלצת היגון ... כל הכבוד לך על הדרך

 

[natalier1]

Like לדוביבר

אני שואבת הרבה כח מהכתיבה שלך הצורה שאתה מסתכל על הדברים כל כך נכונה לטעמי. עצוב, והכאב עצום - אבל אני לא נותנת למפלצת היגון להשתלט עליי

 

[הים רגוע]

אלמנה טריה ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

כבר בניק שלך את מנציחה את היותך אלמנה .. כן, אני יודעת שזה חלק מחייך ,אבל יש עוד דברים מלבד האלמנות ... ואני מבינה את כאבך המר, ומבינה את הקושי הענק , את החוסר והחלל , אבל את בראש ובראשונה אדם בזכות עצמך ,את אם לילדה צעירה ... נסי להרים את הראש ולהודות על מה שיש לך ..כן ,יש לך ולא מעט, אמא תומכת, בת מחייכת , תודי על שיש לך היכולת להתבונן בכל אלה והיכולת לבחור בחיים.. אני מבינה שמצבך לא קל ומייעצת לך לפנות לרופא ולהתייעץ .

 

[מתה להיות ברוריה]

בתי חגגה יומולדת שנתיים יומיים אחרי שקמנו מהש

בעה. כשנגמר ה'חודש' חגגנו במעון יומולדת. גייסתי כוחות! חברה צילמה, סבא וסבתא באו., אני קניתי עוגה יפה. מתנות לא היה צורך..היו ימבה בבית מהשבעה. אצל הסבאסבתא השניים חגגנו בשבת שאחרי כן. ניפחו בלונים ותלו. עוגה, שרנו, וכשהנסיכה הקטנה הלכה לישון התפרקנו. גייסי כוחות לרגע בלי לחשוב רחוק מדי. הילדים האלה גדלים (בהכוונה נכונה) להיות אנשים רגישים לעצמם ולזולת. סבלנים ומכילים-מקבלים. היי את. בלי פוזות והקיפי את עצמך באוהבייך. הם יתנו לך כוח לשמוח ולבכות.

 

[אלמנה טריה]

אני יודעת שזה לא בסדר

ואני מבינה אותך נסיכת הכוכב אין לי שום סיבה לכעוס עליך ועל עצמי אני כועסת מספיק ומרגישה אשמה אבל מה אני יכולה לעשות יש דברים שממש קשים לי אבל בסוף אני עושה אותם כי הבנות שלי הם העיקר בגלל זה רציתי להוציא את זה החוצה ולהישתחרר ולשמוע דעות ועצות אני לא יגיד שלו בא לי לברוח עד שהיום הולדת יעבור כי באמת זה מה שבא לי לעשות את כל הימי הולדת חגגנו ואירגנו ביחד ופתאום לעשות את זה לבד שהוא לא נימצא מאוד קשה לי הוא היה היצירתי והוא היה מארגן את כל הדברים וזה חסר מישהו שיהיה איתי ויתן רעיונות ושיתתף ביום החשוב של הבת שלו ואני באמת לא במצב קשה אבל אכן יש דברים שקשה לי נורא להיתמודד איתם למזלי לרוב אני בסדר ולבנות שלי יש המוןו שמחת חיים ואנחנו מדברים עליו ואיתו כימעט כל יום . ותודה לכולם על האיכפטיות ועל ההקשה ומתן העצות

 

[נסיכת הכוכב]

שלוחת לך חיבוק ענק

יקירה שלי את לא לבד כולנו איתך , הבנות איתך , פתחי את העניניים והביטי סביב כולנו עוטפים אותך בים של אהבה והבנה למה שקורה לך יקירה , הרי כולם עוברים את זה כמוך את אשה שהתרגלה שגולן שלך תמיד יוזם ושותף לעשייה ואת מחפשת את השותף/האהוב העשייה היום יומית אבל מעכשיו יקירה תצטרכי להתרגל ליזום , תשאלי את הבנות מה אתן רוצות והם יתנו לך רעיונות תסמכי עליהן הרי הם חצי שלך וחצי לו , הם הילדים שלכם , הם יהיו לך המענה של הצד שחסר לך תעשי איתם קואליציה יוזמת ותמיד קחי החלטה כדי לא לאבד סמכות הורית הלוואי הייתי יכולה לומר לך בואי אעשה איתך חגיגה לקטנה , אבל אותי היא לא מכירה היא תעדיף את אמא שלה

 

[אשד היחידה]

אני ממליצה על ביירון קייטי "העבודה" באינטרנט.