מה עושים?
שלום, אני כותבת כי אני כבר ממש אובדת עצות בקשר לאח שלי... הוא בן 12, התחיל השנה חטיבה וחזר ללימודים בשבוע שעבר אחרי השביתה. הוא ילד שקט וביישן, אבל יצא איכשהו שהוא נהיה הקורבן של הכיתה... כל תקופת בית הספר היסודי הילדים נהנו לצחוק עליו, הוא מתעצבן בקלות אז זה היה עוד יותר מהנה עבורם. יצא גם שיש לו רק חבר אחד או 2 והוא כל הזמן רב איתם, כך שהוא כל היום יושב בבית. השנה הוא עבר לחטיבה, אבל בכל זאת יש בכיתה ילדים מבית הספר היסודי.. אני לא יודעת אם זאת הסיבה חד משמעית, אבל גם עכשיו יוצא שהוא קורבן והילדים נהנים להציק לו. העניין הוא, שאחי מנסה להצחיק, סוג של ליצן כיתה כזה... אני חושבת שזה חיפוש תשומת לב.. ולרוב זה לא כל כך עובד כי הוא מפריע לשיעור ומועף מהכיתה ע"י המורה. כך יצא שהיום הוא כבר ישב בחוץ שעה והמורה החרימה לו את הפלאפון (בטח שיחק בו או לא שם על שקט, כמובן הוא תמיד "לא אשם, וזאת המורה סתם נטפלת"). יש לו איזשהו היגיון מאוד לא ברור - הוא חושב שמי שמשקיע בלימודים ומוציא ציונים טובים- אז אין לו חברים. אז הוא לא משקיע וסתם מפריע, למרות שיש לו פוטנציאל. הוא מעדיף להיות הליצן (מה שלא מצחיק אף אחד יש לציין.. =\ ). במהלך השביתה הוא הכיר כמה ילדים מכל מיני משחקים באינטרנט, אז עלה לו קצת הביטחון העצמי, אבל הינה, היום שוב הוא בטח עשה איזה משהו טיפשי... אני כ"כ כועסת עליו, שהוא מבזבז את הזמן על הדברים הלא נכונים, הצעתי לו לעבור כיתה או בית ספר בשביל שהילדים יפסיקו להציק ושהוא יוכל לפתוח דף חדש (אני מציעה כבר שנים, מאז שהוא ביסודי). אבל הוא מסרב... ההורים שלי אובדי עצות, הם משקיעים בו מאוד ונותנים לו את כל האמצעים, אבל הוא זורק הכל לפח, הם מאוד מאוכזבים ממנו ומפחדים שהוא יגרר למקומות לא נכונים(סמים וכו') כי "כולם עושים את זה" ואולי הוא יראה בזה חלון הזדמנויות ל"להיות מגניב". בינתיים הוא התקשר אלי וסיפר לי שהמורה לקחה לו את הפל' ושהוא בבית הספר, מחוץ לכיתה. על פסיכולוגים וטיפולים הוא לא רוצה לשמוע, שיחות אני מנהלת איתו כבר כמה שנים, אבל תמיד יש לו את מי להאשים והוא תמיד מציג את עצמו כקורבן. פשוט נמאס לי, אני לא רוצה להעביר את מה שקרה היום (ההפרעה בכיתה וההוצאה מהשיעור) להורים שלי כי הם עוד יותר יתאכזבו ופשוט חבל לי עליהם.. כי אין משהו שהם יכולים לעשות שהם לא עשו.. ו.. לא הולך. הוא פשוט מתעקש ללכת עם הראש בקיר. מה אפשר לעשות? כולנו אובדי עצות, והוא סה"כ בן 12.
שלום, אני כותבת כי אני כבר ממש אובדת עצות בקשר לאח שלי... הוא בן 12, התחיל השנה חטיבה וחזר ללימודים בשבוע שעבר אחרי השביתה. הוא ילד שקט וביישן, אבל יצא איכשהו שהוא נהיה הקורבן של הכיתה... כל תקופת בית הספר היסודי הילדים נהנו לצחוק עליו, הוא מתעצבן בקלות אז זה היה עוד יותר מהנה עבורם. יצא גם שיש לו רק חבר אחד או 2 והוא כל הזמן רב איתם, כך שהוא כל היום יושב בבית. השנה הוא עבר לחטיבה, אבל בכל זאת יש בכיתה ילדים מבית הספר היסודי.. אני לא יודעת אם זאת הסיבה חד משמעית, אבל גם עכשיו יוצא שהוא קורבן והילדים נהנים להציק לו. העניין הוא, שאחי מנסה להצחיק, סוג של ליצן כיתה כזה... אני חושבת שזה חיפוש תשומת לב.. ולרוב זה לא כל כך עובד כי הוא מפריע לשיעור ומועף מהכיתה ע"י המורה. כך יצא שהיום הוא כבר ישב בחוץ שעה והמורה החרימה לו את הפלאפון (בטח שיחק בו או לא שם על שקט, כמובן הוא תמיד "לא אשם, וזאת המורה סתם נטפלת"). יש לו איזשהו היגיון מאוד לא ברור - הוא חושב שמי שמשקיע בלימודים ומוציא ציונים טובים- אז אין לו חברים. אז הוא לא משקיע וסתם מפריע, למרות שיש לו פוטנציאל. הוא מעדיף להיות הליצן (מה שלא מצחיק אף אחד יש לציין.. =\ ). במהלך השביתה הוא הכיר כמה ילדים מכל מיני משחקים באינטרנט, אז עלה לו קצת הביטחון העצמי, אבל הינה, היום שוב הוא בטח עשה איזה משהו טיפשי... אני כ"כ כועסת עליו, שהוא מבזבז את הזמן על הדברים הלא נכונים, הצעתי לו לעבור כיתה או בית ספר בשביל שהילדים יפסיקו להציק ושהוא יוכל לפתוח דף חדש (אני מציעה כבר שנים, מאז שהוא ביסודי). אבל הוא מסרב... ההורים שלי אובדי עצות, הם משקיעים בו מאוד ונותנים לו את כל האמצעים, אבל הוא זורק הכל לפח, הם מאוד מאוכזבים ממנו ומפחדים שהוא יגרר למקומות לא נכונים(סמים וכו') כי "כולם עושים את זה" ואולי הוא יראה בזה חלון הזדמנויות ל"להיות מגניב". בינתיים הוא התקשר אלי וסיפר לי שהמורה לקחה לו את הפל' ושהוא בבית הספר, מחוץ לכיתה. על פסיכולוגים וטיפולים הוא לא רוצה לשמוע, שיחות אני מנהלת איתו כבר כמה שנים, אבל תמיד יש לו את מי להאשים והוא תמיד מציג את עצמו כקורבן. פשוט נמאס לי, אני לא רוצה להעביר את מה שקרה היום (ההפרעה בכיתה וההוצאה מהשיעור) להורים שלי כי הם עוד יותר יתאכזבו ופשוט חבל לי עליהם.. כי אין משהו שהם יכולים לעשות שהם לא עשו.. ו.. לא הולך. הוא פשוט מתעקש ללכת עם הראש בקיר. מה אפשר לעשות? כולנו אובדי עצות, והוא סה"כ בן 12.
