מה עושים?

[natibu]

מה עושים?

הייתי היום בבית של הרב שלי שאני כלכלך אוהב, איך אני אמור לחיות עם עצמי ככה, הוא נשוי יושב עם אשתו והרבה ילדים מסביבו חי חיים מושלמים ומלאים, אני כלכך מקנא בו שאני לא יזכה לחיים כאלה, סך הכל בנאדם לבד שמחפש להתקרב לבנאדם שאני מאוהב בו ואני רואה אותו בסיטואציה הזאת, אי אפשר לתאר איך נשרפתי מבפנים עד עכשיו אני לא מצליח לתפקד, אולי ה שברא אותי ככה יסכים לעזור לי

 

[גיי40 גברי]

מה עושים? אני ישבתי ליד להקת ציפורים

וקנאתי בהן כל כך שהן מסוגלות לעוף ואני לא. למה לשאוף למשהו שאינו חלק מהטבע שלך? תשלים עם העובדה שאתה נמשך לגבר ושאת האושר שלך אתה תממש עם גבר. ותוכלו גם לגדל ילדים. ניתן לשלב בחיים שלך גם אשה, אם זה חשוב לך כל כך...אבל על זה כתבנו כבר בשירשור אחר כאן בדף.

 

[Nחמן]

../images/Emo6.gif

נחמד, פורטי! נראה, שהמעבר משנה א' לשנה ב' אצלך רק מוסיף חוכמה... הלוואי כך תמיד.

 

[סורנטו]

פורטי, גרמת לי לחייך, אהבתי את התשובה ואתה

יודע ודאי מה הייתי שואלת. אז באמת צריך לשאוף למשהו שהוא אפשרי (למרות הקושי). קראתי לבן שלי לקרא את התגובה וצחקנו (כשהיה קטן היה מקטר כל הזמן ושואל "אוף, למה אני לא יכול לעוף"? זה עשה נוסטלגיה.

 

[konito]

תשובה מצויינת

 

[מצפה לגאולה1]

תקרא את הסיפור שכתבתי...

יש שני פרקים ואולי תסיק ממנו משהו. הכתיבה שלי היתה על רקע מסויים... gron - את גם מוזמן לקרוא ולהגיב...

 

[מצפה לגאולה1]

ואיך שכחתי להוסיף...

ילדים זה שמחה ילדים זה ברכה ילדים זה גם אושר שיא התמימות והיושר.

 

[גיי40 גברי]

בנוגע לשורה האחרונה...עד איזה גיל זה תופש?

 

[מצפה לגאולה1]

פורטי יקירי, אתה מתכוון...

/tapuzforum/images/Emo13.gifלתמימות ויושר, זה תלוי - כל ילד וההתפתחות שלו. יהיו כאלה מגיל חינוך (בערך 6) יהיו חריפים ולא פרייארים ואחרים יישארו תמימים ונאיבים עד גיל מאוחר יותר. הלוואי ונהיה אנו תמימים וישרים עם אלוקים ואדם...

 

[גיי40 גברי]

אאאאמן!

 

[סרוג בארון]

כמוני כמוך...

אנחנו שנינו נמצאים באותה בעיה!!! אל תישבר ותלך לנסות לטפל בעצמך.. אני בעצמי מתחיל עכשיו טיפול פסיכולוגי בתקווה לשנות את נטייתי, בתקווה שאני אצליח!!! כי אני לא רוצה להתעורר עוד 20 שנה באיזה דירה בתל אביב ושמולי תהיה משפחה מאושרת שלצורך העניין תחגוג את ליל הסדר ביחד.. יהיה טוב.. בע"ה!! חנוכה שמח!!!

 

[Harry J]

מ-ה ע-ו-ש-י-ם../images/Emo35.gif

אני גם מתחבט בשאלה הזו המון זמן. והתיאור שלך מאוד מזכיר לי את עצמי. כי אני גם בדיוק ככה. אני גם מקנא. ואני גם כואב. אני רואה את חברים שלי שעכשיו בדיוק מתחתנים ואין לי מושג אם זה יקרה לי אי פעם. מכל חתונה אני יוצא במצברוח גרוע. הלואי וידעתי מה לומר לך אבל אני חי את הכאב הזה מידי יום.

 

[גיי40 גברי]

גם אני הובלתי את כל חברי מהישיבה אל החופה

גם לי היו אז רגעי עצב וחשבון נפש, כמו לכל צעיר דתי בן 22 שרואה שכולם סביבו נישאים והוא לא. עברתי את כל זה בשנות השבעים---עכשיו החיים שלי טובים. השינוי אצלי קרה בגיל 26 כשהבנתי שהאושר שלי נמצא במקום שונה, ולא באותם חוגים שבהם גדלתי . אני בקשר עם חברי לישיבה ואני מגיע אליהם הביתה עם בן זוגי. את המטבע האבוד לא מחפשים מתחת לפנס של עמוד חשמל, אלא במקום שסביר שיימצא.

 

[Harry J]

אהבתי מאוד את המשפט האחרון שלך!

אני לא רוצה לנטוש את החוגים שבהם גדלתי לחלוטין. למרות שדרך חיי הנוכחית היא כבר לא דרכו של הצ'יקבער המצוי. עדיין יש לי הערכה להמון אנשים בחוגים האלה. ואני רוצה להיות מאושר עד כמה שאפשר. זה נשמע נפלא לשמוע שאתה מאושר מהחיים שלך. אני שמח בשבילך. ותודה על התקווה שנתת. אני מקווה שיום אחד האושר גם לי יראה ברור ופשוט כל כך. ובעז"ה אני גם אשיג אותו!!